בנושא
בכרם
חדשות
 
אגרת רחמים / יערה וידמן
בביכורים מאז י"ד אייר ה´תשס"ט

  ואולי יום אחד תביני, בת.
גם אני הרי יודע כמה שצורב הגעגוע בעיניים, כמה כבֵה האור בערבי שבת.
זה אני. שם. בנקודת הכאב המורגשת. בתום השמחה.

  ואולי יום אחד תסלחי, בת.
תפקחי עיניים לחבוק עוללים (שנושאים שמי, כמו להזכיר. כאילו היית שוכחת). לחבוק עולמות.
ותביני כאב אב בגדלו בתו, ודמעות אם בעוזבה.
ולילות כואבים מדי של בת בהעזבה.
וקול ניפוץ נשמה לרסיסים.
אבין גם אני. אבין.

ושוב אהיה לחלק גדול בך. מורגש מתמיד.
כתמיד.

ותחת לשיש שחור מדי או עננים לבנים מדי,
אני שוב מחבק.
שתצטנפי בחיבוקי כבדמיונות, שאשמור אותך גדולה ויפה. ומאושרת בכאב, וכואבת באושר.
להיות לך רוח, שתייבש דמעות. להיות לך הינומת כלולות ופרחי אביב.
להיות.

                                   אוהב תמיד,
                                          אבא.



אבא מכתב

© כל הזכויות ליצירה שמורות ליערה וידמן
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ו אייר ה´תשס"ט  
אהובתי!
ריגשת...
זה לא "פעם" אצלך זה "תמיד".
מ.חבקת


ט"ז אייר ה´תשס"ט  
אין לי מילים. באמת אין לי. אז סליחה שאני לא אומרת את כל המילים שראויות להיאמר על קטע כזה.

ניצן
משתתפת בשתיקה.
ט"ז אייר ה´תשס"ט  
איי, כמה כאב, ואיזו דרך נהדרת לומר אותו.
וכמה אני בטוחה שכל מילה נכונה, מדוייקת.

עֹז
ט"ז אייר ה´תשס"ט  
קראתי בשתיקה וכאב את מילותיך,
ועטפו הן בחמלה דמעותי...
ט"ז אייר ה´תשס"ט  
אך לדעתי מתאים יותר לקטגוריית קטע, ולא פרוזה, פשוט משום שזהו לא סיפור, אלא קטע מכתב.

אבוד בישימון
י"ז אייר ה´תשס"ט  
כואב ויפה...
חיזקי ואימצי.
והמשיכי לכתוב, זאת מתנה והיא כל כך מרפאה... כמה שאפשר...
י"ט אייר ה´תשס"ט  
יערה, אני קורא את זה באיזה מחשב בבסיס מל"י צאלים. אין לי כח לחשוב ולהגיב כראוי. חשתי את הצריכה, את הכאב, ויותר מכל - את הגעגוע. ואנחנו מצטרפים אלייך, ולו במעט, בכל אלו. אמנם לא כמו לאבא, אבל כן לאדם היקר שהוא היה.
בע"ה אקרא שוב כאשהיה בבית ואגיב כראוי.
י"ט סיון ה´תש"ע  
לחלוטין במקרה הגעתי לפה שוב.
כמה כאב מקופל פה.
וכמה אבות מאבדים יום יום את המכתבים הללו.
עֹז
י"ט סיון ה´תש"ע  
כאב מזוקק ליופי

תודה.
ט"ו כסליו ה´תשע"ב  
ואני מחבקת חזק.
השורות האחרונות שבו את ליבי במיחד.
מאושרת בכאב וכואבת באושר, להיות לך הינומת כלולות ופרחי אביב.

ואני רציתי להיות בשבילך חיוך שאינו, טיפת גשם וכוס מלאה בתה, מילים מרחפות בזמזום נעים ונשיקה של ילד קטן על הזווית של הלחי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד