בנושא
בכרם
חדשות
 
בבואה / בקעת גינוסר
בביכורים מאז כ"ג סיון ה´תשס"ט


וכשדובבת אותה, בכל ישותך מנסה להבין. לעולם לא תיגע לעומק הכאב, אתה, שמעולם לא חיפשת. הבן אותה, כך קל יותר, לברוח מהכל. היא חשבה פעם. עתה כבר תם בה הכוח. זו האוטופיה בה היא מנסה להתלות כעת. יהיה טוב, אולי במקום אחר, בפעם אחרת. החלומות כבר לא יתגשמו, שאיפות נועדו לבעור בך עד שתרפה. היא בחרה להרפות, הכוויות כבר לא צורבות בעור החי. עתה שקט.
זו הדרך שלה. חדשה, אחרת. אתה, שפעם קראת אותה לפרקים. עתה היא בורחת, מתמסדת, תקרא לזה איך שתקרא, נסחפת עם הזרם, כוח האינרציה, אמונה. החלומות הישנים שלה כבר לא יתגשמו. היא קפלה אותם היטב. מבכרת לשכוח.

האם פעם החלומות שלה נגעו בשלך? אתה מרקד במילותיך סביב חוט השני שלה. זהיר. נוגע לא נוגע. ואני שומעת מבעד לזעם את נשימותיה של חיה פצועה, קרוב מדי, מעורב מדי.
ואיך היא הולכת שולל אחר הבורות הזאת. היא, שהיתה אחרת, טעמה מן העולם המלא, המורכב. איך היא מתקפלת פנימה לאותה קונכיה מסוגרת, מוותרת על הכל, נכנעת לתכתיבים החיצוניים הללו, שכל כך זרים לה.
נסה להבין, זו בורות מבחירה. אחרי שכל הכאב כבר שטף, וצריך דבר מה להיאחז בו, להאמין, בלי שביל באמצע ובלי עולם מורכב, משהו טוטאלי, שחור לבן, זו הדרך וזה הכיוון, רק צד אחד להתקדם בו. כך קל יותר, אמת אחת, והכל כל כך ברור, אסור, מותר, ולא צריך להתייגע, הכל כבר נקבע.
עתה טוב לה. תן לה לחיות את חייה כפי שהיא רוצה אותם. הרפה ממנה, הנח לה ללכת.

מה את יודעת על אהבה? אתה שואל אותי כדוכס אורסינו בזמנו. את שאינך מאמינה ברגשות, שפותרת את התחושות בחיוך מתנשא. ומעצורי האשליה שלי מחשבים להתפוצץ בפניך, להטיח בך את כל הכאב שהוא מנת חלקו של החולם. זו רק האשליה הזאת, המהפנטת. אנחנו טובים בזה, משכנעים את עצמינו כי הכל הבלים. זה פשוט שכך זה פחות כואב. נמאס לי מלכאוב, התבין?
זה רק שהיא חכמה יותר, כבר הבינה שאין סיכוי, היא כבר מרפה. גם אני ארפה יום אחד. אתמכר לתשובה המהפנטת, לתמונה של הפשטות, התום, בלי מסעות וחיפושים. לעולם לא תבין, יש חלשים יותר, זה המקום בו כבר אין בנו כוח. גם אני אגווע יום אחד, אמצא לי מקום להתאסף אליו, לשקוט.

זהו אופיום להמונים, אתה זועק לי. מוטב שכך, גם אני רוצה ליטול כבר משכך כאבים.



חלומות מונולוג

© כל הזכויות ליצירה שמורות לבקעת גינוסר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד סיון ה´תשס"ט  
פורץ מתהום לוהט, שוטף וחותר ומעמיק בין הררי-נבכי הנפשות המתנסות ומתבגרות.
אבל
האהבה היא הדבר הנפלא ביותר
וגם דרך ישירה ומהירה ומופלאה לקרב לאלוהים.?!


שמחתי לקרוא ממך.

עוזי
כ"ד סיון ה´תשס"ט  
(עוד אחזור למשהו מעמיק יותר)

מצחיק, איך הקטע הזה נגע בי ממש בלב של הכל, כשהוא בדיוק מהמקום ההפוך.

בבואה אמרת?
כ"ד סיון ה´תשס"ט  
את כמעט הצלחת ללחוץ על הנקודה ששחררה את מה שכלוא אצלי בזגוגיות.

זה כתוב כל כך יפה, כל כך יפה.


אני מתגעגעת אלייך, ולמילים שלך.


[וזה קצת קצת הזכיר לי את "איננו עם, אין לנו נצח לעבוד בה דרך ארוכה", שכתבתי פעם. הרגיש לי שזה אותו משקל.]
כ"ד סיון ה´תשס"ט  
ושכחתי לאמר -
שזה כתוב יפיפה!
כ"ד סיון ה´תשס"ט  
נהדר, המחשבות, התחושות.
הבורות מול הדעת, הוספת הדעת והמכאוב, הנגיעות המדויקות והמורכבות.
צליפה מדויקת.
עֹז

כ"ה סיון ה´תשס"ט  
ליטול שוב משככי כאבים.
זה ממכר.
זה צובע הכל בצבעים אחרים.
זה מסחרר
זה משנה את התמונה

אבל הגוף חזק יותר מהם. והכאב תמיד יוצא בסוף, תמיד מוצא את הפינה.
ח´ תמוז ה´תשס"ט  
ב"ה

לי זה לא היה נראה דיאלוג בין הדעת לבורות אלא מישהו שפונה לחברה שלו שחוזרת בתשובה

לדעתי הרבה יותר מעמיק להיות אדם דתי מאשר חילוני. לדתיים יוצא הרבה יותר לחשוב על מהות החיים. ולגעת בחיים עצמם -זה כואב.

מקווה שלא סילפתי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד