רוּחַ נִילוּס שְׁקֶטָה

וְזִרְמֶי אַוִיר מְלוּחִים

מוֹלִיכִים אוֹתִי שְׁבִי

אֲחַר קְנֵי סוּף נִשְׁבָּרִים,

שָׁטָה וְתוֹהַה

הַאֵין זֶה פֶּלֶא עֵת עֲבַרְנוּ בִּמְצוּלוֹת

תּוֹף מִרְיָם בֶּטָחַ יָשַׁב בְּאֲמְתָחתֵנוּ,

הֵן לֹא יוֹם אַף לֹא לָיְלָה,

דֶּרֶךְ עֲמוּד עַנָן וְעֲרָפל

אֱפֶס מֶחַזֶה, הַאִם בֵּיְנוֹתָם אֵ-ל

לֹא אֱדָע, כִּי יֵשׁ אֲבִּיר פּוֹעֶל

וְאֲנִי שְׁטָבַעתִי בֶּתַוֶוךְ שְׁבִילִים מֶסוּתָּתִים

וּתְהוֹמוֹת שְׁבָּחַרְתִי,

פֶּתָע כְּעוּבָּר שָׁבַה וְנִבְרֶאֵת--

אֶל מִדְבָּר, תָּרַה אַחַר מִילִים