בנושא
בכרם
חדשות
 
זריחה / י ש ר ו ן
בביכורים מאז ה´ שבט ה´תשס"ט

 

בס"ד

              רוצה להיות סלע

לפעמים שואלים אותי: על מה אתה מסתכל? מפני מה מרותק אתה לחלון ואינך מתיק את עיניך ממנו? ומתוך שרעפי, כחולם, אני ממלמל ואומר להם: מבעד לחלון, שם באופק, איפה שנגמרת האדמה ומתחילים השמים, דוקא שם יש סלע בולט, קצת תקוע, שמפריע לקו הציורי, האמנותי, של האופק להמשיך במסלולו. מכריח הוא את אותו ציור להתנהל על פי קוי המחשבה שלו, להעפיל ולטפס מעלה עד לראשו, ושם להסתובב ולחזור למסלולו הרגיל, הקבוע.

ושואל אני: מפני מה? מדוע שתל הקב"ה באדמה את אותו סלע בצורה כל-כך בוטה ומכוערת באמצע הנוף? לשם מה הסלע מכריח את הקו לשנות את התנהגותו הכמו מתוכננת מראש, הנצחית?

ואז אני מסתובב ברכות ובחדות. ברכות כדי שהם לא יבהלו ובחדות כדי לתת דגש, ואומר: זו אמנות.

והם עושים פרצוף , מושכים בכתפיהם והולכים. ורק אני, כמו קודם, נשאר מרותק לחלון ומביט אחרי גֵוַם המתרחק, המתעגל בעקבות תכנית ידועה מראש.

ואני נמשך אחריהם, בלי משים, ומתרחק גם אני מהחלון. אך הוא כמו שלח עבותות של ברזל ומשך אותי חזרה. הסתובבתי, ושוב ראיתי אותו. ראיתי את הסלע. ונשארתי.

רוצה להיות סלע.

ידידיה






בס"ד

עבדי הזמן, עבדי עבדים הם.

עבד השם הוא לבדו חופשי.


לידידיה!

תחנת-רכבת. רכבת אחת פורקת נוסעים, רכבת שנייה מעלה. הרציף מלא אנשים, כל אחד רוצה להגיע למקום אחר, אבל לכולם יש את אותו המכנה המשותף, הם לא רוצים להיות איפה שהם. כולם הולכים במהירות. מחפשים את הדרך למקום שלהם. הכרוז מודיע 'הרכבת לברוקנהארטס יוצאת מרציף שש' האנשים מגבירים מהירות, חסרי מנוחה, עצבניים. ובינתיים, הרכבת צופרת בקול...


צומת נמיר-ארלוזורוב. הרמזור אדום. האוויר עמוס בעשן המכוניות. כל אחד במכונית שלו. סגור. לבדו. עצבני. יש כאלה  שמשמיעים טראנסים. הווליום מכוון על מקסימום. הרמזור כבר אדום כתום. כולם מסתכלים עליו בציפייה, לרמזור יש את הקצב שלו, לא ממהר, הרמזור מחייך ומתחלף לירוק. צפירות. לאנשים אין סבלנות לחכות שהמנוע של המכוניות המובילות יניע את הגלגלים. אין להם זמן לבזבז פה. המכוניות נוסעות. רעש. המון רעש. אחד עוקף השני חורק. הראשון מקלל. הוא חייב לנסוע, הוא ממש ממהר. 'אף אחד לא יודע לנהוג היום.'
ובינתיים, המון מכוניות רצות על הכביש...


מרכז העיר. המוני אנשים הולכים במהירות, הם מאוד עסוקים, לכולם יש שעון על היד, השעון מתקתק, דופק. בלי לעצור. נוסע, ממהר. האנשים מסתכלים בשעון ללא הרף. מסדרים את העניבה, מיישרים את המשקפיים. הם כבר לא בטוחים בכלום מלבד בדבר אחד, מה שהם צריכים נמצא מחוץ להישג ידיהם. הם חייבים לרוץ בשביל להשיג אותו. קדימה, הלאה, רחוק מעצמם. לברוח. להתעסק. כל האנשים מסתכלים לכל הכיוונים. כמעט. הם מסתכלים ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, הם מציצים גם למעלה ולמטה. אבל לכיוון אחד הם לא מסתכלים. הם לא מעיזים. הם לא מסתכלים פנימה. ובינתיים, הלחץ הולך וגובר...


