בנושא
בכרם
חדשות
 
במקומה / לייאה
בביכורים מאז כ"ד אייר ה´תשס"ט

הַשְּׁכֵנִים הַחֲדָשִׁים הִתְפָּרְשׂוּ בְּדִירָתָהּ שֶׁל סְטֶלָה
שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה שֶׁל חֲתוּלִים וְקִנָּמוֹן
וְהָיְתָה מְאָרַחַת בַּסָּלוֹן אֶת בָּאךְ וְאֶת מוֹצָארְט
שֶׁשָּׁתוּ אֶצְלָהּ תֵּה בְּסִפְלֵי חַרְסִינָה קְטַנִּים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לָהּ
מֵרוּסְיָה.

הַתְּרִיסִים שֶׁל הַשְּׁכֵנִים סְגוּרִים תָּמִיד.
הֶם הֵבִיאוּ אִתָּם רְהִיטֵי עוֹר מֵאִיטָלְיָה וְשֶׁבְרוֹלֶט חֲדָשָׁה.
סְטֶלָה שָׂנְאָה אִיטָלְקִים וְהָיְתָה נוֹסַעַת רַק בְּאוֹטוֹבּוּסִים.
לַשְּׁכֵנִים הַחֲדָשִׁים יֵשׁ אַבְנֵי חָצָץ וּבוּלְדּוֹג שְׁמִירָה
וְהֶם תָּקְעוּ לְיָד הַבָּיִת פִיקוּסִים בְּגֹדֶל טִבְעִי.
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל סְטֶלָה, עוֹד לִפְנֵי שֶׁפָּרְקָה אַרְגָּזִים,
הִיא שָׁתְלָה נִטְעֵי אוֹרָנִים בַּגִינָה.
כְּדֵי שֶׁתּוּכָל לִרְאוֹת אֵיךְ הֵם גְדֵלִים -
עָנָפִים עָנָפִים.
הִיא לֹא הָיְתָה עוֹקֶרֶת חַיִים וְמַכְרִיחָה אוֹתָם
לְהִקָּלֵט בְּאֲדָמָה זָרָה.

הַשְּׁכֵנִים גַּם הָרְגוּ אֶת הָעֲכְבִישִׁים
שֶׁטָוָּו עָנָנִים עַל הַתִּקְרָה מִיָּד כְּשֶהִגִּיעוּ.
אִלּוּ סְטֶלָה הָיְתָה יוֹדַעַת, הָיְתָה יוֹצֵאת
מִקִּבְרָהּ וּמְגָרֶשֶׁת אוֹתָם בִּצְעָקוֹת.
הַשְּׁכֵנִים הַחֲדָשִׁים לֹֹא יוֹדְעִים קְלָלוֹת בְּרוּסִית.

עַד כֹּה, רַק הָרַדְיוֹ הַיָּשָׁן נִשְׁאָר
אַחֲרֵי שֶׁסִלְּקוּ אֶת הַכֹּל לִצְדָקָה.
מְאֻבָּק לְגַמְרֵי וְשׁוֹתֵק הוּא עוֹמֵד מְיֻתָּם
בִּמְקוֹמָהּ.


אובדן מודרניזציה שכנים

© כל הזכויות ליצירה שמורות ללייאה
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ד אייר ה´תשס"ט  
איזה יופי. (ואיכשהו מיד נזכרתי בתחילת "ספר הדקדוק הפנימי". אל תשאלי מה הקשר...)
כ"ד אייר ה´תשס"ט  
שיר ליופי שאיננו.
בעדינות וקסם הנחת את סטלה בצד ומיקמת את הדיירים החדשים הדורסנים.

עֹז
כ"ד אייר ה´תשס"ט  
בס"ד

הפיסקה הרשונה הזכיר לי את הדמות ההיא מ'אדם וסופי' של יניב איצקוביץ'. ואח"כ, נכרתי בסוף של איזה ספר מקסים, שנגמר בתמונה של רכבת שהולכת ומאיצה, ושל איש עם חמור שלרגע אחד קטן וקצר מהיר יותר מהרכבת.

המירוץ הלא הוגן הזה, של רמיסת כל היפה והאיטי והפשוט, בכל הקר והקשה והחדיש- הוא כל-כך אבוד, וכל-כך מתבקש, ומאוד הרסני.

יפה.
כ"ד אייר ה´תשס"ט  
מה שהם אומרים כוס התה, אבל אני נהנית. קודם כל מהבית האחרון, אני אוהבת שאת מציגה איזו מיטונימיה (יש לי מחר בגרות בע"פ ואני חייבת להכניס אמצעים אומנותיים לתגובה שלי, אין מנוס, הזאת אחותי) ואומרת: כאן מיטונימיה. וההסבר שלך למיטונימיה הוא אפי' המוטיב של השיר, שגם מופיע בכותרת, ושזור לאורך כל הסיפור.

אני חושבת שעשית את ההקבלות בין סטלה לשכנים בטוב טעם ממש. אני אוהבת עוד כמה דברים, שאם הייתי מפרטת אותם היתה המסקנה: את אמנם לא רגילה לסגנון הזה כל כך, אבל את מסוגלת לבנות אותו כמו שצריך ובצורה הגיונית שיוצרת יופי מקובל ונעים.
כ"ה אייר ה´תשס"ט  
[בסדר, בסדר, אני מעדיף!]
מאז שהעלית את השיר הזה חזרתי אליו כמה וכמה פעמים, אבל עכשיו צצו אצלי עוד כמה תובנות כמו:
אמנם סטלה לא היתה עוקרת חיים - אלא שהיא בעצמה תלושה, השייכות שלה למקום לא ברורה לי (דווקא לא כתבת את זה בשיר, אבל קשה לי להמלט מהרֶאִיָה שעולה מרוסיה היא תמיד תלושה. בכלל, כוסות תה ויוצרים קלאסיים בסלון. נו, באמת. התיישבת לי ישר על הסטריאוטיפ). אולי היא נטעה אורנים (סטריאוטיפי לטיפוס אירופאי, מזל שהיא לא נטעה אשוחים וזהו) אבל האם את עצמה היא הצליחה לנטוע? נדמה לי שלא. היא גם רווקה (לכאורה. לא מוזכר בשיר, אבל גם בעל וילדים לא מוזכרים בו).
השכנים אצלי הם בגדר נעלם. אבני החצץ, הבולדוג, התריסים הסגורים- כל אלה לא מתקשרים אצלי לאף אחד, רק לזרות עצמה, ואפילו לא לזרות ישראלית ראויה לשמה. אם היו אלה ישראלים, הם היו יודעים כמה וכמה דברים אודות קללות ברוסית, ברצינות.
"מודרניזציה", אמרת בתגיות, ואני לא ראיתי זאת כך, גם את ה"אובדן" אני לא לגמרי קונה. אני קראתי פה סיפור לגמרי אחר, על זרה שעיצבה לה עולם, ועל זרים אחרים שלא חיים בו אלא בעולם משל עצמם, מנותק מהקרקע לא פחות מקודמו, אבל אחרת.

(אם תרשי לי, עוד אפתח את התגובה הזו לתהודת קריאה ראויה לשמה. אני בכל אופן שומר את השיר ואת התגובה אצלי...)
כ"ה אייר ה´תשס"ט  
ת'מוגגתי

:)
י"ג סיון ה´תשס"ט  
בס"ד
את שופעת מילים.
סיפורי..
י"ח אלול ה´תשס"ט  
אמרתי פעם שאני אוהב את השיר הזה?

עודני.

י"ח שבט ה´תש"ע  
אוהב את השיר הזה.
הוא מאוד שונה מרוב מה שיש באתר הזה כיום, כי החשיפה שבו, שבהקשרים אחרים היא פשוט פרוזה עם פסיחות, ומיותרת, היא פשוט נכונה לו.
והוא עדיין מזכיר לי את ספר הדקדוק הפנימי.
זה באמת באמת שיר נפלא.

תכתבי יותר.
ב´ ניסן ה´תש"ע  
קצת גרוסמן, קצת אתגר קרת.

אני אוהב את השיר הזה.
ח´ סיון ה´תש"ע  
.

אני אוהב הרבה שירים שלך, ואוהב אותם הרבה, אבל את זה אני אוהב אחרת (תרגום מגרוסמנית בדיאלקט הפרטי שלי: ברור שיש הרבה סוגי אהבה: אני אוהב את אשתי, את אמא, את אבא, והרבה חברים - כל אחד בנפרד- ואיך אפשר להשתמש באותה אהבה לכולם? אי אפשר, אז ניסיתי לומר לעצמי שאני אוהב כל אחד מהם אהבה בצבע אחר. זה לא הסתדר כי לא הצלחתי למצוא את הצבע הנכון לאף אחד, ואולי הצבעים האלה לא קיימים בספקטרום. אני חושב שהבעיה היא שיש צורך בעוד מימד אחד לפחות: עומק. עוד לא הצלחתי להסביר לעצמי את הענין.
אני אוהב את כשא-להים ברא את הבננות וגם את דרקונים של אלול - בערך באותו הצבע. את השיר הזה אני אוהב בצבע אחר, ובעומק אחר, כלומר בעוצמה אחרת לחלוטין. אני אוהב אותו הרבה יותר חזק. דומה אבל שונה לאהבה שלי ל"לפעמים קשה להאמין" של ילד. או לאחד השירים של אז מה שכרגע פרח מזכרוני (מתחיל במילים "וצריך כל אדם", אם אני לא טועה). עכשיו צריך לקוות שאפרת האיתן תגיע לשיר הזה ולתגובה שלי. וגם יע"ר...)

בואי נעשה עסקה: תכתבי את עוד שיר כזה, ואני אעשה מאמץ לכתוב בעצמי שיר טוב. בעיקרון יש לי בקנה רעיון, אם תמריצי אותי לכתוב אותו, שנינו נרוויח
ח´ סיון ה´תש"ע  
הניגודיות הנוגה לאורך כל השיר בין סטלה לשכנים החדשים פשוט מושלמת.

תודה לך, ולגדי שהפנה אותי לשיר...
ח´ סיון ה´תש"ע  
אני כאן, ולכל הרוחות, אני פתאום קולטת כמה שאני מתגעגעת לתגובות כאלה שלך.

אני אדבר עם לאה שתעשה עוד אחד כזה (ציפור קטנה לוחשת לי שהיא עושה עכשיו אחד לא כזה), אני אפילו אשלם לה, רק תכתוב עוד שירים.

"אחד כזה" זה אומר לא כמו האחרים? תסביר מה זה אומר! את מרשה לו להסביר, לאה, נכון?


*

לפני שבועיים קלטתי ציפור אוכלת עץ, והייתי לגמרי בטוחה שזה נקר אוכל אזדרכת. ברוך תהיה, זו הייתה חוויה מדהימה. גם לראות וגם לדעת מה אני רואה.
כ"ד תשרי ה´תשע"א  
מה הייתי עושה בלעדיך, תגיד לי?
איך אתה לא מתייאש לחזור למילים שאפילו אני שכחתי מקיומן...
ואתה צודק- השיר הזה משתייך למשפחה של "כשאלוקים יצר את הבננות" ו"דרקונים לאלול" ואני חושבת שכתבתי עכשיו עוד אחד שיכול להצטרף אליהם.
אז אני קיימתי את חלקי...
בבקשה בבקשה תכתוב לנו שיר חדש.
כ"ד תשרי ה´תשע"א  
דווקא עלתה לי שורה בשבת, אבל מן הסתם שכחתי אותה. רוב הזמן נראה לי שהסגנון שלי משתנה ועוד לא הבנתי לאן.
ואם בא לי בכלל לכתוב.
אבל בא לי שיבוא, אז זה בסדר.
כ"ה אדר ה´תשע"ב  
מלכה. תכתבי עוד.
ו´ תשרי ה´תשע"ה  
הוא אחד העוגנים היותר משמעותיים שלי, עזבי בביכורים - בכלל בעולם השירה?
הוא טקסט ברמה אחרת, דווקא בזכות הסוג המסוים של פשטות ישירה ושקופה בה הוא כתוב. באמת.
י"א אדר ה´תשע"ה  
אני מגיע לפה אחת לדור, נמס ובורח
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד