בנושא
בכרם
חדשות
 
איש של גשם / זכרני נא
בביכורים מאז א´ חשון ה´תשס"ט

 

איש של גשם, כך קראנו לו. בכל שנה בשמיני עצרת, הוא היה יורד לפני התיבה בתפילת מוסף, תפילת הגשם. כל כך אהבנו את קולו הנעים, את מילות התפילה העדינות שתיבל בלחנים מרטיטים, שפרטו על נימי הנשמה. הוא התפלל מכל ליבו, הוא בכה. "אל תמנע מים, שאתה הוא משיב הרוח ומוריד הגשם". בשירתו, הצליח לרגש גם את האדישים שבמתפללי בית הכנסת ולהפוך לרגע את עיניהם לעננים, ואת דמעותיהם, לטיפות קטנות של גשם.

שנים רבות שהוא שליח הציבור בתפילת הגשם. גילו המופלג כלל לא מפריע לתפילתו העוצמתית, אדרבה, נדמה שהיא כמו הגפן שהולכת ומשתבחת עם השנים.


איש של גשם. יום ירידת המטר הראשון היה הופך אצלו ליום חג, יום בו היה לבוש בבגדי לבן, ונדמה לכהן הגדול ביום הכיפורים. פעמים היה מסביר את לבושו באומרו שגשמים בעיתם הם הסימן הכי מובהק שנתרצה ה' בתפילתנו ונסלח לנו. הוא היה מדמה את חוט השני ההופך ללבן בשעת השלכת השעיר לעזאזל, לשמי הקיץ הבוערים, שהופכים צבעם לאפור לבנבן טהור בזמן ירידת הגשם.

בשעת ירידת היורה, היה יוצא מביתו, הולך תחת כיפת השמים, ורוקד לכבוד הגשם. ואין זה היה משנה לו כלל במה לבושו, היו שנים שהיה יוצא בלבוש קצר, היו שנים שהיה לבוש בגדי עבודה, והיו שנים גם שרקד בבגדי שינה. זקני הקהילה מספרים שהייתה שנה בה יצא לרקוד את ריקוד הגשם, כשהוא עטוף בחלוק אמבט.


איש של גשם. הוא ייחס את שעת ירידת הגשמים לשעת רצון. "והיה אם שמוע תשמעו... ונתתי מטר ארצכם בעיתו..." היה קורא מתוך תנ"ך את הפרשייה השנייה של קריאת שמע, ואנו ישבנו סביבו מרותקים, מהופנטים. מביטים בעיניו המרוכזות, בחיוכו המלא משמעות, בזקנו הלבן שהיה מגיע כמעט עד פרקו. דמותו בעינינו הייתה חידה. אנשים רבים סברו שזהו אליהו הנביא, הבא ללמד ולעודד אותנו לקיים את מצוות ה'.

לאחר שסיים את קריאתו, היה עוצם עיניו, ולוחש תפילה חרישית. וכמו חנה בשילה, רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע.


איש של גשם. וכשפסק הגשם והציצה השמש הצהובה מבעד לעננים, היה יוצא לרחובה של עיר ומדלג בשובבות ילדותית בין השלוליות, מתיז לכל עבר מי גשמים.

בקצה מקום מושבנו, בעמק, היה מעיין טבעי, שהיה מתמלא מים בתקופת הגשמים. מדי יום, היה יורד לשם, וטובל עצמו במים הקרים. כשעלה ונסתפג, היה משנן פסוקים מהמקרא, פסוקים המדברים על היטהרות "וזרקתי עליכם מים טהורים לכפר אתכם...".

"מים", כך היה נוהג לומר "הם החיים של העולם, הכח המטהר את הבריאה ומזככה".


איש של גשם. אותו יום היה אמצעיתו של החורף, אותה שנה הייתה שנת בצורת, ואפילו גשם אחד לא ירד. הפצרנו בו, אך הוא התעקש לצאת לטבול, לטבול במי המעיין שנותרו עוד מהחורף שעבר. ראינו אותו מתהלך ברחובות, מגולח שיער וגופו נקי מכל רבב. כשהגיע למי המעיין, פשט בגדיו מעליו וטבל. נטהר. אחר טבילתו, עלה מן המעיין ולבש תכריכים. לא עבר זמן והוא החזיר את נשמתו אל כור מחצבתה. טהורה.


איש של גשם. את שמו לא ידענו. על מצבתו לא נכתב דבר אודותיו, מלבד אהבתו לגשם. סיפורו, שהיה חקוק על אבן שיש קרה, נחקק על לוח ליבנו. כמה מפליא היה לראות איך גם השמיים, שהיו עליזים עד כה, נתעטפו פתאום בבגדי אבלות, ונקשרו בעבים אפורים. מייד עם קדיש אחרון, ירדו טיפות ראשונות של חורף, ניתכות על המצבה הלבנה, מאמתות את הסיפור שחצוב בה. עמדנו משתאים אל מול הנס שנעשה, ודממנו. מחרישים אל מול שערי גשמים שנפתחו לנו לפתע, ורק דמעותינו נשתרבבו בטיפות ראשונות של היורה.


גשם חורף מים

© כל הזכויות ליצירה שמורות לזכרני נא
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ב´ חשון ה´תשס"ט  
אחרי קריאה:
המומה, פעורת פה,
ורצון גדול לחוש את אותה טהרה בהגעתו של גשם.
אוי גשם זה דבר נפלא! אין עוררין.

יישר כח איזו כתיבה יפה ועשירת מילים.
אהבתי את השימוש במילה מהופנטים.

"איש של גשם. וכשפסק הגשם והציצה השמש הצהובה מבעד לעננים, היה יוצא לרחובה של עיר ומדלג בשובבות ילדותית בין השלוליות, מתיז לכל עבר מי גשמים. "

מעלה חיוך של "ברכה"
כתבת את הקטע בצורה חזקה. ושתיתי בצימאון כל טיפה שבה.

חורף עם הרבה גשם. פריחה וטהרה.
כל הישועות:)
ברכה והצלחה

ב´ חשון ה´תשס"ט  
אהבתי את הכתיבה. וכבר אמרתי לך שאהבה לגשם זה דבר שמשותף לשנינו:) אז זה עוד יותר העלה את קרנהּ של היצירה הזאת בעיניי.
בקיצור, אהבתי.
רק תיקון אחד:
"וזרקתי עליכם מים טהורים לכפר אתכם"
התכוונת ל:
"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"
המשך יום נעים.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד