בנושא
בכרם
חדשות
 
נסיכת האגם / גוש פנקא
בביכורים מאז ח´ חשון ה´תשס"ט


נסיכת האגם.

 

קלייזר [שם בדוי] הוא מדען. לא, לא מהמדענים האלה שמגלים נוסחה קטלנית וזוממים להשתלט על העולם. גם לא מהמדענים שחוקרים משהו כמו השפעת האלקטרונים הנאנו-סליקטיים על איזון הנמלה.

למעשה, הוא לא היה מהמדענים שבאמת עושים משהו בחיים.

למחייתו הוא עוסק - כשבא לו - באיסוף בקבוקים מהרחוב וקבלת עשרים וחמישה אג' על הפיקדון.

אבל, כמו לכל אחד אחר, גם לקלייזר היו שאיפות, חלומות כמוסים. הוא רצה לשנות את העולם. רצה באמת ובתמים. איך זה ייצא לו? - הוא לא ידע, אבל קיווה שזה יצוץ עם הזמן.

יום אחד קלייזר קם בבוקר. כלומר, כל יום הוא קם בבוקר, אבל הפעם זו הייתה יקיצה מלאת השראה וקונוטציות חיוביות [אהממ... מדען זה מדען]. קלייזר אסף לקרבו את מלוא אוויר הבוקר, עצם את עיניו בריכוז, ולפתע היה לו חזיון.

"שני בקבוקים..." הוא מלמל, "פינת רחוב הורטון..." כל גופו רטט ורעד, עיניו היו יוצאות מחוריהן אילולא היו עצומות, ואז זה נגמר. הוא התנער, לקח את הקרוקס ויצא להגשים את הנבואה. כשחזר הביתה, עיתון הבוקר כבר היה מונח על מפתן הדלת. הוא לקח את העיתון ונכנס לבית.

כאן המקום לציין שעם זאת שקלייזר היה מדען חדל אישים בהחלט, היו לו בית, ספות, מיטה ומנוי לעיתון בוקר. שארית הפליטה מירושת הענק של דוד סם [שאת רובה לקח גלייזר, אחיו, מנקה רחובות בדימוס].

בקיצור, קלייזר יושב בספה ומעלעל בעיתון. היום אין לו כוח לאסוף עוד בקבוקים, אז יש לו הרבה זמן. עובר בנחת על החדשות, על המאמרים, על התחזית ועל תקנות משרד הבינוי והשיכון. הוא כבר חשב שסיים את העיתון, כשלפתע לכדה עינו ידיעה קטנה. הידיעה, שנבלעה בין מדור ספורט למדור צרכנות, סיפרה כי צוללן צילם בקרקעית אגם לוך-נס טביעות רגליים ענקיות, אותן יש המשייכים למפלצת האגדית נסי. קלייזר הכיר את האגדה הסקוטית על המפלצת. מיד כשקרא את הידיעה, ידע שהנה בא הייעוד שלו בחיים.

קלייזר היה איש עם חזון. הוא כבר ראה בעיני רוחו כיצד מתפרסם שמו בכל העולם, כאחד שגילה - מעל כל ספק - האם אכן קיימת נסי. אבל זה לא כל כך פשוט. האגם ענק, ולמרות שהמפלצת גם היא לא קטנה, לחפש אותה יהיה כמו לחפש מחט בערימת שחת. או, אם אתה מדען, כמו לחפש נאנו-סליקט בגוש של פנקא. 

הוא נכנס למעבדה הביתית שלו והסתגר בה שבעה ימים ושבעה לילות. האמת שהוא פיצח את העניין כבר ביום השישי, אבל נשאר במעבדה עוד קצת, כי שבעה ימים ושבעה לילות זה באמת מגניב.

הוא הכין תוכנית מקיפה ליבוש אגם לוך-נס. על פי התכנית [שאותה לא נעלה על הכתב כי זה יהפוך לסיפורת מדע בדיוני], בתוך חמש שעות בלבד יתרוקן העמק העצום שעליו משתרע בימים אלה אגם לוך-נס.

בתחילה התקבלה ההצעה [אותה פרסם קלייזר באינטרנט] בזלזול ובספקנות, אך אט אט קיבל העניין תאוצה. השמועות על תכניתו של המדען המבריק הגיעו לאוזני שר המדע של בריטניה, והוא החליט לשקול אותה ברצינות.

התכנית, שבסופו של דבר נבדקה על ידי מומחים עולמיים, אושרה, וההכנות יצאו לדרך. בתקשורת העולמית קיבלו את הפרשה בהתלהבות, פרסמו את התכנית ועקבו אחר ההתקדמות בשטח. עיתונאים רבים צבאו על ביתו של קלייזר המאושר, שהספיק לקנות לעצמו קצת דוריטוס לפני שירד למחתרת.


האירוע הגדול תוכנן ל- 05/09.

כשהיום המיוחל הגיע, גדשו מאות אלפים את האזור. כל רצועת החוף הייתה מאוכלסת. כולם חיכו במתח לתחילת הריקון. טוב, אולי חוץ משני בחורים שחילקו פלאיירים על פולארד.

לאחר שעתיים של המתנה נרגשת, הופיעה - תחת משמר כבד - הלימוזינה של קלייזר. כל הנוכחים הריעו, צעקו, התרגשו, ניסו להתקרב. קלייזר יצא, מחייך, נופף לכל הקהל, והשמיים נראו לו בהירים מתמיד.

הוא צעד על השטיח האדום שנפרש לרגליו, מתעלם משני אידיוטים שניסו לתחוב לו משהו על פולארד. הוא ניגש למכונת השאיבה ואידוי הענקית שבנה, ולחץ על הכפתור. המכונה טרטרה וקרקשה. כולם עצרו את נשימתם.

ואז היא  פ ע ל ה! נראה היה כי אפילו מרפי מרכין את ראשו בפני המדען הדגול.

קלייזר חבר אל בימת הנכבדים לקול תשואת ההמונים, והתיישב. שר המדע של בריטניה נשא דברים, וקולו הדהד על פני האגם בזכות מערכת הכריזה ההיקפית. ניתן היה להבחין כי מפלס המים אכן יורד לאיטו.

"אכן, רעיון ברוך וחדשני יזם ידידי פרופסור קלייזר, ואני שמח להכריז כי משרד המדע מזמין אותו לשורותיו!" סיים לבסוף שר המדע את דבריו. כולם מחאו כפיים.

ההרצאה הבאה, של ראש איגוד המדענים העולמי, עברה ללא הפרעות למעט מקרה שאיזה רוסי צעק: "הנה המפלצת!" ואז כל הרוסים הסתובבו והסתכלו על האגם, הישראלים החלו למלמל משהו על משא ומתן, ויתורים טריטוריאליים וזכויות אנוש, והאידיוט השיכור התפוצץ מצחוק.

"ובכן," סיים ראש האיגוד את דבריו, "במעמד מרגש זה, ברצוני להזמין את הוגה, יוזם ומבַצע הפרויקט, מר פרופסור קלייזר, לשאת דברים." כולם הריעו ומחאו כפיים, ואז לפתע שמו לב שהמדען הנכבד לא נמצא במקומו על הבמה. לאחר חיפוש קצר ומביך נמצא הפרופסור זוחל בין כיסאות בקרבת מקום, אוסף בקבוקים ריקים למזוודתו המהודרת. בכדי לחפות על התקרית המצערת, נטל שר החוץ את המיקרופון ונשא דברים. בכך נחסכה תקרית מצערת עוד יותר שהייתה מתרחשת לו ניסה קלייזר לנאום בפני הקהל.

בקיצור, כעבור ארבע שעות התרוקן רובו המוחלט של האגם, ועדיין לא נראה שום אות לנוכחותה של נסי. אף אחד כבר לא הקשיב לדבריו של יו"ר אוניברסיטת שיקגו, כולם לטשו עיניים באגם, שהחל מצטמק באופן מטריד. מישהו טען שכבר ניתן לראות את קרקעית האגם. מלמולים החלו פושטים בקהל. יו"ר האוניברסיטה השתתק גם הוא, לאחר שהבין שאין טעם למאמציו. מישהו העיר שראש איגוד המדענים נעלם ממקומו. היושבים בבמת הנכבדים החלו לנוע באי-נחת במושביהם. "אין... כלום..." לחש שר התרבות לשר החוץ בשפה רפה. הלה הנהן, חוורון פושט בפניו. סגן הנשיא מחה אגלי זיעה שהצטברו על מצחו. לפתע זינק שר המדע אל המיקרופון. "רבותיי!" הוא קרא בפאתוס, "אני חייב לציין במעמד זה שאני התנגדתי נחרצות לניסוי המיותר והטיפשי הזה. איזה מין רעיון אווילי, להשקיע כל כך הרבה כסף בשביל ניסוי שכזה! ובכלל, איך יכול להיות שצולמו טביעות הרגליים של נסי?! אין לה בכלל רגליים!!"

בעודו מדבר נחשפה אט אט קרקעית האגם, והעמק נשאר ערום, מבוייש.

"ראית מה זה?" אמר מישהו לחברו, "נסי הצליחה להתחמק מהם!"

קלייזר מיהר אל המיקרופון והדף את השר. "רבותיי," הוא הכריז בקול דרמטי משלו, סבורני כי לנוכח הממצאים המדהימים בהם חזו עיניכם זה עתה--" בנקודה זו הוא השתתק, שכן אף אחד כבר לא נשאר. כולם קיפלו את הפיקניק ועזבו. אפילו בבימת הנכבדים לא נשאר אף אחד. כולם כבר נכנסו לרכביהם והסתלקו. "ר ג ע !" זעק המדען האומלל בקול צרוד, ורץ לכיוון הלימוזינה שלו, שבה ישב הנהג והתכוון ליסוע. "איך אני אמור לצאת מכאן?!"

 - "תפוס טרמפים," ענה לו באדישות הנהג, שבצירוף מקרים מופלא היה גם הוא ישראלי.


עברו הימים. העולם כבר שכח את נסי, מפלצת הים מהאגדה הסקוטית. לאחר כמה חודשים התקבלו עדויות משונות מעדי ראייה על מפלצת ענקית שוכנת בים השחור. עדי הראייה דווחו כי המפלצת עוטה קשקשים, עיניה אדומות כדם - לא, בעצם יותר דומה למיץ פטל - וגובהה כעשרים מטר.

אחד אפילו צילם את ראשה של המפלצת מבצבץ מעל פני המים, אבל באופן מרגיז דווקא התמונה הזו הייתה מטשטשת ולא ברורה. כדרכן של אגדות, התקבלו ידיעות אלה בהתלהבות רבה, וכבר התפתחו מיתוסים על מעלליה של המפלצת.

קלייזר חזר לאיסוף הבקבוקים. זמן קצר לאחר חזרתו הוא נשבר. אמר שאיסוף הבקבוקים הוא עבודה ללא חזון, ללא אידיאלים, ועם פוטנציאל נמוך. הוא עזב, אם כן, את עבודתו זו, ולמשך שארית חייו עבד באיסוף פחיות.

נדמה היה כי כל העולם שב למסלולו הרגיל.

ורק כמה זקנים מהעיירה הסקוטית לוך נס, עוד באים יום יום למקום בו מספרים שהיה פעם אגם ענק, יושבים על שפת העמק, ומחכים לנס(י)...



אגדות נסי

© כל הזכויות ליצירה שמורות לגוש פנקא
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ חשון ה´תשס"ט  
חומשת נמרצות.
אני פשוט אוהבת את הסגנון הזה.
ט´ חשון ה´תשס"ט  
ומטורפים קמעא. יאמי.

כדאי להעיף מבט בכרם של אזמרגד, יש לו כמה וכמה סיפורים טובים שכאלה.
גם לדגלאס אדאמס. (אבל הכרם שלו די ריק...)

משפט לחיים: "ואז היא פ ע ל ה! נראה היה כי אפילו מרפי מרכין את ראשו בפני המדען הדגול."
אוי.

רק כיף וטוב
נחשון

ט´ חשון ה´תשס"ט  
ממש טוב. אהבתי גם את הקריצה שלך לעצמך: "או, אם אתה מדען, כמו לחפש נאנו-סליקט בגוש של פנקא. "
י´ חשון ה´תשס"ט  
לשבת ולקרוא סיפור, ולגלות פתאום שמרוח לי חיוך על הפנים...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד