בנושא
בכרם
חדשות
 
קורס לכתיבה אקדמית / סתם אחת...!
בביכורים מאז כ"ג חשון ה´תשס"ט

 

את אימת הקורסים האינסופיים, הבניינים המתחלפים[1], הרשימות הביבליוגרפיות הארוכות, המעונות, אגודת הסטודנטים ואת יום רצח רבין, צלחתי. איכשהו.

מעט פחדים, קורס מזורז בניווט, שעות במדרשה, פסנתרים מהשמים[2] ו... שורדים.


אבל לגבי אימת האימים, אני חייבת לציין, לא התכוננתי, ולכן גם לא ידעתי איך להלחם. וכך תמימה וחסרת מגן וידע נפלתי היישר ללוע


ה-ס-פ-ר-י-ה

בניין אימתני, מפלצתי! הכולל: מחשבי אנטיסטודנט, ספרים, צוות חמור סבר, מרתף עינויים[3], והכל פשוט כדי להתעלל בנו.


התקל הראשון ביני לבין הספריה היה כמובן מייד כשנכנסתי. כשנכנסתי לראשונה לספריה, הלכתי כמו כל אדם שפוי מהיישוב: ישר. וכי מי יחשוב שכשרוצים להכנס למקום מסויים, לא נכנסים אליו אלא פונים שמאלה? אני הלכתי ישר. והשומר נזף בי וביקש שאפקיד את התיק בחדר שבצד. הוא היה נראה מסודר וגבוה והיו לו משקפי שמש ואקדח. העדפתי שלא להתעסק איתו.

הנחתי את התיק במדף אחד צר במיוחד, שמספיק בקושי לקלסר[4]. נכנסתי והלכתי ישר, כמו שרציתי. הרצון שלי התברר מהר מאוד בכלתי יעיל בעליל. זה הוביל אותי היישר אל הכלום. ליתר דיוק לשלט שהודיע לי שאני בספריה ליהדות. בכל אופן ספרים לא היו שם.

מאחורי הייתה הכניסה המפחידה, משמאלי דלת סגורה עם השלט "משרדים", שמאלה ואחורה ואחורה היו מדרגות שלא נראו מזמינות במיוחד, ולפני היה הכלום בהתגלמותו. פניתי כה וכה, ומצאתי מימין דלת אל חדר עם הרבה מחשבים ומעט מאוד ספרים. מאחורי דלפק ישבה גברת חמורת סבר, ומאחוריה תלוי שלט עם חץ "האגף הסגור". הגברת הסבירה לי שעלי לחפש במחשב (האנטיסטודנטי,אני מזכירה) את הספר שאני רוצה, והמחשב כבר יגיד לי היכן למצוא אותו. רציתי לשאול איך אפשר לשאול את המחשב, ואיך הוא מתכונן לענות לי, אבל זה היה נראה כאילו היא קשורה טיפה לשלט שמאחוריה, מה שלא עושה חשק רב לשאול שאלות.

נגשתי איפה למחשב. סטודנטים, אחים לצרה, הראו לי איך פותחים את קטלוג הספריה. המחשב לא הרביץ ולא נשך וזה השרה עלי אוירה מוטעית של שלווה ורוגע (מה שהתגלה בהמשך כטעות נוראה). הקלדתי את שם הספר, והמחשב בלי להתבלבל טען שהוא נמצא ב D612. D מה? מה זה D? טוב שהוא לא אמר D9[5]...

הבטתי אל התקרה האטומה וזעקתי בליבי "מאין יבוא עזרי". סטודנטית שנה ב' מהמחלקה[6] שלי שמעה את לחישתי ונענתה לשאלתי.

"בצד הוא כותב לך באיזו ספריה, הנה, הספר שאת מחפשת נמצא ב"מדף הפתוח" בספריה ליהדות שזה ממש פה" היא הוסיפה.

"אני לא יודעת מה איתך", אמרתי לה, "אבל אני לא רואה פה שום ספר וחצי ספר."

"אה... המדף הפתוח נמצא במרתף[7] למטה"


את הירידה למרתף זכרתי. היא הייתה על יד הכניסה המפחידה. שמתי נפשי בכפי, וירדתי למטה.

 אחרי התצרוצצות קטנה במסדרונות הקומה השנייה- הגעתי. לעיני נגלה אולם ענק מלא בספרים טורים טורים... ארוכים כאורך הגלות, גבוהים כגובה מגדל מים, מסודרים כמו חיילים. וכולם מקוטלגים בעזרת...

אותיות באנגלית.

אחרי כמה שניות של הלם, התגברתי על האנגליפוביה[8] שלי והתחלתי לחפש. כמובן שהלכתי לאיבוד. צריך להזעיק עזרה, פקדתי על עצמי. רק שלא היה לי מושג איך יוצאים משם. החלטתי לעקוב אחרי מישהי. הסתתרתי מאחורי אחד המדפים, וראיתי איך היא מחפשת ספר. כשהיא שמה לב אלי, היא שאלה אם אני צריכה עזרה? אמרתי שכן, אני צריכה את מדף D612. היא דווקא היתה ממש נחמדה, והסבירה לי ש"צריך ללכת שלושה טורים ישר, אח"כ לפנות שמאלה, להתקדם עוד ארבעה טורים, ואז ימינה, ואז זה במדף השביעי משמאל ורבעי מלמטה" ואז היא הוסיפה, "את מחפשת ספר על הרצל, נכון?"

הייתי טיפה המומה. התברר לי שהיא פשוט חיפשה מקודם את אלטנוילנד, וככה היא גילתה איפה המדף, וגם מה הוא מכיל.

צעדתי על פי ההכוונה שהתגלתה כמדויקת, והגעתי אל המדף. עברתי ספר, ספר. ועוד פעם. עד שלבסוף ראיתי אותו נח שם. את אותו הספר, רק ב"כרך ב'!"


מיואשת ברחתי החוצה (היציאה מהמרתף הייתה רק שני צעדים משם). כבר לא רציתי ולא הייתי מסוגלת לראות ספרים. טסתי במדרגות אל על, והגעתי שוב לקומת הכניסה. רצתי החוצה, חוטפת בדרך את התיק שחיכה עזוב ונטוש בחדר הצדדי.


פפפיוו... פלטתי אנחת רווחה. יצאתי משם בשלום.

הבעיה רק היתה, שעדיין לא מצאתי את הספר. החלטתי להיכנס לבניין של אגודת הסטודנטים ולהתייעץ עם המחשבים שם[9]. נכנסתי שוב לאתר של הספרייה, והמחשב דיווח שישנו עותק נוסף של הספר, בספריה של מדעי החברה. יופי. עכשיו צריך לברר איפה הספרייה של מדעי החברה? גם את השאלה הזו שאלתי את המחשב, והוא שאף פעם לא מכזיב, שלח אותי לבניין תשע מאות ושתיים. איפה זה? סוף העולם. בערך עשרים דקות הליכה[10] משם. מה לא עושים בשביל הקורס בתע"י? צעדתי לי לכיוון הקצה השני של האוניברסיטה (הייתי בבניין מאה ושבע). בדרך אנשים טובים אמרו לי שזה הבניין של פסיכולוגיה, ואני בטוח אזהה אותו, כי הוא נראה מוזר (מה לעשות. פסיכים). הלכתי והלכתי והלכתי והלכתי והלכתי... עברתי מזרקות ודשאים, קראוונים ובניינים, מדרשה וכולל... עד שהגעתי למבנה שנראה כמו טירה מוזרה. מה איתם? הם מנסים לתת לך הרגשה של בית חולים לחולי נפש? נכנסתי. האולם נראה מבפנים עגול. שלט שעמד (לא בפינה. אין שם פינות) סיפר שהספרייה בקומה למעלה. מולי במרחק של פחות מקוטר היו מדרגות. חציתי באומץ את האולם ועליתי למעלה. למעלה עשיתי כמה חצאי סיבובים (השלט לספריה היה עם חץ, רק כשמדובר במסדרון עגול זה טיפה בעייתי) עד שמצאתי את הכניסה. נכנסתי. היה שם שקט שמסוגל להוציא אנשים מדעתם (זה בטח בכוונה חשבתי לעצמי, הם בטח עושים פה ניסויים על בני אדם). חוץ מהשקט המטריף, הספרייה נראתה דווקא די נחמדה. מוארת ולא גדולה מדי. שמחתי שהספר שאני צריכה גר במקום כזה, ולא במרתף אפלולי. המדפים ב"מדעי החברה" מסומנים בלי אותיות באנגלית, רק במספרים, דבר שהקל עלי מאוד. נגשתי ממש בקלות למדף בו המחשב טען שנמצא הספר. לא היו שם ספרים רבים (כי באמת אין הרבה קשר בין פסיכולוגיה להרצל) וחשבתי שאמצא אותו בקלות. אותו לא מצאתי, אבל לפחות הייתי בטוחה מהר מאוד שהוא לא שם. ניגשתי לספרנית לוודא שאני במדף הנכון. היא חייכה ואמרה לי שכן. עברתי עליו עוד שלוש פעמים. הספר לא היה שם. ניגשתי שוב לספרנית, ואמרתי לה כשכמעט עולות לי דמעות לעיניים, שאני חייבת את הספר והמחשב שלח אותי למדף הזה בספרייה של מדעי החברה ו...

"אז מה את עושה פה?" היא אמרה בחיוך מיסתורי[11] "פה זו הספרייה של פסיכולוגיה"

"אאאההה" גימגמתי, "אבל המחשב אאאה. שלח אותי לפה"

"אני לא אחראית על המחשבים באוניברסיטה הזאת", היא ענתה, "אבל הספריה של מדעי החברה נמצאת בבניין מאתיים ושלוש עשרה אולי כדאי שתנסי שם..."


אחרי סיבוב אחד בקומה של הספריה, מצאתי את המדרגות, משם היה פשוט לזהות את דלת היציאה. חזרתי לצעוד במשעולי האוניברסיטה.

ליד האזור של יהדות ומורשת ישראל[12] עצרתי ושלפתי מפה ומצפן. לנווט כן ידעתי, את זה לא לימדו אותי פה. משום מה בניין מאתיים ושלוש עשרה היה דווקא באזור של מחשבים ומתמטיקה, שזה לא כל כך מדעי החברה. ניחא. מזל שכבר למדתי שאת ההיגיון משאירים ב-ש.ג. או אולי עדיף ב"גהה"[13].


הגעתי לבניין, זכרתי להשאיר את התיק בכניסה, והלכתי היישר לדלפק. לשאול איפה המדף. הספרנית שלחה אותי כמובן ל-מרתף. שוב מדפים ארוכים... אבל הפעם בלי אנגלית. מצאתי את המדף בקלות מפתיעה, דבר שדי הבהיל אותי. הבהלה הייתה מוצדקת. הספר לא היה שם. עליתי חזרה אל הספרנית, ושאלתי אותה לפשר העניין. היא נכנסה לנגד עיני למחשב, שטען שהספר הושאל לפני כרבע שעה.

"יש לך שלוש אפשרויות" היא אמרה לי, "את יכולה להזמין את הספר, ועוד ארבעה שבועות מקסימום תוזמני לקחת אותו, את יכולה ללכת לאולם הקריאה של "יהדות" ואת יכולה לבקש לקבל אותו לשעתיים מהאגף הסגור"

פלטתי תודה, וגמרתי אומר בליבי להשאיל את הספר לשעתיים ולצלם את המאמר.

את הספרייה של יהדות הכרתי, זו היתה נקודת המוצא של הטיול שלי. לפני שנכנסתי פניתי שמאלה, נטשתי את תיקי הנאמן, ונכנסתי היישר ללוע הארי. מול ה"כלום" פניתי ימינה, וביקשתי מהספרנית חמורת הסבר את הספר. היא בתמורה, ביקשה ממני כרטיס סטודנט[14]. אא... בב.. גגג... יצאתי החוצה נגשתי לתיק האהוב ושלפתי את הכרטיס. נכנסתי חזרה, חיכיתי שוב פעם בתור, והבאתי לה את הכרטיס בחיוך מנצח! היא דיברה כמה דקות עם המחשב המפחיד שלה, ואח"כ הביאה לי את הספר המיוחל והכרטיס.


כשניסיתי לצאת, ולחזור אל התיק והאוויר הצח, ה"שער" שתמיד נפתח בלי בעיות נתקע. השומר שהתחלף בנתיים[15] הסתכל אלי באלכסון, ואמר שאני צריכה לתת לו את הספר. היה לי קשה להיפרד מהספר, אבל גם לשומר הזה היה אקדח, אז נתתי לו אותו. הוא העביר את הספר מסביב, ואני יצאתי מהשער, שנפתח בלי בעיה...


עד כאן להפעם, על מכונת הצילום אספר אולי בהזדמנות אחרת...



(מתוך פינת הסטודנט בעלון המשפחתי. ניסיתי להצחיק אותם[16].)


נ.ב, הסיפור לא לגמרי אמיתי[17], אבל הוא מאוד קרוב למציאות.



[1] ראה ערך קורס לכתיבה מדעית  שפורסם שהוא ב"מעבדה. דא עקא שבתולדות ישראל אין כל כך מעבדה. על כן נקבצו ובאו חברי הקורס למשרדי המחלקה לדרוש בשלום הקורס, משם הם נשלחו לבניין אחר, למעבדת המחשבים. במעבדת המחשבים ההיא, נמצא שלט ובו נאמר שעל חברי הקורס לכתיבה מדעית להגיע ל"מחלקה למחשבים שנמצאת בבניין נוסף...

[2] שהרי ידוע שכל האומר דברי כפירה נופל עליו פסנתר מהשמים. זה שאנחנו לא רואים את זה זה רק בגלל רמתנו הרוחנית הנמוכה. כנ"ל לגבי הכופר.

[3] אני לא צוחקת, באמת שיש שם מרתף, והוא לא משהו נחמד במבט ראשון.

[4] אך לעולם לא יאמר "צר לי המקום..."

[5] טרקטור  ענק. די מפחיד לעמוד לידו. אבל הספריה שלנו יותר מפחידה.

[6] נכון שזה לא בית חולים, אבל אוניברסיטה מחולקת למחלקות. וזה לא הכל. אני גרה בבניין שנקרא "פנימית ב'"

[7] מרתף הינו חדר שנמצא במורד גרם מדרגות תלול ומפחיד. החדר עצמו סגור ואטום ללא חלונות. פתוח זו ההגדרה האחרונה שהולמת אותו.

[8] מחלה תורשתית ידועה. פחד לא מוסבר מאנגלית.

[9] המחשב ב"אגודה" ידועים כמנומסים וצמחונים, אם כי הם נוטים לחטוף מחלות ווירוסים בשל כך.

[10] עשרים דקות זה כשהולכים בקצב טוב, ולא פוגשים אף אחד בדרך. מה שבטוח לא אפשרי, כי בר אילן זה כמעט מחנה בני עקיבא...

[11] עוד לא הצלחתי לעלות אם הוא היה מרושע או סתם כי היא נהנית לראות אנשים מבולבלים

[12] האזור היחיד שלמען האמת הכרתי...

[13] גהה זה הכביש הראשי, יש ממנו שער לאוניברסיטה. אבל זה גם שם של בית משוגעים.

[14] מה יש לה זאת? תהיתי לעצמי. היא בטח רוצה לדווח למרצה שלי כמה זמן לוקח לי למצוא ספר אחד...

[15] היו לו משקפי ראיה שהיו מונחות על קצה האף. והוא הסתכל אלי במבט של מורה.

[16] נכון שגם זה לא ממש  יצא מצחיק. מה לעשות, זה מה שעושים שבועיים באוניברסיטה

[17] הסיפור לא אמיתי, אבל יש לו הערות שוליים, ככה שהוא יכול להיות מאמר אקדמי. ותודה לד"ר גוטר שלימדה אותי שיש להוסיף לכל מאמר הפניות והערות שוליים!



אוניברסיטה יומן סטודנטים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לסתם אחת...!
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ז חשון ה´תשס"ט  
יופי!
ככה את רוצה לעודד אותי ואת הדור הצעיר להגיע למוסדות אקדמאיים?
איפה חוש האחריות שלך?
אותי הצחקת.
אבל גם הפחדת.

עֹז
כ"ז חשון ה´תשס"ט  
וואו!
היה מעט מתישד לגלגל כל הזמן את העכבר להערות השוליים ובחזרה, אך זה היה שווה.
יפה מאוד!

זכרני.
כ"ח חשון ה´תשס"ט  
באמת תאור נפלא של האוניברסיטה הכי מוזרה במזרח התיכון.

אני מוכרח להעיר הערה לירית: אמרת שהתפללת בליבך, אך סטודנטית סמוכה שמעה את לחישתך.
מה כוונתך? שהלב תמיד לוחש? שכשהלב צועק אז שומעים בחוץ חלש?

אין ספק שזה מצחיק ומצויין, ואני יושב כאן בבית, מול אינטרנט, ומאחורי על המדף יש שני תרגומים שונים של אלטנוילנד...

שומרון.
כ"ח חשון ה´תשס"ט  
הצחקת אותי (וגם דיכאת.הו,כמה שזה נכון!
פשוט נורא)

כיף לפגושותך.בואי נתראה שוב (אולי לא במקרה?)
א´ כסליו ה´תשס"ט  
זכרני, אני ניסתי לחסוך את הגילגול, ובעיקרון אם לוחצים על המספר, אז הוא קופץ ל"מקבילה" שלו (בין אם זה מהסיפור להערת שוליים ובין אם זה בחזרה). זה לפעמים עובד. שווה לנסות.

בקשר ל"תפילה בלב" פשר להבין את זה איך שרוצים. בעיקרון זה אמור לתת עוד נופח מיסתורי (הספריה גורמת לאנשים לקרוא מחשבות) או מצחיק (חשבתי שהתפללתי בלב) לסיפור.

עֹז, אני אחראית, לכן אני מכינה את כולם לבאות. בבחינת דע לאן אתה הולך...

ושוב תודה. זה כיף לראות שהצרות שלך מצחיקות מישהו (סתם. גם אותי זה התחיל להצחיק בשלב מסויים)
א´ כסליו ה´תשס"ט  
הגדרה מדויקת.

(עד עכשיו נאלצתי להשתמש בהגדרה הארוכה והמסורבלת שלי: מחשביםשמוגניםנגדכל דברשמנסיםלעשותאיתם)
א´ כסליו ה´תשס"ט  
היה קצת-הרבה מעצבן להוריד לגלגל ולעלות את העכבר כל הזמן..אבל מה אני מתלוננת? נכנסתי לפה בבחירה שלי:) ואחרי הכל זה מצוין ושנון.. כל הכבוד ובהצלחה במציאת הספר הבא..:)

[ (גם) בגלל זה לא הולכים לבר-מינן.. ]

~ניצן~-איזה הגדרה קצרה מצאת לך..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד