המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
אל המוזה / aiziq
בביכורים מאז י"א סיון ה´תשס"ט

 

אַל נָא תָּבוֹאִי אֵלַי בַּקַּיִץ;

בְּאוֹר הַצָּהֳרַיִם הַגּוֹנֵחַ

גּוּפִי מִצְטַמְצֵם כְּצֵל,

וְכָל שִׁירַי נְסוֹגִים

אֶל שׁוּלֵיהֶם

כְּאִלּוּ כָּל שֶׁתָּסַס בִּי מַצְחִיחַ

וְכָּל שֶׁהִבְכִּיר בִּי מַבְסִיר -

אֵין לִי בַּקַּיִץ, אֶלָּא אֶת רֵאשִׁיתִי

לְהַצִּיעָהּ לָךְ,

אְת גֶּלֶד כְּאֵבִי הַמַּבְטִיחַ:  

עוֹד אַפְשִׁיר.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לaiziq
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ב סיון ה´תשס"ט  
כרגיל מדהים במלוא מובן המילה, נשארתי המום נוכח המילים,
גופי מצטמצם כצל
וכל שירי נסוגים אל שוליהם

יפה מאד
תודה
יוני
י"ב סיון ה´תשס"ט  
מדהים. מדהים.
אני לא יכולה להתיימר שהבנתי את הכל, אבל הכתיבה כ"כ זורמת ומענגת. פשוט נשארתי חסרת מילים מול שזירת המילים המופלאה שלך.
(ומי אני בכלל שמגיבה ליוצר ברמה שלך )
י"ב סיון ה´תשס"ט  
הלל- כאן כולם מגיבים לכולם, גדולי היוצרים עלי אדמות היו שמחים לאינטרקציה קרובה ומיידית עם קוראיהם, קו"ח כולנו כאן.

איציק-נהדר, קייצי וכואב. אשריך שאתה יכול לשלח את המוזה, לבקש ממנה שתמתין.

עֹז
י"ב סיון ה´תשס"ט  
א. "וכל שהבכיר בי מבסיר"- בקריאה ראשונה הלכתי לפתוח מילון לראות מה זה "מבסיר"! אין מילה כזאת, לפחות אני לא מצאתי. בכל מקרה, התכוונת - חוזר להיות בוסר? (איך זה יכול להיות? )

ב. "עוד אפשיר"- אבל מדובר על קיץ, אם לא תפשיר בקיץ מתי תפשיר...?

בכל זאת חימשתי אותך, בעיקר בזכות אוצר המילים המדהים שאתה מלהטט בו.
י"ב סיון ה´תשס"ט  
מצטרפת למה שכתבה הלל.

[וחוזרת לקרוא בפעם המי-סופר-כמה.]
י"ב סיון ה´תשס"ט  
כמו תפוח שרחק מן העץ..." (ומה ההמשך?)

זה פשוט מעולה. כתוב היטב, בתמציתיות ראויה ובתיאורים שובים...
י"ב סיון ה´תשס"ט  
אתמול קראתי איזו כתבה על השירה שטענה ששירה לא חייבים להבין או לפחות לא חייבים להבין עד הסוף. כי יש גם אווירה ויש גם תחושות ולפרק מילים יכול לגרום לכך שהכל ילך לאיבוד.

אז נהנתי. הרגשתי את הקיץ, אהבתי את הבוסר, את הבקשה, את הצל.

וגם אם לא הבנתי עד הסוף (באמת, התקשתי איתו קצת:)) היה טוב לקרוא.
י"ב סיון ה´תשס"ט  
יוניג, הלל, אומרת שירה ויומו - תודה רבה על הקריאה ועל ההנאה

עז..., אני לא בטוח שהמילה אשריך מתאימה לדובר בשיר הוא לא כל כך מאושר מהסידור הזה, שבו הוא צפוי לביקוריה של המוזה גם כשהוא לא פנוי לארחהּ.
ובכל אופן תודה רבה על התגובה ואני כמובן מצטרף לתשובתך לגבי התגובות

אילנית בר, קראת את השיר היטב הוא אכן מתאר מהלך לא הגיוני, הכל בו הפוך! ממש כמו הבקשה הזאת של הדובר מהמוזה, שהיא משוללת הגיון ממש, הרי כולנו מייחלים לביקורה ואילו הוא מבקש ממנה לא לבוא.
לגבי המסביר- זו ליצנציה פואטיקה, לקחתי את זכות המשוררים להמציא מלים חדשות
ולגבי הבטחת ההפשרה, שאלת שאלה חשובה מאד! כרגע זה בגדר הבטחה שלא ברור אם ניתן בכלל לקיים אותה, ההיגיון אומר בכל אופן, שכנראה שלא תקויים. אבל לפעמים ההגיון מופתע

יסמין, השיר אמנם מאתגר משום שהוא בין השאר מציג רעיון לא קל - הדובר מבקש מהמוזה לא לבקרו. מפני שהוא לא מסוגל לעשות משהו מועיל עם מה שהיא מעניקה לו, הוא אינו ערוך היטב לקבלה.