כשמדברים איתם על הילדות שלהם, ניצוץ נדלק בעיניהם. 'פעם הכול היה אחרת...' הם היו חופשיים מכל הלחץ, מכול הבלאגן, הם היו פטורים מלמהר, אם היום היו נותנים להם לחזור לרגע לילדות... הם היו מנצלים כל רגע... אז הם גם האמינו בחלומות. הם האמינו שהעולם טוב... האמינו שהם יכולים, הם האמינו שהם ישנו את העולם, יבנו אותו, הם האמינו שהאנשים נחמדים, הם גם היו בטוחים שהם לא יתפתו להיכנס למרוץ. שהם לא יהיו כמו כולם. כשהם יגדלו הם יהיו אחרים. שחייהם יהיו חיים של אהבה ותמיכה. של שמחה. האמינו שהעולם טוב...


אבל הם גדלו. הם נהיו חכמים ומיואשים. הם, כמובן, לא קוראים לזה ככה. אצלם זה נקרא ריאליים. הם השלימו עם הייאוש, ויתרו על האהבה. הם החליטו סופית שלחלומות יש מקום רק במיטה. לבד. הם השלימו עם כך שהם, אנשים מבוגרים, כבר לא יקפצו במדרגות. לא יחלמו על מנגינות קסומות דמיוניות. כלומר, הם היו שמחים אם הם היו יכולים אבל... השעון ממהר, לוחץ, עד מחר הם חייבים להספיק. להם יש אחריות. בינתיים הם רצים. חלקם מאחרים. חלקם מקדימים.
אבל בינתיים, כולם מפספסים...


העולם רועש, הרכבת נוסעת, המכונית צופרת, האנשים הולכים שמוטי ראש, הזמן נושף בעורף, והייאוש בולע הכול לתוך לילה ארוך שהוא לא לילה ולא יום, רק חושך.





קריאת "לך לך", לא לעברי הראשון בלבד נאמרה, אלא לכל הנברא בצלם. "לְךָ" לעצמך, היה כפי שהנך, לך בדרך ההולמת את עצמיותך.
(רבי שמואל מסוכטשוב)


ליד החלון, אני רואה אותך,

לא מסכים להיבלע בתוך כל זה.

מסתכל על הסלע.

כשהם היו קטנים גם הם אהבו את הסלעים, אבל עכשיו הם לא יתנו לאף אחד להרוס להם. הם כבר השלימו עם הרוע. השלימו עם הקו הישר המסורטט, הקו שלא נותן לכלום לשנות אותו. קו שהולך לכל הכיוונים מלבד פנימה. הקו שלא מאמין שיש לסלעים מקום. הקו שלא יודע מה זה פרחים ואור. הקו שיודע לעשות דבר אחד - ללכת, לתקתק. לא לעצור. הקו בולע באכזריות את כל הילדים החולמים, את כל המאמינים התמימים, קו ארוך וציני. מוצץ את דם החיים.

הקו רואה אותך מול החלון, מתבונן בסלע, בקצב משלך, בסלע האמונה, בסלע החיים. בסלע שנותן לכל אחד את המקום שלו. הסלע שזוכר שלכל אחד יש אות בתורה. והקו כמו נחש מאוס מנסה להילחם. שולח אנשים נשוכים, שדם של ייאוש ממלא את עורקיהם.

שואלים האנשים: "על מה אתה מסתכל? עד מתי תאמין בחיים, עד מתי תחשוב שאפשר פה לבנות? קח לך מזוודה ושעון ובוא ותצטרף אל המרוץ עם כולנו, רד אלינו, רוץ איתנו.

"מפני מה מרותק אתה לחלון ואינך מתיק את עיניך ממנו? (מאיפה הם למדו לדבר במין יופי חולמני שכזה? הטוב כנראה מדבק)  אין שום סלע ואין שום חלום, הכול ריאלי יבש ועצוב, לפחות תרדוף איתנו אחרי השעון, ותנוח אתה אם גם הוא יעצור. תראה העולם כל כך רועש ומעניין, אבל הכלל הוא פשוט - מותר לך להסתכל לכל הכיוונים. מלבד פנימה."


ואתה שואל בתמימות אופיינית: "מפני מה? (או עדיף, מִפְּנִימָּה) למה שתל הקב"ה באדמה את אותו סלע בצורה כל-כך בוטה ומכוערת באמצע הנוף?"


את הקדוש ברוך הוא הם בטוחים שהם מכירים מזמן, הם בטוחים שהם את סודו יודעים, הקדוש ברוך הוא הוא עוד עבד של הקו, עוד אחד שנכנע למרוץ, עוד אחד שנותן לאדם שעון שירוץ אחריו, כדי לראות מי ישיג. למה הוא שתל סלע. מהיכן הם ידעו?


ואתה ממשיך אותם לבלבל. אתה שואל בחולמניות: "בשביל מה הסלע מכריח את הקו לשנות את התנהגותו הכמו מסורטטת מראש, הנצחית?"

הם לא מבינים מה אתה אומר. האם ישנה אפשרות שהקו ישתנה? מה אתה רוצה מהם? מאיזה חלום נשכח אתה מדבר? הקו הוא מעל הכל, לא אתה תשנה זאת!


ואז אתה מלא באמונה ובטוב, דואג אולי הם ייבהלו. מאמין שיש משמעות לרכות וחדות. ומחליט: "זו אומנות."

ברגע זה הערת בתוכם ניצוץ. אומנות. יופי. האם יש מקום לדברים כאלה בחיים שלנו? האם זה לא סתם הזיה פרועה של ילדים נאיביים? האם יש חיים מעבר לקו?

משהו בתוכם מתעורר, משהו שישן הרבה זמן, ילד קטן וצוחק עם רוגטקה בידו, מוכן להביס את הקו גוליית, אבל לא, הרע מתעשת, "לא מסתכלים פנימה!" הם מזכירים לעצמם. "חלומות במיטה. לבד." הם עושים פרצוף, מושכים בכתפיהם והולכים.


אבל אתה חף מכל ציניות נשאר להאמין בטוּב החיים. נשאר צמוד לחלון ומסתכל עליהם הולכים לאיבוד.

ואתה נמשך אחריהם, מבלי משים, המגע עם הרע הוא מאוד מסוכן.

אבל הסלע לא מוותר עליך, לך הוא הועיד תפקיד. אי אפשר להניח לך כך. אתה שבתמימותך פיצחת את הסוד, מחובר לאמת של תמצית החיים, הוא לא יניח לך ללכת סתם כך. הסלע שולח עבותות של ברזל ומושך אותך אליו בחזרה. אתה מסתובב, והוא קורץ לך, "אתה זוכר אותי?" הוא שואל, "את החלומות שסיפרת רק לי? אנחנו ביחד נבנה את העולם, אתה בשבילי כל העולם, אל לך לרדוף אחרי שעונים, בוא ותרים מאשפות אביונים." הוא מחייך ואומר: "אתה זוכר? העולם טוב, יש אמונה בחיים!" אתה רואה אותו. שוב. מחדש.

אתה רואה את הסלע ששולט בקו -

ונשאר.


ובינתיים, מעבר לאופק השמש עלתה...


לֶךְ-לְךָ  אל הסלע!

ישרון




אמונה אמת חופש חיים יהדות סלע

© כל הזכויות ליצירה שמורות לי ש ר ו ן
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט´ שבט ה´תשס"ט  
אני מכיר אותך מאיפהשהו?
כבר קראתי את זה מתישהו?

כי זה נורא מוכר לי...

יפה יפה, שניה אני נוטש אותך וכבר אתה מתיצב בביכורים וחושב שאני לא אזהה אותך מקילומטרים?! התבייש נא!


קיבלתי רושם (מוטעה?) ששמעת לעצתי ועידנת את זה, בעיקר את הקטע שקטל באכזריות ביינישים מזן מסוים. זה יפה. זה איכשהו דווקא מוסיף עוצמה למחאה הנוקבת שלך, שמגיעה לשיאה במשפט שלדעתי שווה את כל החפירות שלכם, כאן ובכלל: "את הקדוש ברוך הוא הם בטוחים שהם מכירים מזמן, הם בטוחים שהם את סודו יודעים, הקדוש ברוך הוא הוא עוד עבד של הקו, עוד אחד שנכנע למרוץ". זה עדיין לא מושלם, ועדיין מרגיש רוב הזמן כמו פעולה באריאל שנכתבה בהשראת תופעת ה"דרשנים", (הערות ספציפיות תוכל לקבל במסר אישי, או עדיף - בפעם הבאה שניפגש:). בשלוש מילים: חזרות, קנאות, קיבעון.), אבל ניכרים בבירור הסגנון הציורי (בהשפעת ידידיה?), הכתיבה המושקעת והזורמת, והמחשבה הייחודית (לצערנו). שימחתני בתעוזתך.

אני מחכה לקטעים נוספים, ילד. חסר לך אם תתקופנה אותך הבישנות, הצניעות או ההתלבטות. או הגרוע שבאויבי היצירה: הפרפקציוניזם. בכל מקרה, סתם שתכיר, יש פה תגית נפוצה בשם "הומור" ותוכל להשתמש בה חופשי, גם אתה גם חברותתך. אהם אהם. אהההם אחחחה. אחה אה אה טשווו. לבריאותודה.

לא יכול להתאפק מלקפוץ להציק לחברותא הכי סרוטה בגן
נחשון
י"ב שבט ה´תשס"ט  
טוב אתה כבר יודע מה אני חושב על זה.

יראל
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד