שבי אחר אבא הילכתי חרש,

אחות קטנה אוחזת בשולי שמלתי,

מבטי מטפס אל על הלאה

והנר פֹּה פועם, כֹּה בקרבי.

ניחוח ים וסוף,

מתובל בשיבולת, קינמון וכרכום

חשה בנוצה מערבבת את הריחות

ואותי, בתוכם.

מבעד לרחש הנוצה נשמעות

לחישות אסורות על חופש ובריחה

מתוך בחירה,

הן משוטטות באוויר על רוח נילוס שקטה

ואני נשרכת אחר אבא. עם נר ופרורים.

של חמץ שהייתי,

של עבדות שרדתה בי

למזרח, למערב

לאבני נגף של רעמסס ופתאום מתבגרים

מכה אחר מכה

כתושה ומנופה,

כמו אותו כרכום,

כמו אותה השיבולת

מרקדת אחר אותן רוחות בין ערביים

עם מבט כמה לפדיון וחיים

בשלהבת הנר,

בקני סוף נשברים

הנני יוצאת נקייה

   מעבדות