אגב, לקיץ יש משמעות מעבר להיותו עונה בשנה, קיץ הוא גם קץ - וההבנה הזאת עשויה לשפוך אור על הבנה נוספת של השיר

ושוב תודה לכל המגיבים עד כה

איציק.
י"ג סיון ה´תשס"ט  
אילנה נגעה בנקודה לא רעה. המחסומים שהשפה לעיתים מציבה מול כותב השירה.

כי באמת שאין "מבסיר" למרות שכן צריך להיות.


השיר הזה יפה יפה
י"ג סיון ה´תשס"ט  
בס"ד
אימלה.
זה מטורף.
אני הכי נדהמת כי את רב השירים האלה,הקשים,המורכבים יותר,אני לא מצליחה להבין. וזה באסה. וזה פשוט מדהים ושירי, ואני הבנתי (אפילו מעט)!!
תודה לך.
זה טוב.
מופעמת.
י"ג סיון ה´תשס"ט  
"...
אדם זקן – היכן כל נמריו?
הוא עוד יצא לציד יום אחד,
כשהירוק יהיה ירוקשחור,
עם כח רב וניסיון מועט
הוא עוד יצא לציד יום אחד.
את השנים ישאיר מאחוריו
כמו כביש ארוך, שנעזב, עייף,
מאחורי כלירכב מטורף,
שהוא עצמו ינהג בו, כרודף
אחר הזמן, שכבר אזל כולו
..."
י"ד סיון ה´תשס"ט  
חשבתי פעם, האם המחשבות שלנו, שעלו ולא נכתבו, נעלמות, האם יש סיכוי שנכתוב שיר על משהו שכבר הודחק?
לפי מה שאתה מציג כאן, אין אפשרות כזאת, אחרת למה לך לבקש מהמוזה שלא תבוא, שתבוא, היא פשוט לא תועיל בזמנים לא טובים, הרעיונות ישתמרו עד לזמנים טובים (או יופיעו שוב בזמנים הללו), וכך כתב הראי"ה:
"כמה מחשבות נחנקו בכל משך הזמן שלא כתבתי שום דבר של רעיון. אמנם מונחות הנה ודאי בתהום הנשמה, לא נאבדו מן המציאות, אבל המים צריכים הם תמיד להדלות, להוציא תועלת, להשקות המון רבה, והמחשבות צריכות לשטוף, להיות מוצאת מן הכח אל הפועל. "כתוב חזון ובאר על הלוחות" (זו פסקה כל כך חשובה לעניין זה, שהיא אפילו מופיעה בכרם הקודם שלי)
אולי, מה שניסה להביע פה המשורר, הוא את התסכול מבואהּ של ה"מוזה" בזמנים אלו, אשר הוא לא מצליח לכתוב, הרצון לכתוב - הבשר לכתיבה, המוזה והכל, ובכל זאת - יִבוֹשת.
יפה שירך, הדבר ברור, וכל בית מדרש שאין בו חידוש אינו בית מדרש, מכאן יש רק להסיק שאני לא מהווה בית מדרש (לכל הפחות לא בתגובות שלי) אבל מה אעשה שאיני יכול לחדש דבר על יופי הכתיבה שלך?!
מה אומר, ומי יתן כל העם כותבים ככה...
מחומש...
ט"ו סיון ה´תשס"ט  
שירה יפה מאד.
נהניתי מכל מילה!
יישר כח!
ט"ו סיון ה´תשס"ט  
הרשה לי לרדת עלייך.
הסנדלר הולך יחף.
ט"ו סיון ה´תשס"ט  
זה שיר לשבת.
יותר מדי פעמים אני מנסה לדחוק מחשבות,
בתקווה שאולי יבואו במוצ"ש- כשיהיה אפשר לכתוב אותן.

מכירים?
י"ח סיון ה´תשס"ט  
העברית יפה, אבל האם לא הגיע העת להתבגר ובמקום לצפות להשראה מהמוזה יצירת הדמיון להתקדש ולפנות אל השכינה?
ל´ סיון ה´תשס"ט  
ממש מדגדג לי על קצה הלשון:
הסגנון של מי יש לך? כל כך מזכיר לי מישהו, או מישהי, ממשוררי העבר - ואני לא מצליח להיזכר!
(מישהו כתב 'דוד אבידן'. זה ממש לא הסגנון. לטעמי, אתה טוב יותר).

משובח, כתמיד.
ל´ סיון ה´תשס"ט  
לא הבנתי, מה זאת אומרת "נסוגים אל שוליהם"?
איך דבר יכול לסגת לשולי עצמו?
אולי התכוונת לשוליו של הדובר?
ב´ תמוז ה´תשס"ט  
וְכָּל שֶׁהִבְכִּיר בִּי מַבְסִיר.
וואו.


(ואני לא כזאתי מבינה גדולה בשירים, אבל "אל תבואי אלי בקיץ" ומנגד "עוד אפשיר" נראה לי קצת סותר את עצמו..)
כ"ט טבת ה´תשע"ה  
עושר, של דימויים, מילים, והלחמים.
ועוד לא דיברנו על התוכן
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד