המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
על סף תהום - פרק 4 / א ב י ח י
בביכורים מאז כ"ז תשרי ה´תשס"ט


המכונית הכחולה נסעה במהירות על הכביש הריק, גלגליה משאירים סימני עפר לח על שכבת האספלט החלקה. הנהג היה גבר רחב וקשוח למראה, לבוש בחולצה אלגנטית כחולה, וידיו מתופפות בסבלנות אין-קץ על ההגה. מדי פעם החליק את ידו מבלי משים על הפוני החום והחלק שגלש משיערו על מצחו, וניסה להסתיר צלקת קטנה ובולטת מעל גבתו הימנית.

לידו ישב אדם שחום-עור קירח ורזה, ויישר בעצבנות כל כמה שניות את משקפי הראיה העבות שהחליקו במורד אפו.

"אני אומר לך, פיט," פנה הקירח אל הנהג, "סרקנו כבר חצי מהפרוורים הסמוכים לוושינגטון, ועדיין לא הגענו לשם. כמה נידח יכול להיות המקום הזה?"

"הירגע, מאט," השיב הנהג ששמו פיט בקול בס עמוק, "ליזה יודעת מה היא אומרת. לדעתי אנחנו עוד רגע שם. תתקשר אליה אם אתה כל כך מפחד."

"אני לא מפחד," המהם הקירח ששמו מאט ברוגז, "אני פשוט לא מבין איפה אנחנו ועוד כמה זמן אפשר להמשיך לנסוע צפונה בלי שכמה שיכורים יתקיפו אותנו."

פיט חייך אליו חיוך לועג.

"טוב, אני מתקשר אליה אם אתה כל כך מתעקש!" התרגז מאט ולחץ על מקש בטלפון הסלולארי של הרכב.

"אתם עוד רגע שם!" נשמע קולה הנרגש של ליזה גולד מן המכשיר בלי כל הקדמות מיותרות. "הגיע הזמן" נאנח מאט.

"תפנו ימינה כשתראו איזה צריף מעץ ותראו ממש מולכם תא טלפון אדום. רבותיי, אל תשכחו את התפקיד שלכם," ציוותה ליזה בהתרגשות.

"הנה אני רואה אותו," אמר פיט ברוגע, "תודה, ליזה. מאט סתם היה מפוחד קצת, זה הכל."

פיט התעלם ממבטו רושף-האש של חברו כשליזה נזפה, "זה לא זמן לעקיצות שלך, פיטר נוימן. רק - רק תעשו את העבודה שלכם עכשיו, בסדר?"

"אוקיי ליזה, נהיה ילדים טובים, מבטיחים." גיחך פיטר.

"ואל תשכחו להתקשר לעדכן אותי כשתגמרו שם!" הזהירה ליזה לסיום וניתקה.

מאט יצא ראשון מן הרכב, אוחז שקית אטומה וריקה בידו. פיטר נשאר לרגע במכונית, מביט סביב בחשד. "פיט, הסמטה ריקה, זה בסדר," סינן מאט בקול רועד.

"לא לגמרי," השיב פיטר וצמצם את עיניו. מוזיקה נמוכה בקעה מצריף העץ הישן והרעוע שהיה לידם, והברות קטועות של משהו שנשמע כמו מסיבת שיכורים עלו מתוכו.

"נו, צא כבר," סנט בו מאט בכעס מהול בלחץ, "ואחרי זה אני עוד המפוחד?!"

פיטר פתח את דלת הרכב באיטיות והוציא איתו מיקרופון זעיר שאותו הרכיב בהסוואה על שרוולו. "יש לך עוד הרבה מה ללמוד, מאט," הוא התריס בגאווה לעבר מאט הפגוע, שמיהר לפסוע בעקבותיו כשהתחיל ללכת.

ריח סיגריות חריף נדף מהצריף, וקירותיו היו מכוסים בקשקושי גרפיטי צבעוניים. מסומם צעיר התרומם בעניין לעבר חלון הצריף כדי לראות את המבקרים, וצנח מתעלף בדרכו לשם. מאט השתעל וניסה להדביק את צעדיו המהירים של פיטר, שהתבונן בעניין בקבצן חסר-בית שישב ליד תא הטלפון העלוב.

בגדיו היו מרופטים, ידיו מטונפות ופניו חרושות קמטים.

"שלום לך," פנה פיטר בלחיצת יד לעבר הקבצן הזקן.

חסר-הבית בהה לרגע באוויר עד שקלט שמישהו פונה אליו, "הממ... שלום, שלום,"

הוא מלמל ולא החזיר לחיצה.

פיטר קיפל את אצבעות ידו באיטיות והתיישב ליד הזקן על הארץ במחווה ידידותית. מאט קרץ לו ונכנס לתא הטלפון האדום עם השקית בידו. פיטר בהה לרגע במאט שסגר על עצמו בעדינות את דלת התא שבורת הזגוגיות, והחל להתעסק בזריזות על השפופרת.

"כמה זמן אתה נמצא כאן?" פתח פיטר בשיחה עם הזקן. עיניו העמוקות של הזקן פנו לכיוונו בחשד-מה, ואצבעותיו ליטפו את זקנו הלבן המדובלל.

"שעתיים וחצי." השיב בקצרה.

"אוּ-אה. אני מבין." פיטר הנהן באיטיות והמשיך, "ו... ייתכן... כלומר, יכול להיות אולי... שבמקרה...?"

"תשאל כבר מה שאתה רוצה לשאול!" גיחך הזקן בצרידות והשמיע משפט ראשון ארוך ומפתיע, "אני יודע לאן אתה חותר. אתה רוצה לשאול אם ראיתי כאן משהו מוזר בשעה האחרונה, נכון?..."

פיטר חכך מעט בדעתו והשתדל להסתיר את הפתעתו, "נכון."

"ובכן..." גירד הקשיש בשערו הלבן, "...גם אם הייתי רואה, איזה אינטרס יש לי לספר לך על זה בדיוק?"

פיטר פשפש בכיסו והוציא ממנו חבילה עבה של שטרות מקופלים קשורים בגומייה, שהכין מבעוד מועד למקרה כזה.

"לא, לא..." צחקק הקבצן בשיעול, "כסף זה לא מה שאני רוצה."

פיט העיף מבט קצר לעבר צילו של מאט החותך את השפופרת, והתפשר בנימה נכנעת, "אוקיי, טוב. מה אתה רוצה?"

"שתזדהה בשמך ותגיד לי מהי מטרתך." השיב הזקן בפסקנות מכרעת.

"קודם זרוק איזו פיסת מידע, שנראה אם אתה יודע על מה אתה מדבר." ירה פיטר.

"בבקשה. בשעה האחרונה נכנס לתא הטלפון אדם אחד, ועד שהחבר הממושקף שלך נכנס לשם שוב עכשיו, לא היה בפנים אף אחד אחר." לחש הזקן כממתיק-סוד.

"ו... תוכל אולי לתת לי מעט מידע על אותו אדם שנכנס פנימה?" שאל פיטר בעדינות, כאילו העניין אינו חשוב לו כל כך.

"קודם תזדהה!" ירק הזקן בעקשנות.

"בסדר," נהם פיטר, "בסדר. פול בראון, חוקר מטעם ה-CIA."

"שקרן," הפתיע אותו הזקן בזלזול, "שמך הוא פיטר נוימן ולא פול בראון, ואתה חוקר מטעם הבית הלבן, ולא מטעם ה-CIA."

פיטר פער את עיניו בהלם. "איך אתה יודע את זה, אתה - "

דלת תא הטלפון נפתחה ומאט יצא החוצה, אוחז בידו את השקית שכבר לא הייתה ריקה, ומביט בפיטר בחוסר סבלנות.

"פיט, סיימתי. נזוז?" החווה בראשו לכיוון הרכב.

"עוד רגע, אני רק צריך לברר משהו עם - "

פיטר סובב את ראשו בחזרה לכיוון הקבצן, ולרגע ליבו פסק מלפעום. לא היה לידו איש.

"למה אתה מחכה?" שאל מאט בבלבול.

"הוא היה ממש כאן..." מלמל פיטר, "הוא התחמק..."

"מה?! מי?" תהה מאט.

"הקבצן... לא ראית כאן איזה קבצן זקן?" מלמל פיטר בחוסר אונים.

"הוא היה כאן לפני שנכנסתי..." משך מאט בכתפיו, "עזוב את זה, פיט. יש לנו את השפופרת, בוא נעוף כבר מהמקום הזה." הוא העיף מבט זהיר סביב, המוזיקה מהצריף התחזקה.

פיטר קם מישיבתו ופסע בצעדים מהירים לכיוון הרכב. הוא לא הפסיק למלמל לעצמו גם כשהתניע בזמן שהוא ומאט כבר ישבו בתוך המכונית חגורים.

"הטיפוס המוזר הזה... הוא ידע משהו..." הוא סינן בזעם עצור.

"זה באמת לא משנה," הרגיע אותו מאט והניח את השקית עם השפופרת במושב האחורי בלי להסתכל לשם אפילו, "תשכח מזה, אל תתעצבן בגלל שטויות."

שניהם קפאו במקומם כשנשמע רעש פתיחת הדלת האחורית של הרכב.

פיטר עצר את הרכב בשנייה ומאט הסתובב ובהה אחורה בהלם.

כשפיטר הסתובב גם הוא, הוא הספיק לראות את הזקן הקבצן יושב מאחוריהם ומגחך לעברו, "בפעם הבאה אל תשכח לנעול את הרכב בעצירה, פיטר נוימן!"

ובאומרו זאת קפץ מחוץ למכונית ורץ חזרה לכיוון הצריף, מצחקק.

פיטר הרגיש שהדם קופא בעורקיו ואוזל מפניו. "המנוול הזה!" הוא התנשף ופנה להביט במאט החיוור שהשיב לו, "עזוב את זה... הוא לקח אותה..."

"מה?! - "

"הוא לקח את השפופרת!!!" מאט חילץ את עצמו מהחגורה ויצא מהרכב בריצה.

פיטר רעד מהלם והיה המום מכדי לזוז, כששמע את הזקן צווח מרחוק בצחקוק, "נו, פיט, כבר ירקת על הקבר של מי שעשה לך את הצלקת מעל הגבה???"

זה כבר היה יותר מדי. פיטר האדום והמבוזה הרגיש שכבודו נרמס, וגם הוא נטש את הרכב במרוצה כדי לנקום באותו קבצן ארור, ולברר לעומק מאין לו המידע הסודי הזה.

המשך יבוא בעז"ה...



סיפור בהמשכים על סף תהום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לא ב י ח י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ל´ תשרי ה´תשס"ט  

אומנם זהו כבר הפרק הרביעי, אבל הסיפור עד עכשיו כתוב כל כך טוב ובמקצועיות, שהייתי חייב להמליץ עליו ולנסות בכך לחשוף אנשים נוספים לסיפור המיוחד הזה

כל הכבוד, אביחי.
ל´ תשרי ה´תשס"ט  
וואו... תודה...
ב´ חשון ה´תשס"ט  
ב´ חשון ה´תשס"ט  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד