המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
פמיניזם / yarinkat
בביכורים מאז ט´ סיון ה´תשס"ט

 

השיח הפמיניסטי סובל זה שנים רבות ממיתוג בעייתי בעיקר בשל דיונים רדודים ומסגור שלילי בכלי התקשורת, שמתאפיינים בביטוים סטריאוטיפים כמו "ארגוני הנשים זועקים".

בעיניי יש כאן פספוס גדול מכיוון שאותו שיח פמיניסטי מאפשר לבחון אירועים היסטוריים מבעד למשקפיים שונים וכתוצאה מכך להגיע לגילויים חדשים. האסכולה הפמיניסטית אפשרה להתמקד בתופעה משונה שהחלה בעת החדשה המוקדמת והיא ציד המכשפות - העלאה על המוקד של עשרות אלפי נשים משולי החברה בעקבות האשמות שונות ומשונות שעיקרן קשירת קשר עם השטן.

דוגמה נוספת מופיעה במחקרים שנעשו על נשים בתקופת השואה והעלו שאלות חדשות בדבר מין ומיניות בתקופת הנאצים. למשל, הסיכוי לשרוד בתור אישה יהודייה או צועניה היה קטן יותר לעומת הקורבן הגברי, כשחמישים אחוז מהן נשלחו ישר לקרמטוריומים. בנוסף חוו הקורבנות הנשיים התעללויות מיניות שהיו בבחינת תוספת להתעללויות שעברו כל שאר הקורבנות.


כיוון שהנושא החל לרתק אותי, החלטתי לנסות ולקרוא מעט הגות פמיניסטית ידועה ובחרתי בספר 'חדר משלך' של הסופרת הבריטית וירג'ניה וולף.

וולף, שכתבה את המסה הזאת בנושא 'נשים וספרות', טוענת כי ישנו שוני גדול בין גברים לנשים ומן הראוי כי הוא יתבטא גם בספרות. אך לדידה, לא הייתה כל אפשרות לאישה בתחילת המאה ה20 לבטא את עצמה בכתב מכיוון שלא היה לה חדר פרטי משלה שבו היא יכלה להתייחד, וכן, לא היה באמתחתה המימון הדרוש לפעילות מסוג זה.

הקריאה בספר העלתה בי אי אילו שאלות והמרכזית שבהן הייתה - האם ההבדל הקיים כיום בין גברים לנשים מקורו העיקרי הוא ביולוגי, או שמא מדובר בהבדל שמקורו חברתי?

אין לי כל ספק כי יש שוני ביולוגי בסיסי בין גברים לנשים - מבנה פיזי שונה, ואף מבנה מוחי שונה.

אך על אף השוני הביולוגי ישנן מגוון דעות לגבי מקור השוני בין גברים לנשים כאשר בצד אחד של הסקאלה תוצב העמדה השוביניסטית והמעט גזענית שאומרת כי כל השוני כולו הוא ביולוגי - נשים הן חלשות יותר, ואף נחותות יותר על כן הן צריכות להשאר בביתן ולבצע את תפקידן הבילוגי והוא טיפול בילדים ובעבודות הבית ולא צריכה להיות להן זכות להבעת דעה ובוודאי לא זכות בחירה.

מן העבר השני תוצב עמדה פמיניסטית רדיקלית הגורסת כי נשים וגברים הם למעשה אותו יצור בשינויים פיזיים שונים וכל מקורם של ההבדלים הניכרים כיום נובע משלטון גברי אבסולוטי שפעל מראשית האנושות, דיכא את אוכלוסיית הנשים ודחק אותה לשולי החברה על אף שהן מהוות כמחצית מאוכלוסיית העולם.


כמו בכל סיפור ודיון, האמת נמצאת במקום כלשהו בין שני הקטבים. קשה מאד להתעלם מהשוני הביולוגי המהותי בין נשים לגברים, אשר מגובה חדשות לבקרים במחקרים המוכיחים אותו. נשים חלשות יותר בממוצע מגברים, הן שונות פיזית במראה שלהן והן עוברות הריון, לידה והנקה - פעולות אשר מכריחות אותן להישאר בקרבה מתמדת אל הרך הנולד בתקופות זמן מסויימות.

עם זאת, אין כל ספק כי התפתחות האנושות שהובלה על ידי גברים ודחקה את ציבור הנשים אל השוליים יצרה דגם חברתי מסויים שהאישה נדרשה למלא בו תפקידים אשר במשך הדורות הפכו להיות חלק מהתנהגותה ואישיותה. השהות המתמדת בבית עם הילדים, וההתעסקות בענייני דיומא יצרו דימוי של אישה, שעד למאה ה19 ברוב המקרים שיקף נכונה את המציאות, המתעסקת בזוטות, מרבה לדבר ולרכל (לעומת הגברים שעסקו בעניינים שברומו של עולם בנושאים צבאיים וכלכליים) ומתעניינת בתחומים נחותים כמו אופנה ובישול.

מתוך הדימוי השטחי הנ"ל נגזרה מציאות שלא אפשרה לנשים להביע דעה בעניינים מהותיים, ועד למאה ה20 מעטים היו המקומות שבהם ניתנה לנשים הזכות להצביע בבחירות או להשתתף בפעילות פוליטית כלשהי.


התפתחות המודעות לזכויות הנשים שהלכה והתחזקה במאה השנים האחרונות מעלה שאלות נוספות באשר להבדל בין גברים לנשים.

ברוב מדינות המערב ישנה הסכמה עקרונית כי לנשים מגיע שיוויון זכויות וברובן אף מנסים לנקוט מדיניות של 'אפליה מתקנת'. בהנחה כי בעתיד יפתרו כל בעיות השיוויון בין גברים לנשים. נשאלת השאלה האם יש צורך לטשטש את ההבדלים בין גברים לנשים או שמא לחדד אותם?

וולף מתייחסת לנושא זה בספרה כאשר היא שואלת "האם החינוך אינו צריך להבליט ולחזק דווקא את ההבדלים ולא את נקודות הדמיון [בין המינים]?".

ניתן להבין מעצם השאלה כי דעתה של וולף היא כי צריך להבליט ולחזק דווקא את ההבדלים בין המינים, והיא מנמקת דעה זו כאשר היא כותבת כי "כה חבל יהיה אם נשים יכתבו כמו גברים, או יחיו כמו גברים, או ייראו כמוהם, כי אם שני מינים מציעים כה מעט, בהתחשב בהיקף ובמגוון העצומים של העולם, איך נסתדר עם מה שיש רק למין אחד להציע?".


בעיני, הדעה שמביעה וולף, היא רק חלק מתוך שיר ההלל ששרים במערב לפרט ולזכותו להגדיר את עצמו. בישראל, תהליך זה של דה-אינטגרציה קרה בתוך זמן קצר ובאופן מובהק ביותר - ממדינה שמבוססת על ציונות סוציאליסטית בה כל פרט מנסה להטמיע את עצמו בחברה ולטשטש כל זכר גלותי מעברו, מדינה שמנסה ליצור את הצבר החדש נטול הזיכרון, הפכה ישראל למדינה מפוררת מבחינה חברתית בה כל אחד מגדיר עצמו על פי דתו, מוצאו, מעמדו הכלכלי, מקום מגוריו, ולבסוף גם מינו.

אני מסכים עם הקביעה כי הפרט זכאי להגדרה עצמית, והדבר חיוני במיוחד בתחום האמנות שהופכת מעניינת ועשירה יותר כאשר היוצר מאפשר לצרכן היצירה חיבור אמנותי לתרבות אחרת, לרוב שונה משלו.

אך עם זאת, ההצעה של וולף להבליט ולחזק כבר במערכת החינוך את ההבדלים בין המינים מעט מסוכנת בעיני. היא עלולה להנציח את מעמד האישה וליצור "גזענות נשית".


לדעתי, חברה מתוקנת צריכה לגלות סובלנות לפרטים השונים בחברה, אך היא אינה צריכה להדגיש את ההבדלים בין הפרטים השונים. גברים שונים מנשים, עשירים שונים מעניים, יהודים שונים מנוצרים ופועלים שונים מבורגנים. מה שהחברה המערבית-דמוקרטית צריכה ללמוד מההיסטוריה של המאה ה20 זה לגלות סובלנות כלפי האחר, על אף שהוא אחר, ואין היא צריכה להדגיש במערכת החינוך שלה את ההבדלים בין הפרטים השונים.


ההצעה של וולף יכולה להפוך נשים וגברים לאויבים ובנבואה אפוקליפטית מסויימת אף להביא לקיצה של האנושות. כדי לנסות להימנע מכך צריך לנסות ליצור חברה שבה מעבר להבדלים השונים בין בני האדם ישנם גם מספיק דברים משותפים בניהם.


ב1941 התאבדה וירג'ניה וולף בטביעה בנהר. אין לי כל ספק כי לחברה שבה היא חיה לא הייתה מספיק סובלנות כלפיה וכלפי השונות שלה. במותה ציוותה עלינו את הסובלנות.



מסה פמיניזם

© כל הזכויות ליצירה שמורות לyarinkat
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"א סיון ה´תשס"ט  
מרענן לקרוא כאן מסה כזו, מושקעת ובהירה. כל הכבוד על כך.

לגופם של דברים, אני חושבת שהמסקנה שלך מעט פשטנית, וגם חולקת על הדרך בה הגעת אליה.
לפי דבריך וולף חותרת לשימת דגש על ההבדלים בין המינים. ראשית, אני די בטוחה שלא לכך וולף כיוונה במסקנתה. וולף לא כיוונה לשימת דגש על הבדלים כמוביל לפער או להנצחת מעמד האישה וליצירת "גזענות נשית". היא כיוונה לקול ייחודי נשי מהותי - חזק דווקא, ולגבי פנים אחרים, כלכליים-חברתיים כן כיוונה לשוויון מהותי, שהרי זו מסקנת "חדר משלה". שנית, אתה כותב שהצעתה של וולף מסוכנת ויכולה להביא להנצחת מעמד האישה ולגזענות נשית, ואף מגדיל לנבא את קיצה של האנושות, ואתה לא מסביר איך הגעת לדברים האלו, איך שימת דגש על הבדלים יכול להביא לנבואות קיצוניות שכאלו.
והרי מעמד האישה הנחות כבר מונצח כאן בפועל, כמעט ואין חולק על כך, וזאת גם בלי שהתקבלה הצעתה של וולף (כפי שמפורשת בדבריך), ומה ישתנה אם תתקבל? ואיך שימת דגש על הבדלים יניע לנבואה אפוקליפטית של קץ אנושות? ואיך אתה מגדיר קץ אנושות מבחינה חברתית? אלו דברים לא בהירים במאמר שלך, שאומרים דרשני.

אהבתי את הקישור שעשית למעבר בין הקולקטיביזם לאינדיווידואליזם, אבל הקישור הזה לא מעוגן דיו במה שכתבת, לא מקושר דיו לנושא הפמינסטי. אתה כותב בכלליות על סובלנות לפרטים ומאידך לא לשימת דגש על הבדלים, אבל אתה נשאר ברובד הפשטני ולא מעמיק בכך, לא מסביר את המסקנה הזו, זה נשאר באויר, וחבל.

לסיכום, מאמר מרענן ומעניין, אבל לא מספיק מעוגן ויש פגם במבנה הדברים, אבל בהחלט בדרך הנכונה.
(:
י"א סיון ה´תשס"ט  
ראשית, זו הביקורת הכי מלומדת שקיבלתי עד היום על כל נושא שכתבתי עליו (לדעתי אפילו בעבודות אקדמיות לא קיבלתי ביקורת כל כך מנומקת) ואני מסכים עם רובה. אני חושב שהבעיה היחידה בביקורת שלך היא ההתייחסות לקטע כ"מאמר". אין ספק שכמאמר הוא לוקה בהמוך חסכים, אבל אני כתבתי אותו יותר כ"מחשבות על פמיניזם" בעקבות קריאת הספר חדר משלך.

שנית, אגיב על ההערות שלך אחת אחת:
1) מסכים איתך שהמסקנה דיי פשטנית ואוסיף גם שהיא מאד לא מלומדת, ודאי לאנשים שמבינים בתחום, כיוון שהיא מתבססת על קריאת ספר אחד, ועל ידע כללי בסיסי מאד.
2) אני מסכים שוולף חותרת לשיוויון, אבל אני לקחתי את ההתייחסות שלה במשפט המצוטט על הצורך של נשים לשמור על ייחודן כנשים, ונסחפתי איתו הלאה בניתוק מהמסה שלה. הנושא שהצית את המחשבות שלי היה ההצעה שלה לשנות את הדברים כבר במערכת החינוך. אני מודע לכך כי היא התכוונה לדבר אחר, אך האמירה העלתה בי חשש שמא הרדיפה אחרי ייחוד נשים בחברה תתמזג עם התהליך ההיסטוריה של סגירת נשים בגטאות חברתיים. באופן כללי אני מתלבט בשאלה האם השוני בין נשים לגברים מהותי יותר מהשוני בין אשכנזים למזרחיים, או בין קיבוצניקים לעירוניים. כלומר האם זה מאפיין מרכזי שמעצב את האדם או מאפיין שבשיתוף שיוויוני עם מאפיינים אחרים מעצב את האדם.

3) לקחתי את ההצעה של וולף להדגיש את ההבדלים בבית הספר וממנה דמיינתי איך בקונסטלציה מסויימת יכולה להיווצר מציאות אפוקליפטית ואני אסביר למה התכוונתי:
למערכת החינוך יש כוח מסויים לעצב תודעה. אם מערכת כזאת מחליטה להגדיר לנשים את הגברים כאויב, ולהיפך או לטפח את השוני עד כדי שמיטת הבסיס המאחד כבני אדם יכולה להיווצר מציאות בה נשים לא יקיימו יחסי מין עם גברים, ומכאן יבוא קיצו של העולם. אני לא חושב שזה מה שהולך לקרות, אפילו אם יקבלו את הצעתה של וולףף אלא פשוט ביקשתי לשרטט את גבולות הקיצון כפי שאני רואה אותם.

4) מקווה שהצלחתי להבהיר שהפשטנות נובעת מכך שהקטע נכתב ב"משיכה אחת" עם עריכה קלה בהמשך, ואין כל ספק כי הוא פשטני ולא מתבסס כמעט על שום ידע , אלא בעיקר על מחשבות.


שוב, תודה רבה על הביקורת העניינית
י"א סיון ה´תשס"ט  
ואפילו פעמיים. אתחיל מהסוף.

אם תברר קצת יותר ממה שיש לויקיפדיה להציע על וירג'ינה וולף תגלה שהיא דוקא חיה בחברה פתוחה במיוחד ולכן אולי לא כדאי שתמהר להכריז שאין לך ספק שהחברה בה היא חיה לא הייתה מספיק סובלנית אליה.

כמו שציינת אתה, לקחת את שני הקצוות של סקאלת פמיניזם. אבל למען האמת מרבית העולם נמצא באמצעה ואופילו הפמיניסטיות ה"רדיקליות" כביכול שמדברים עליהם בחדשות כבר לא מנסות להתעלם מהשינויים הביולוגים הגלויים לעין בין הנשים לגברים אלא פשוט מסובבות את פני הדברים כך שגם אלו יהיו לטובת הנשים ויעידו על יכולות טובות יותר.
אתה צודק, מחקרים כבר הוכיחו את את השוני, אפילו המוח של גברים ונשים לא זהה בגודלו (5% לטובת הזכרים). ולכן התרבות המערבית כיום מנסה לקדם את מעמד האישה ומשקיע במודעות הנשית יותר מבעבר. אבל מלהזכיר את האפליה המתקנת ועד לטעון שהיא עלולה להוביל לגזענות נשית?
למרבה הצער מעמד האישה וההערכה העצמית של נשים עדיין נמוכות יותר מגברים.
נסה לחשב את אחוז הנשים המוכות לעומת הגברים המוכים. את אחוז הנשים בעלות הפרעות האכילה לעומת הגברים.
בדיוק כמו שאתה בחרת להתמקד בנשים שהיו קורבנות להתעללות מינית בזמן השואה ולא לגברים אעפ"י שגם הם היו קיימים.
אתה מדמה את עניין הנשים והגברים לעשירים ועניים. אבל גם שם הנהיג העם אפליה מתקנת. היו תקופות ועדיין קיימים אנשים שבזים לבורגנות ולחזירים הקפיטליסטים. ובכל זאת עשירים ועניים חיים זה עם זה. אנחנו אומנם לא חברה סוציאליסטית כמו ששאפנו להיות אבל לא קיימת מלחמת מעמדות כמו בתקופה המהפכה הקומוניסטית.. אז למה לחשוש שדוקא בין הגברים והנשים זה יקרה?
בין הגברים והנשים קיים משהו בסיסי יותר מכל אידיאולוגיה ודרכו של האדם היא לשרוד ולא להשמיד את האנושות. כך שלפי דעתי, לעת עתה, כאשר עדיין יש בנות שנשארות בבית (ולא מבחירה- כי אז זה כבר סיפור אחר לגמרי) יש מקום להעדפת הנשים. כשנגיעה למצב בו מבינים את ההבדלים ולא מנסים לשנות אותם אלא לטפח אותם אז נוכל לחתור לשיויון. והדבר הזה נכון לפי דעתי בכל תחומי החיים לדוג' אנשים בעלי הפרעות קשב וריכוז שמוכנסים למסגרות ונכפים לעמוד בסטנדרטים של אנשים "רגילים" וכדו...

ורק משהו קטן לסיום.
מארג' סימפסון אמרה פעם "כשורג'ינה וולף כתבה את "חדר משלך" היא בודאי התכוונה למטבח..."
י"א סיון ה´תשס"ט  
ההערה על ויקפידיה הייתה קצת עוקצנית, אבל בכל מה שאמרתי על תקופתה של וולף הסתמכתי על התיאורים שהיא מתארת בספר. היא מתחילה את הספר בתיאור סיטואציות בהן לא נתנו לה להיכנס לספריה כיוון שהיא אישה ומתארת את האפליה אפילו במקומות נאורים כמו האקדמיה.

בקשר לכל שאר הדברים שכתבת, אני מרגיש שאת קצת "תוקפת" אותי על דברים שלא אמרתי. ציירתי את שני הקצוות של הפמינזם כדי להגדיר סקאלה. בדרך כלל בסקאלות רוב הדברים נמצאים בין הקצוות.

כשדיברתי על "גזענות נשית" התכוונתי לגזענות כלפי נשים. והכוונה הייתה שמרוב שיקצו אותן כקבוצה מובדלת הן יהפכו להיות כמו יהודי אירופה, מקור לגענות על אף שהן חיות בן הגברים. נכון שהנשים סובלות ממעמד נמוך משחר ההיסטוריה, אבל מעולם לא חשבו להוציא נשים מחוץ לחברה כי יש הכרה בחשיבותן לחיים על פני הארץ, שלא כמו היהודים בעיני הנאצים, או הבורגנים בעיני הפרולטריון הקומוניסטי.

והרעיון שהיה לי בראש כשדיברתי על חידוד ההבדלים דרך מערכת החינוך, היה הרעיון של היהודי עם האף הגדול שמלווה בריבית. כמו שעניתי לשירה, אני לא חושב שזה עומד לקרות, אני רק ציינתי שיש משהו מסוכן בחידוד הבדלים דרך מערכת החינוך. אפשר לחדד הבדלים למשל בין היהודים והערבים במדינת ישראל, וברור שיש הבדלים, אבל החידוד הזה יכול להביא איתו גם דברים מסוכנים. זו הייתה כל הכוונה.

בשום מקום לא יצאתי נגד האפליה לטובה של נשים. רק ציינתי כי היא קיימת ותהיתי אם כאשר תושג המטרה ויהיה שיוויון, עדיין יהיה צורך להמשיך ולחדד את ההבדלים בין נשים לגברים או שזה הבדלים לא משמעותיים כמו שיש הבדל בין כל אדם לאדם ואין צורך מיוחד לחדד אותם.


מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי , ושעכשיו את פחות כועסת עלי:)
י"א סיון ה´תשס"ט  
קודם כל תודה על המחמאה על הבקורת(:

הנחתי שלא מדובר במאמר, ובכל זאת - דווקא בגלל שמצא חן בעיניי הכיוון שאליו לקחת את הדברים - ההסתכלות ב"חדר משלה" של וולף, הקישור למגמת האינדיווידואליזם של השנים האחרונות אל מול הקולקטיביזם פעם - אני חושבת שיש כאן פוטנציאל למאמר של ממש, אם היית משקיע יותר בעיגון הדברים ובמבנה נכון יותר של הסקת המסקנות. כי זה ממש בכיוון הנכון.

בכל מקרה, אני באמת שמחה לקרוא כאן דברים כאלו (ומקווה שהרבה ירימו את הכפפה ויכתבו מסות, ולפחות שיקראו אותם), וגם שמחה לנהל עליהם דיון. אז תודה(:

י"א סיון ה´תשס"ט  
קטעים ארוכים (יחסית) ומהורהרים (יחסית) באתר, גם אם אולי הנושא די לא קשור לאתר יצירה:

א. אתה מציב שני קטבים לסקאלה: האם השוני הוא שוני הנובע מביולוגיה, או שוני הנובע מקוד התנהגות חברתי.
חלוקה זו עצמה פשטנית מעט, לא רק כי היא מתארת רק שני קצוות של סקאלה, ללא האמצע, אלא כי היא מניחה שני צדדים בלבד, ועוד כאלו שייתכן שהם רדודים יחסית. כלומר- האם השוני יכול נבוע רק מ"ביולוגיה" או מ"התנהגות חברתית"? מה עם מבנה נפש שונה, לדוגמה? (האם כל כך מופרך להניח שנפש שונה היא עובדה מולדת, לפחות כמו ביולוגיה שונה?), ואני כמובן לא אעז להעלות השערות יותר "מיסטיות" ח"ו כמו רוח שונה וכו'.
ייתכן, כמובן, שהתכוונת ליצור סקאלה בין שונות מולדת או נרכשת, אבל לטעמי "מולד" לא מסתכם רק בביולוגיה, כמו ש"נרכש" הוא לא רק קוד חברתי.

ב. "עם זאת, אין כל ספק כי התפתחות האנושות שהובלה על ידי גברים ודחקה את ציבור הנשים אל השוליים יצרה דגם חברתי מסויים שהאישה נדרשה למלא בו תפקידים אשר במשך הדורות הפכו להיות חלק מהתנהגותה ואישיותה"
אין כל ספק? בשביל לטעון טענה כזו נחרצת אתה צריך להוכיח ש:
- המציאות היתה אי פעם שונה. ("דחקה... לשוליים"- משמע שפעם זה לא היה כך) שונות עקרונית כלל עולמית, ולא הצגה של חברות מטרארכליות מסוימות.

- ישנם קודי התנהגות שנבעו מתהליכים היסטוריים-חברתיים עד שהפכו להיות לא רק מקובלים בתדמית הנשיות, אלא גם הפכו לחלק מ"אישיותה והתנהגותה"

אפשר, אולי, לטעון טענות כאלה. אבל "אין כל ספק"? זה משפט חריף שמצריך תימוכין רבים.

י"א סיון ה´תשס"ט  
מצטערת אם התגובה שלי הייתה נשמעת ככה, כועסת.
בהחלט הבהרת את עצמך, ומה לעשות, כנראה שיש דברים שלא מתבהרים גם בקריאה שנייה.

לפעמים, בנושאים כאלו אני נוטה קודם להגיד את מה שאני חושבת ואח"כ לחשוב אם זה הגיוני או קשור לנושא.

מקוה שלא לקחת את זה יותר מדי ללב. אני בנאדם נחמד סך הכול.

אפרת.

י"א סיון ה´תשס"ט  
ואני מתנצל אם נשמעתי תוקפני. ככה אני מתווכח: לא משהו אישי.


חיים מועשרים.
י"א סיון ה´תשס"ט  
אפרת - לא לקחתי ללב, רק הרגשתי מעט מותקף. אני בטוח שאת בנאדם נחמד:) אהבתי את הכנות שבה דיברת על הקריאה ביחד עם הדיעה בראש. נראה לי שרובנו עושים את זה.


ארגמון - לגבי א - אתה צודק שאני מניח שנפש זה דבר שקשור למוח ולכן ביולוגי. אני לא שולל דברים מיסטיים, אני פשוט מתקשה למצוא דרך לדון עליהם בהיגיון, בגלל שזה דבר כל כך רגשי (אולי פשוט חסרים לי הכלים לעשות זאת).

לגבי ב- שוב, כמו שאמרתי לשירה אתם מתייחסים לדברים כמאמר ולכן גם מייחסים חשיבות רבה מידי לקביעות שלי. אם הייתי צריך להציע שורה של הוכחות בכל פעם שכללתי בין מחשבותי את הביטוי "אין כל ספק" כנראה שהייתי מוריד אותו מהלקסיקון שלי, ואולי אחרי ההערה שלך אני אתחיל. כדי לפתור את הבעיה שלך עם ההמשפט אני מעדיף לא להוכיח את כל ההוכחות אלא פשוט להחליף את הביטוי:)


בכל מקרה, אני מאד שמח על הדיון. שוב תודה.
י"ב סיון ה´תשס"ט  
לדעתי יש טעות בסיווג הטקסט כקטע- זה אנו קטע אלא מסה שהיא מסוגות הפרוזה. אלא אם מה שפורסם הוא באמת קטע מתוך מאמר רחב יריעה וגדול יותר.

לדעתי ישנה סקירת מבוא ארוכה מדי, ניתן לקצר בכל העובדות הידועות ממילא ולגשת באופן זריז יותר לדיון שלשמו נכתבה המסה

לגבי המסקנה אליה הגעת, אני סבור כי היא טעות. קיימים הבדלים בין גברים ונשים ואכן יש לחזק את המודעות שלנו וללמוד היטב את ההבדלים האלו- אבל !!! אין לנקוט כלפיהם שיפוטיות. כלומר השיפוטיות של טוב יותר, ראוי פחות, נחשב יותר וכו' היא אם כל חטאת.
יש להבחין בשוני ויש לקבלו כעובדה שעשויה להיות יתרון במצבים מסויימים וחיסרון במצבים אחרים.

יש גם להבין שלא רק המגדר מגדיר אותנו כאינדיבידואלים ולשים בפרופורציות נכונות את כל העיסוק במגדר.

הצרה לדעתי עם פמיניזם כתנועה, הוא שהיא חיה יותר מדי זמן וכעת היא מחפשת סיבות לקיומה. זה כמו שנגיד אחרי שיצאנו מלבנון אז החיזבאללה ממשיך לעיון אותנו כי עוד לא פינינו את חוות שבעה.
לו היינו מפגישים פמיניסטית מקורית, מימי ראשית התנועה עם אישה בת ימינו היא הייתה מברכת שבא לציון גואל. אבל הבחורה בת ימינו (במידה והיא קוראה לעצמה פמיניסטית) לא מברכת אלא מחפשת איפה עוד אפשר להשתדל ובעצם - התנועה כבר השיגה את שלה והיא יכולה לנוח על משכבה בשלום, או לחילופין להתמקד באותם איזורים בהם היא עדין נחוצה. אני בכנות לא חושב שבארץ עוד צריכה לפעול תנועה פמיניסטית, וכך גם בכל ארצות המערב החופשי.

איציק.
י"ב סיון ה´תשס"ט  
אם אתם רוצים מסה, שיהיה מסה:) אני יותר מסתכל על זה כמו על טור בעיתון. אף אחד לא בא לרענן שקד , יאיר לפיד או יונתן גפן ואומר להם "הטקסט שלכם לא מעוגן".

בכל אופן לגבי הטענות שלך - אותי מעניין בעיקר אם השוני בין גברים לנשים שאתה אומר שיש לטפח אותו, הוא באמת שוני מהותי יותר מהבדלים אחרים בין בני אדם? כתבתי את זה גם ב"מסה" וגם פה בתגובות, וזה משה שאני עדיין לא יודע לענות עליו. האם השוני המגדרי הוא בעל משקל יתר בעיצובו של אדם לעומת הבדלים אחרים? אם התשובה היא לא, אזי אין צורך מיוחד לטפח את השוני בין גברים לנשים, אלא פשוט לחנך לסובלנות כלפי כל שוני.

לגבי הטענה שהתנועה הפמיניסטית לא נחוצה היום בישראל, אני לא מסכים. אני מניח שכותבים שיותר מעורים ממני בנושא יוכלו לתת לך דוגמאות, אבל אני לא חושב שבשום מקום בעולם יש כיום שיוויון מלא בין גברים לנשים, בטח מבחינה חברתית.
כלומר אם אישה , בכל מקום בעולם, רוצה להיות שחקנית כדורגל, תמיד ירימו גבה בסביבתה גם אם אין חוק שמגביל אותה לעשות זאת. אני יודע שאפשר להגיד באותה מידה שאם בחור ירצה להיות רקדן בלט אז ירימו את אותה גבה, אבל בעיני זו עדיין בעיה, גם אם היא לא אפליית נשים, אלא אפלייה בכלל.

אני תמיד מנסה לחשוב אם בכלל הייתה לי אפשרות לבחור במקצועות "נשיים". כשאני חושב על הילדות שלי, אני זוכר ששיחקתי בכלי נשק מפלסטיק, שיחקתי כדורגל וכדורסל, לעומת השכנה שלי מלמטה ששיחקה בבארביות ובובות. גם אם בסופו של דבר אני הייתי הופך לרקדן בלט והיא לשחקנית כדורגל , החברה דחפה אותנו
לכיוון שונה.

מה שאני בעצם רוצה להגיד זה משהו שנכנס תחת הכותרת "פילוספיה בגרוש" והוא שאין בחירה חופשית, גם בעניין המגדר.

י"ב סיון ה´תשס"ט  
הוא רקדן לשעבר?

אז מה, משועשע משהו.
י"ב סיון ה´תשס"ט  
וכשכתבתי את השורות האלה הייתי בטוח שזה מה שיקרה. ידעתי שאם אני אכתוב "מעודדת במשחקי כדורסל" מרפי יגרום לכך שאיציק יעסוק גם בזה. בכל מקרה אני לא רואה בזה משהו נשי, או בעייתי , אני רק אומר שהחברה אוהבת להרים את גבותיה מפעם לפעם , אולי כדאי למתוח את השרירים.

י"ב סיון ה´תשס"ט  
עם כל העיסוק בקריירת המחול שלי, אכן עשר שנים עסקתי במחול לסוגיו השונים ( בעיקר בפולקלוריסטי, אבל לא רק).

כעיקרון אני חושב שאין שיוויון בין גברים ונשים, לכל מגדר יש מאפיינים שעשויים להיות יתרונות או חיסרונות במצבים שונים, אבל אני גם חושב שאנחנו לא עשויים בצורה כל כך דיכוטומית, כלומר בכולנו יש משהו נשי ומשהו גברי. אם תרצה אפשר להסתכל על המבנה ההורמונאלי שלנו- ההורמון הנשי אסטרוגן נמצא גם בגוף הגבר וההורמון הגברי טסטוסטרון נמצא גם אצל האישה.
( העדות לכך היא אצל נשים בגיל המעבר, כאשר גופן מפסיק לבייץ וכמות האסטרוגן בגופן יורדת מתחילות אצלהן תופעות של שיעור בפנים שהן תוצאה ישירה של הפרת האיזון בין האסטרוגן והטסטוסטרון).

אני באופן אישי מאד נהנה מהעיסוקים הSO CALLED נשיים שלי, אני אוהב לרקוד ואוהב לעמוד שעות במטבח ומאד נהנה גם לשוחח "שיחת נשים" ומעדיף אותה על פני משחק כדורגל או צפייה בו.
אבל כשאני במטבח אני מבשל כמו גבר וכשאני רוקד אני רוקד כפי שמצופה מגבר וכשאני משוחח עם נשים אני משתתף בשיחה עם רמת קשב ויכולת ורבאלית של גבר. או אולי יהיה מדוייק יותר לומר שאני עושה את כל אלה כמו איציק.

למרות שאני מהיותר בוגרים כאן באתר אני נולדתי לתוך מציאות ולחברה שהייתה כבר חופשייה מדימויים וקונבנציות שקריים לגבי נשים וגברים, תודה לאל בשורת הקידמה הגיעה למחוזות ילדותי ודחקה את רגליה של הבורות משם. לכן אולי מאד קשה לי לראות כיצד עדין נשים טוענות לקיפוח. ואני מרשה לעצמי להניח שמה שנכון למי שנולד לפני 36 שנים כמוני נכון בוודאי למי שנולדו לפני עשור - אבל יכול להיות שאני טועה.

בכל אופן אני חוזר על טענתי שאם כל חטאת היא נקיטת שיפוטיות כלפי מאפיינים כאלה ואחרים. יש הבדלים בין גברים ונשים אבל לא צריך לעשות מהם עניין גדול אלא כמו שאמרת לקבל את זה ולזכור שתמיד יכול להיות מקרה יוצא מן הכלל (גבר שרוקד ריקודי בטן בצורה מוצלחת מאד או אישה שמפתחת גוף כשרירנית) ולדעת להיות סבלניים ולקבל גם אותו.

איציק.
ט"ו סיון ה´תשס"ט  

מענין, ייחודי בנוף הביכורסטי.
עֹז
ט"ו סיון ה´תשס"ט  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד