בנושא
בכרם
חדשות
 
קולקטורים- פרק 3 / דוצקי
בביכורים מאז י"ג ניסן ה´תשס"ט

בס"ד

"אתם פשוט רוצים להגיד לי שהרוצח המסתורי שלנו לא השאיר עקבות?" שאל מיכאל. הוא היה עצבני- זה לא קרה הרבה.

"לא" פסק השוטר האחראי שם, "חוץ מחלון שבור, שזה מוזר מאוד, אם כל הנרצחים נמצאו בתוך הבניין, לא נראה כאן שום סימן לרצח. לולא הסימן על הראש של מר סיטס וחבריו הנכבדים- הייתי חושב שמדובר בסכסוך על כסף".

"איזה מין סימן?" שאל שייקה, שותפו של מיכאל.

"לכו בעצמכם ותראו... אני לא רוצה לתאר את זה במילים" הצטמרר השוטר.

השוטר הצביע לעבר המקום בו נבדקו הנרצחים אחד אחד.


"משטרת ישראל רבותיי, תנו לעבור!" קרא שייקה והרים את התג שלו.

השניים נכנסו לעבר המקום בו שכב סוליבן סיטס, כשמבט מבועת על פניו.

על מצחו נכתבה בדם האות "Z" ומיכאל כמעט והקיא.

"מה זה אומר לדעתך, מיקי?" שאל שייקה.

"טוב... זה לא בדיוק הסגנון של הכנופייה הזו לכתוב אותיות בדם על הפרצוף, ככה שאנחנו יודעים שמדובר ברצח".

הטלפון הסלולארי של מיכאל צילצל.

"שלום! כאן מיכאל מלכה, מי מדבר? אהה, אוקיי גברת, תירגעי, ניידת תגיע אליכם כמה שיותר מהר. תישארי שם. יש להם מה? טוב... אנחנו בדרך".

"מה זה היה?" שאל שייקה.

"הרוצח החמוד שלנו לא נח, איזה גברת ראתה בתוך בניין סנוקר שני אנשים שוכבים מתים, ונחש מה היה כתוב להם על המצח?"

הטלפון הסלולארי שוב צילצל.

"שלום! כאן מיכאל מלכה, מי מדבר? מה אתה אומר, גדי? סע לשם תישאר שם אני מגיע מהר".

"מה גדי רצה?" שאל שייקה.

"שלחתי את גדי לבית החולים איכילוב כדי לבדוק מה מצב האיש שכמעט נמעך לגמרי בתוך מכוניתו במהלך התקרית, הוא אומר שהאיש קם בבהלה ורוצה לדבר רק איתי".

"אז מה עושים?" שאל שייקה.

"אני אסע לסנוקר וארחרח" אמר מיכאל, "אתה תלך לגדי ותגידו לבחור שאתה מיכאל מלכה, בסדר?".

"אני בסוף מקבל את העבודה השחורה" מלמל שייקה.

                                 ______


"אז... מה הבאת לי היום, שאולי?" שאל גרגורי.

"אממ... קיוויתי... שתאהב את האוכמניות שאמא שלי עשתה..." מלמל שאולי הקטן, ושקשק בפחד מול הבחור הגדול והמפחיד שגחן מעליו, כשביד האיש סכין יפני חד.

"נראה טעים..." אמר גרגורי, "עכשיו תניח את זה כאן ותלך מפה! ותזכור: מילה אחת- והמשפחה שלך הולכת, מובן?".

"ב...בסדר" אמר שאולי, הניח את מגש האוכמניות וברח על נפשו.


"הוי..." נאנח גרגורי. הוא נזכר בתקופה שהוא היה בגיל של שאולי. גם כן "ילד כאפות". אבל עכשיו הוא למד- אסור לבזבז את החיים על שטויות, העולם הוא כמו ג'ונגל- רק החזק שורד.

רחש נשמע מאחורי גרגורי. זה בטח חתול טיפש...

"אתה נהיית בחור מרושע מאוד גרגורי" הדהד קול בראשו.

גרגורי הסתובב והחוויר למראה הדמות השחורה בצל ושרויה בתוך עשן שהצביעה עליו, הוא התחיל להחנק.

"מי... מה אתה?" צרח גרגורי.

"אני הוא זה שפותח לך את השער, גרגורי. עכשיו הזמן לשלם על מעשיך!".

גרגורי ניסה להסתער לעבר הדמות עם הסכין בידו, אבל הדמות הייתה מהירה ממנו והתחמקה.

"להתראות גרגורי!" אמרה הדמות לפני שגרגורי איבד את הכרתו.


מדע בדיוני סיפור בהמשכים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לדוצקי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ט ניסן ה´תשס"ט  
זה זורו! הספרדי במסכה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד