בנושא
בכרם
חדשות
 
דברים שרואים מכאן, לא רואים משם... / Mave2k
בביכורים מאז ד´ טבת ה´תשס"ט


...בעודנו יושבים בתומ"ת מחכים למטרות ולהפעלה, העביר המסו"ל עוד טריוויה בקשר כדי לשמור על ערנות הצוותים, ופתאום הפתיע בהודעה שהורכבה בתוך שאלה על כך שצוותים 1ב ו2ב יוצאים הביתה... הבשורה הייתה מפתיעה, אחרי כשלושה שבועות של לחץ ועבודה מאומצת תהיה סוף סוף הזדמנות להגיע למקום מבטחים, לשבת ולנוח. למרות שהורי שהו בנתניה אצל אחותי באותו הזמן, לי היה חשוב להגיע הביתה, לא היה אכפת לי שבקריות נופלות קטיושות, בית זה בית, והמצב לו היינו חשופים גרם לנו להתחיל להתייחס באדישות לסכנות הללו.


הרשות ניתנה, ואנחנו מצידנו לא בזבזנו זמן והתארגנו ליציאה. הבעיה הייתה שהסעה משם לא הייתה, אוטובוסים אזרחיים לא היו, אם כן לא נותר אלא לתפוס טרמפים (אחי הציע לי שהוא ייקח אותי, אבל הכבישים היו חסומים לאזרחים). עמדנו בטרמפיאדה כמה חבר'ה כולל כמה קצינים (סיטואציה נדירה בצבא לתפוס טרמפ ביחד עם קצין), בזמן שחיכינו עבר רכב של ברסלב והוריד לנו חבילות שי. בהמשך הגיע טרמפ שקירב אותנו קצת דרומה, הוא לקח אותנו לצומת כברי. משם לא עבר זמן רב עד שהגיע טנדר צבאי שלקח אותנו טרמפ לנהרייה. אל תוך אותו טנדר נדחסנו ארבעה מאחור, שלושה סדירים מהסוללה שלי, ואחד מילואימניק שנקלע לנסיבות. מכיוון שנשאתי איתי נשק קלעים ארוך מסוג A3 שלדעתי די הכביד על המילואימניק המסכן (ישבתי בערך עליו) התנצלתי כל הדרך, הוא כנראה הבין כמה חשוב לחייל לחזור הביתה באמצע מלחמה ולא עשה מאי הנוחות הזמנית סיפור גדול, להפך הוא לקח את זה די בקלות.


כשהגענו לנהרייה, נחרדתי לראות שהעיר נהייתה עיר רפאים, הרחובות היו ריקים, הקניון שומם, כמעט ולא היו אנשים בחוץ (חוץ מחיילים או שומר שהסתובב בעיר), האווירה הייתה של עיר מתה, ממש נורא. מכיוון שאוטובוסים לא היו, נסעתי לקריית מוצקין במונית, משם אחי היה אמור לקחת אותי. הגעתי למוצקין, ירדתי ליד צומת מוצארט, התברר לי שחמש דקות קודם לכן נחתה קטיושה באותו רחוב. ציינתי לעצמי ששם לפחות רואים תנועה של אנשים ורכבים בחוץ. אחי הגיע לקחת אותי, נסענו לבית שלי. דבר ראשון שעשיתי היה להתקלח במקלחת נורמלית ולהחליף בגדים ללבוש אזרחי (בתור אזרח הרגשתי נינוח יותר, בלי הקפצות והתקלות אחרות), משם יצאנו לכיוון הבית שלו.


בערבו של אותו היום הלכתי ברחוב עם אחי וגיסו, באמצע הדרך פתאום נשמעה אזעקה. הגיס נכנס לפאניקה והחל לרוץ לכיוון המקלט של בית הספר, אחי השתהה לרגע ורץ אחריו (לא מתוך פאניקה כמוהו), ורק אני המשכתי ללכת רגיל, אמרתי לעצמי שאין מה לרוץ. כנראה המציאות היום יומית של ירי פגזים, קטיושות נופלות וכוננויות ספיגה מגמדת כל אזעקה, צורמת ככל שתהא. הלכתי עוד כמה שניות עד שהחלטתי שהנימוס מחייב שאמשיך איתם, התחלתי לרוץ גם אני לכיוון המקלט הציבורי של בית הספר, שם מצאתי את אחי וגיסו עומדים מול מקלט נעול... נצמדנו לקירות הפנימיים ביותר שיכולנו למצוא וחיכינו עד יעבור זעם. מה שהדהים אותי באותו יום היה לגלות שבעצם במשך כל התקופה האחרונה לא הרגשתי פחד, ונראה לי שכך גם הרגישו רוב החיילים שהיו איתי. ההכרה הגיעה אלי רק אז משום שזו הייתה ההזדמנות הראשונה בה הייתי יכול להשוות את התנהגותי להתנהגותם של אנשים אחרים.


ביום שלאחר מכן נסענו למשפחתי שהייתה בנתניה, ככל שהדרמנו יותר יכולנו לראות את ההבדל בתנועה. באותו יום התפלאתי לראות שבנתניה חיי הלילה ממשיכים כרגיל, כאילו הם מנותקים לגמרי מהנעשה בצפון. הטיילת המלאה גרמה לי לחשוב עוד פעם על העיר הנטושה שראיתי רק יום קודם לכן... נדהמתי לראות את הניתוק, עלה במוחי הסיפור מאגדות החורבן על העיר טור מלכא, מרוב שהייתה גדולה מאוד, בזמן שהרומאים טבחו באנשי העיר בקצה אחד, המשיכו האנשים לרקוד ולשמוח בקצה האחר, אומנם לא ציפיתי שאנשים יענו את עצמם לאות הזדהות, אבל מסתבר שדברים שרואים משם לא רואים מכאן.

כשחזרתי לקריות, הספקתי לחוות עוד שתי אזעקות ומיד אחריהן נפילות קרובות. חשבתי לעצמי איזה תעצומות נפש צריך בשביל להשאר רגוע עם כל הרעש הנורא הזה, אני העדפתי את האזעקה המדברת של קרית שמונה...



-----------------------------------------

הקטע נכתב במהלך מלחמת לבנון השנייה, אבל היום לאור מעקב מתמשך אחרי שגרת חייהם החדשה של תושבי דרום הארץ, חשוב שנפנים וננסה להבין מה עובר עליהם.

הקטע הוא פרק מיומן מלחמה, "רוח צפונית" שלא פורסם במלואו.





הפגזות מלחמה קרית שמונה שדרות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לMave2k
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ טבת ה´תשס"ט  
ט´ טבת ה´תשס"ט  
תודה, אכן מתאים לרוח הזמן, אשמח או נישמח לקרוא פרקים נוספים.
ניכר בקטע שהוא אישי מאד ולא פרוזאי.
עֹז
י´ טבת ה´תשס"ט  
יש עוד קטעים, תסתכל בכרם שלי.
לגבי הקטגוריה... פעם אחרונה שהעליתי לפה דברים האתר היה במתכונת הישנה, הייתה אפשרות של סיפור, עכשיו לא כל כך ידעתי לאיזו קטגוריה לשייך אותו....
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד