בנושא
בכרם
חדשות
 
על סף תהום - פרק 6 / א ב י ח י
בביכורים מאז י"ז חשון ה´תשס"ט


חיים קימט את מצחו בריכוז. הוא סלסל את זקנו העבות וניסה להסיר את המחשבות המתרוצצות במוחו ולהתרכז אך ורק בגמרא הפתוחה שלפניו. הייתה לו קושיה גדולה על דברי התוספות ממקור אחר, וכבר חצי שעה שהוא מתעמק ומעיין במפרשים, ולא מוצא תשובה לשאלתו.

הוא נאנח והבין שלא יצליח לפתור את הסוגיה לבדו. רֶ בּ אהרון לייבּ ודאי יוכל לעזור לו, הוא בקיא בשאלות כגון אלה. אבל חיים לא יוכל להתאפק עד תפילת מנחה לשם כך. מוטב שיתקשר אל רֶבּ אהרון ויקבל תשובה מיד.

בעודו מתרומם מכיסאו הרהר אודות העסקים האפלים של אורן. הוא ניסה לשחזר במחשבתו את הפעם האחרונה בה ישב עם אורן לשיחה כנה ורצינית - לא על נושא מסוים - אפילו שיחה קטנה על הלימודים, על החברים, על אמונה. על הכיפה שנעשית קטנה יותר ויותר מחודש לחודש.

חיים נשך את שפתיו כשהבין ששיחה שכזו לא הייתה ביניהם מעולם. 'אני מתנהג בדיוק כמו אבי,' הרהר, 'חוזר על אותן טעויות...'.

שיחת הטלפון שקיבל לפני רבע שעה הדאיגה אותו במיוחד. מיהו אותו בּוֹבּ סמית'? הוא לא נשמע לו כמו נער. בהחלט לא חבר של אורן מהתיכון - עם השם האמריקאי הזה, והאנגלית המובהקת שדיבר עם חיים. ומדוע הוא רוצה להטיס את אורן לחו"ל?

'אני לא יודע מה אורן אמר לו אחרי שהלכתי,' חשב לעצמו, 'אני מקווה מאוד שהוא הבהיר לו בפירוש שאין בכוונתו לצאת מארץ ישראל. יש גבול לכל דבר.'

הוא הרים את שפופרת הטלפון מהשידה בכדי להתקשר לרֶבּ אהרון, והופתע לשמוע את קולו של אורן המשוחח מהטלפון בסלון.

'הוא עדיין מדבר עם הסמית' הזה?!' תהה, אך מיד הבין שזה לא אותו בּוֹבּ על הקו - אורן דיבר בעברית. חיים מעולם לא חשב לצותת לבנו או לעקוב אחריו. הוא נתן לו את החופש לעשות דברים כרצונו. זאת הסיבה שתכנן להשיב את השפופרת על כנה ולחכות כמה דקות עד שאורן יגמור את השיחה, אבל משהו ששמע גרם לו לעצור את נשימתו ולהאזין בדממה. אורן הכתיב ספרות כלשהן באיטיות.

"אוקיי," נשמע קול יבש משיב לאורן, "ומי בעל כרטיס האשראי?"

"אה... מה זאת אומרת?" התבלבל אורן.

"על שם מי רשום הכרטיס?" נשמע שוב הקול המשועמם.

"אה, על שם אורן שוורץ."

"ב-סדר..." נשמע רעש שקט של הקלדה, "אז, איך אמרת שקוראים לך?"

"אורן."

"אורן, כן. יש לך דרכון?"

"ודאי."

"ואתה רוצה לטוס לוושינגטון הבירה?"

"כן, הלילה."

ליבו של חיים פעם בחוזקה. מיליון שאלות חלפו בראשו.

"אין לנו טיסה ישירה לוושינגטון," העיר המיובש.

"כן, אני יודע."

"המטוס מגיע לפריז, נעצר שם, ואז יעברו עליך כמה שעות של המתנה עד שהוא ימשיך משם לוושינגטון."

"בסדר."

"טוב, אז... הטיסה שלך יוצאת הערב בשבע וחצי בדיוק. זו טיסה מספר 024, סידרתי לך מקום נחמד ליד החלון. המחיר יילקח ישירות מכרטיס האשראי, סך הכל 1060$."

"או... אוקיי," גמגם אורן, "תודה."

חיים הניח את השפופרת, חזר לשולחן הכתיבה שלו והתמוטט על הכיסא. אורן הזמין טיסה לוושינגטון. היא יוצאת הערב. אלף ושישים דולר. יש לו כרטיס אשראי... משהו בהחלט עובר על הבן שלו והוא כלל לא יודע מזה... ליבו נחמץ בקרבו.

ופתאום הוא קם באחת. זכותו המלאה לדעת מה מתרחש כאן. כנראה הגזים בחופש שנתן לבנו. הוא יצא מן החדר והחל להסתובב בוילה הענקית. חלף על פני הסלון, אורן לא היה שם. עבר ליד תמונה גדולה של רב בעל עיניים חודרות וזקן לבן. אותיות זהב גדולות מתחת לתמונה הודיעו שזהו 'הרב יוסף פרידמן'. "עזור לי, רבי..." לחש בכאב לתמונה התלויה, ונכנס לחדרו של אורן מבלי לדפוק.

אורן נבהל ודחף במהירות מזוודה גדושה אל מתחת למיטתו. "אל תתאמץ, כבר ראיתי את זה," סינן חיים. הוא טרק אחריו את דלת החדר, כאילו היו שניהם צריכים פרטיות בבית הענק והריק. "צותָתִּי לך, אורן," לחש.

אורן התנשף בלחץ ונעץ מבט מפוחד באביו. "מה שמעת?" הוא שאל ברעד.

"שהזמנת כרטיס טיסה להערב."

אורן נשם בהקלה.

"אתה מסתיר מפניי יותר מדי דברים לאחרונה," קבע חיים. "אתה יודע שאני אביך. אתה יכול לספר לי הכל."

אורן גלגל את עיניו. "בסדר, בסדר. מה אתה רוצה לדעת?"

"מה עובר על הבן שלי. ונתחיל בזה שתסביר לי מיהו, לכל הרוחות, בּוֹבּ סמית'."

"מכר שלי, שגר בוושינגטון." חיים צמצם את עיניו בחשד ואורן מיהר להוסיף, "הוא דתי, יהודי דתי."

"יהודי דתי שקוראים לו רוברט?" תמה חיים.

"הוא... לא רצה לשנות את השם," הסביר אורן.

"אני לא מבין כלום."

"תראה, הוא חזר בתשובה לפני שנה, אתה מבין; כולם הכירו אותו בתור בּוֹבּ, הוא לא יכל פתאום לשנות את זה לבנימין או משהו כזה..."

"ומה בדיוק הקשר שלו אליך?"

"מה; זה הרי ברור... מובן מאליו לגמרי..." ליהג אורן ופרץ בצחוק, "מה, לא ידעת?"

"נו?" נהם חיים בחוסר סבלנות.

"אוי, באמת... הרי אני החזרתי את בוב בתשובה!" חייך אורן.

עכשיו הגיע תורו של חיים להיות מופתע. "אתה?!"

"אתה מזלזל ביכולות שלי? חשבת שרק אתה יכול, אבא? ירשתי את הכישרון הזה ממך!"

"אני עדיין לא מבין!" התרתח חיים, "נניח שבאמת החזרת אותו בתשובה - איך יכולת לעשות זאת אם מעולם לא היית בוושינגטון?"

"בעזרת המחשב! האינטרנט מציע בימינו טכנולוגיות חדשניות, אבא. בעזרת מצלמה קטנה אפשר לשדר וידאו גם לקצה השני של העולם!"

"אני יודע את זה."

"אז יום אחד בוב פנה אליי לדואר האלקטרוני. הוא שמע דיסק אחד שלך על מהות האדם בעולם הזה מאיזה תייר מישראל שביקר בוושינגטון, וידע שאני 'הבן של הרב שוורץ'. הוא ביקש ממני עוד דיסקים עם הרצאות שלך, ושלחתי אליו ברצון."

"ואף פעם לא סיפרת לי?!" התפלא חיים.

"אף פעם לא שאלת," הצטדק אורן, משך בכתפיו ומיהר להמשיך, "אחרי חצי שנה בערך שבה שלחתי לו את כל הדיסקים, בוב, שתמיד היה יהודי מתבולל, החליט לחזור לשורשים ולשוב ולהיות דתי, רק בזכות ההרצאות שלך, אבא."

"באמת?!" סומק עלה בפניו של חיים. חמישים הדיסקים שהוציא לפני כשנתיים היו פופולאריים מאוד בכל הארץ - כל דיסק הכיל כשלוש שעות של שיעורים מוקלטים שהעביר לקהילה שלו ברמת-גן, חלקם בשפה האנגלית. תמיד התייחס אל הדיסקים כשיעורי חיזוק בלבד, ולא כמשהו שמסוגל להחזיר אדם מנותק לגמרי מהיהדות בתשובה.

"כן!" התלהב אורן, "העניינים התגלגלו, המשכתי להיות בקשר עם בוב, ולפני חודש היה לו רעיון נהדר: הוא הזמין לחו"ל אלפי דיסקים מהיצרן והחליט להטיס אותי לוושינגטון כדי שאני והוא נוכל לחלק חינם אין כסף את הדיסקים שלך ליהודים שנמצאים שם!"

"זה רעיון הזוי," פסק חיים והקשה, "למה דווקא לוושינגטון? אני חייב להודות שאני די מופתע ממעשיך לתקן את העולם לאט לאט, אבל לדעתי צריכים להתחיל דווקא מישראל, לתקן את אחינו שעוברים כאן ממש מחוץ לחלון... עניי עירך קודמים!"

"זה בדיוק מה שגם אני שאלתי את בוב!" צחק אורן ולא הוסיף.

"ו-?" דחק בו אביו.

"אה... בוב הבהיר לי שהוא רוצה להיות מעורב בפועל בחלוקת הדיסקים; לעשות את הדברים בעצמו..."

"אז שיבוא בעצמו לישראל," שילב חיים את ידיו בפסקנות.

"גם אני אמרתי לו את זה! - " פתח אורן, אבל משראה את מבטו של אביו כחכח בגרונו והסביר, "בוב אמר שהוא לא רוצה לעזוב את עבודתו לזמן כל כך ממושך. והוא גם לא רוצה לחלק דיסקים לבדו, הוא צריך עזרה ממני. ולכן הוא מממן לי את הטיסה."

"ממתי יש לך כרטיס אשראי?"

"מאז שפתחתי לעצמי חשבון," השיב אורן, "מהכסף שבוב שלח לי."

"ולמה הוא לא אמר לי כלום בטלפון?"

"בוב ביישן מטבעו. אבל הוא ביקש למסור שהוא נורא התרגש לשמוע את קולך, המוכר לו מהדיסקים, פונה אליו. הוא אמר שזה כבוד גדול."

חיים הרים גבה בתימהון ואורן חייך אליו, חושף את שיניו. "עוד שאלות?"

"בקושי יש יהודים בוושינגטון הבירה!" מחה חיים.

"נכון, לכן אני ובוב ניסע משם ישר למרילנד. בולטימור הרי מלאה ביהודים, ובוודאי נמצא שם אנשים שצריכים חיזוק..."

"נולדתי בבולטימור," פלט לפתע חיים.

"באמת?" עיניו של אורן נצצו בסקרנות של הילד שהוא מעולם לא היה, "אבא, אף פעם לא סיפרת לי על ילדותך."

"נכון," נאטם חיים ברגע, "אין מה לספר."

הוא פנה לצאת מן החדר ואורן מיהר לומר, "אני אהיה בוושינגטון שבוע! תוכל להקפיץ אותי לשדה התעופה הערב?"

"בשמחה," הגיב חיים באדישות.

"אה, וגם האינטרנט הפסיק לעבוד היום, משום מה," הוסיף אורן.

"אני אדאג להביא מישהו שיסדר אותו עד שתחזור מחו"ל," הפטיר חיים וטרק אחריו את הדלת.

אורן התמוטט והתיישב על מיטתו מחבק את עצמו בהבעה כאובה, והחל לבכות בשקט. בהתחלה, כשליבן את העניין תיאורטית בינו לבין עצמו, זה נשמע קל נורא להמציא סיפור ברגע על רגל אחת. החלק הפשוט בתוכנית.

אבל למעשה, כשהגיע לזה בפועל, הוא הבין כמה היה לו קשה לשקר כך לאביו.

אבל אין לו ברירה.

« « «

    

השעה הייתה ארבע וחצי בצהריים. רק לפני שעתיים וחצי הודיע לו בוב על הטיסה, והעניינים זזו כל כך מהר, כך שרק בעוד שלוש שעות הוא ימריא מכאן.

'למה יש לך הרגשה כזאת רעה?' חשב לעצמו אורן, 'הרי ציפית לזה כמה שנים. ידעת שזה יבוא; ידעת שתשקר. למה אתה כזה מופתע?...'

הטלפון הסלולארי שלו צלצל. הוא הסתכל על הצג וחייך. בוב ידע היטב שעליו להתקשר למקום בלתי ניתן לציתות על ידי חיים.

אורן ניגב את דמעותיו בחיפזון ולחץ על כפתור המענה.

"הַיי אורן," נשמע הקול הכל-כך מוכר לו, "לא הצלחתי להשיג אותך דרך האינטרנט, מה קורה?"

החיוך על פניו של אורן התרחב. הקול שלו תמיד יגרום לו להרגיש טוב יותר. מישהו שבאמת מעריך אותו בגלל מי שהוא, ולא על פי גודל הכיפה שלו או הטיפוסים שאיתם הוא מסתובב.

הוא התמהמה בתשובתו, התרומם מהמיטה, ניגש לחלון חדרו ופתח את התריסים הסגורים למחצה. אור שמש של צהריים חדר פנימה. אור של תקווה חדשה שכאילו סיפר לו, שבעוד כמה שעות, סוף סוף, הוא ייפגש איתו פנים אל פנים. שוב.


המשך יבוא בעז"ה...




סיפור בהמשכים על סף תהום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לא ב י ח י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ח חשון ה´תשס"ט  
עושה חשק לקרוא את הקודמים...
י"ח חשון ה´תשס"ט  
כ"ו חשון ה´תשס"ט  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד