המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
מולד הלבנה / rotem_s
בביכורים מאז כ´ תשרי ה´תשס"ט

 
סָבִיב הָכֹּל נָחִים;

מִמְּלֶאכֶת כַּפַּיִם מְאֻמֶּצֶת וְהוֹמָה רוֹגַעַת

הָעִיר הַמְּתוּחָה.


*


כִּמְגַלֵּי אֲרָצוֹת וָתִיקִים,

אָנוּ פּוֹסְעִים בֵּינוֹת לָעֲשָׂבִים הַמְּשַׁטִּים

בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הַמֻּסְלְמִי הָעַתִּיק.


מַצֵּבוֹת הַשַּׁיִשׁ נִרְאוֹת כֹּה שְׁלֵווֹת

תַּחַת מְעִיל הָאָבָק הַמְּרֻפָּד

וְהַיָּרֵחַ סוֹדֵק בַּאֲלֻמּוֹתָיו הַסַּפִּירִיוֹת

אֶת עִטּוּרֵי הָאֶבֶן הָעוֹתְ'מָאנִיִּים.


לֹא, אֵינֶנִּי יָרֵא מִפְּנֵי הַמָּוֶת

וַחֲשָׁדוֹת הַלַּיְלָה אֵינָם מְכַרְסְמִים בִּי;

כֹּל יֵשׁוּתִי מְרֻכֶּזֶת כָּעֵת בְּיָדֵךְ

הַמְּגַשֶּׁשֶׁת אַחַר אָחוֹת  

לְהָכִיל עִמָּהּ אֶת הָעֶצֶב.




בית קברות לילה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לrotem_s
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א תשרי ה´תשס"ט  
רותם, אתה אדיר.
איזה שיר מחוכם, איזו שנינות, איזו ברירת מילים מוקפדת, איזה סיום מרגש ואלגנטי.
בכל קריאה מתווספות לי משמעויות חדשות לביטויים ולמילים - בבית הראשון, למשל, שבקריאה ראשונה נראה לי כפתיחה פשוטה, ולאחר כמה קריאות הבחנתי בכפלי המשמעות - 'מלאכת כפיים'. וואו.
הביטוי 'מעיל האבק המרופד' שבה אותי לגמרי. גם הירח ואלומותיו הספיריות נפלאים. הבית האחרון הוא הבית הכי טוב בשיר, אין ספק. כשקראתי אותו, התנגנה לי בראש השורה: "לא, איני פוחד בחושך, ואיני רועד בכלל". הנימה הרגישה שלו, אחרי השיר שעטוף כולו בתיאורים חיצוניים, שברה אותי לחלוטין. הלילה, המוות, ואתה - שכל ישותך מתרכזת בידה. איזה שימוש מדוייק במילה - 'להכיל'. בדיוק. זו משמעותה של אחיזת הידיים.
שם השיר - גאונות צרופה.

אין הרבה משוררים כמוך, רותם, שיודעים לעטוף את הרגש בשכבות של שכליות והגיון ובכל זאת להעצים אותו כל כך. אתה מדהים.

דניאל.
כ"א תשרי ה´תשס"ט  
כ"א תשרי ה´תשס"ט  
כל מה שהם אמרו.
והבית האחרון הכי הכי מרשים כאן, כן.
שיר נהדר.
כ"ב תשרי ה´תשס"ט  
נהניתי והתרגשתי מאוד לקרוא. מסכים עם מסת"ה ועם דניאל.


*

האם מלאכת כפיים יכולה להיות הומה? תמהני.
מעניין שלמרות שהעיר רוגעת, היא עדיין מתוחה. זה כמו מישהו שמתיישב על ספה לנוח אחרי יום עבודה, אך השרירים שלו תפוסים.

גם לי ה"לא אינני ירא" הזכיר את "לא איני פוחד בחושך", שזה כבר מרגש כשלעצמו. הסיום הותיר אותי עם עצב מהסוג המשלים והשותק.


כשתוציא ספר, זה חייב להיות בפנים.
כ"ב תשרי ה´תשס"ט  
שים לב שבמילה 'מתוחה' מסתתרת המילה 'מת', והגייתה נשמעת דומה להגיית המילים 'מת תוכה'. לא יודע אם הייתה זו כוונת המשורר, אבל אליי זה זעק.
דניאל.
כ"ב תשרי ה´תשס"ט  
עשבים משטים, מעיל אבק.
שיר מאוד חכם.
עוד לא הצלחתי להבין את התרומה של הפתיחה ושל הכותרת - אבל החלק השני, ברור, חד, חכם, ומאוד מרגש.
כ"ג תשרי ה´תשס"ט  
גם אני חושב שזה שיר יפה מאוד, אבל משום מה אני לא שותף לאקסטזה הטוטלית שדניאל נמצא בה. לא, אין לכך כל סיבה מיוחדת למעט הפסיק בבית השני שצריך להעיף לכל הרוחות; זוהי רק ישותי שלא עלה בידך להכיל בשלמותה.
סתם, סתם. זה באמת שיר נחמד, רק לא אלוהי כמו שנטען קודם לכן.
קובי.
כ"ג תשרי ה´תשס"ט  
כיוון שאת המחמאות כבר הרעיפו עליך, אני רק אשאל:
למה הכוכבית הזו? היא ממש לא התאימה לי. בכלל, הבית הראשון, לא ברור לי שאהבתי אותו. הבית השני אוטונומי לחלוטין.
ככלל, היה לי עמוס תארים יותר מדי.
אך זאת יש לומר: אני חובב מינימליזם מטבעי (למעט בשירים של יוצרים מ א ו ד מסוימים) כך שאל לך להקשיב לי יותר מדי.
והשיר נפלא, ונפלאה ממנו העובדה ששוב פרסמת שיר.
מהמצפה לראותו...

גדי
כ"ג תשרי ה´תשס"ט  
נחמד אבל
כמה הערות:
1. אחרי "והומה" בשורה השניה
צריך לבוא פסיק
אחרת זה לא קריא.
2. עשבים משטים בבית הקברות?
איך? ובכלל מה ההקשר?
(אני מבין שזה משחק מלים (עשבים שוטים), אבל לא מוצא את הטעם בשורה הזו.
3. הכוכבית מיותרת לטעמי מספיק שורת רווח.
4. שאלה: אם הכל שליו מדוע מלכתחילה אמור היה להתעורר פחד?
אתה סותר את עצמך בשיר והבעת הרעיון שגויה.

כ"ג תשרי ה´תשס"ט  
|פה פעור|

נפלא.
כ"ג תשרי ה´תשס"ט  

תודה רבה לכולם על התגובות.

דניאל, הרעפת עלי כמות כזאת של מחמאות שאני כבר מסמיק...תודה לך.

עקיבא, מלאכת כפיים בהחלט יכולה להיות הומה, לך פעם לראות מפעל עם פסי-יצור ותווכח בכך. אני מניח שאני אשמור את ההערה שלך לגבי הספר; כשיגיע היום אזכר בהמלצתך

רטט, גדי ומחבק בחום, תהיתם לגבי ההפרדה בין החלק הראשון לשני והעליתם את הטענה שהכוכבית מיותרת.

בעיניי היא איננה מיותרת, כיוון שמדובר בשני חלקים שונים, בשתי תמונות אחרות. הראשונה היא תמונה כללית של העיר בתום יום העבודה, עם רדת הליל. השניה היא תמונה ממוקדת יותר שמתפקסת על הדובר ועל הקורה אותו באותו מקום ספציפי.

לכן, מצאתי לנכון להפריד בין השניים בכוכבית.

מחבק בחום, העלית גם טענות לגבי הפחד אל מול השלווה שמתוארת בהתחלה. זה חלק מהמתח שבשיר, בעיניי. מבחוץ הכל רגוע ושליו, אבל במקום הספציפי, בתוך בית קברות עתיק ומוזנח, בשעת לילה מאוחרת, אני חושב שהפחד הוא לגיטימי ומובן

קובי, תודה על התגובה שלך. זה בסדר, אתה לא חייב ליפול מהכסא, זה בסך הכל שיר פשוט.

ועוד משהו, גדי, אני מניח לגבי המינימליזם שזה פשוט עניין של טעם ושל סגנון, למרות שאני מוצא את השיר ואת הכתיבה שלי בכלל לרוב כמתומצתת ומדודה.

ושוב, תודה רבה לכולכם

רותמ'ס.
כ"ג תשרי ה´תשס"ט  
לא, לא, זה לא שיש לי מניעה עקרונית לפול מהכסא. למעשה, כל עוד אני לא מסיים כמו עלי במות חפני ופנחס, זה די מהנה, לטעמי, לפול בין הכסאות. זה פשוט שרציתי ליצור איזה ניגוד מסויים לאלו שמעלי. אני מניח שיכולתי לעשות את זה באופן אלגנטי הרבה יותר.
כ"ד תשרי ה´תשס"ט  
לא הצלחת לעורר פחד ולכן לדעתי יש ניגוד עניינים בין השקט שאתה מתאר לפחד לכאורה שיש.
כשאתה כותב:
"מַצֵּבוֹת הַשַּׁיִשׁ נִרְאוֹת כֹּה שְׁלֵווֹת"
תאור כמו "שלוות"=> אינו יכול לגרום לקורא לחוש איזשהו פחד מלבד שלווה.
לכן, איני מקבל את תשובתך.
כמו"כ,
לא ענית לי לגבי הפסיק הנדרש אחרי המלה: "והומה" וכן מה הקשר פה לעשבים משטים ואיך זה מתקשר לרעיון שניסית להביע.
את הסוף אהבתי בכל אופן.
כ"ד תשרי ה´תשס"ט  
רותם, שיר יפה מאד.
התיאורים שלך נהדרים,
"בַּאֲלֻמּוֹתָיו הַסַּפִּירִיוֹת", "מְכַרְסְמִים בִּי", "הָעִיר הַמְּתוּחָה.","מְעִיל הָאָבָק הַמְּרֻפָּד"
הרגשתי שיש לך כאן אוסף של פנינים ממילים שחיברת ביחד.
ובכל זאת משהו לא הצליח להפוך לי את זה למושלם לגמרי, היה חסר לי משהו בשיר וקצת קשה לי להצביע בדיוק מה זה.

[ואולי זה כי אני יודעת שאתה מסוגל לתאר ככה דברים וזה נפלא, וציפיתי לשיר אחר, מטלטל יותר]

בכל אופן, אם היתי מגדירה את השיר הזה היתי בוחרת במילה "עדין", שנוגע בעדינות בנפש, בתיאורים עדינים, עד הסוף שיכל להיות עוצמתי אבל נשאר עדין ורך.
וזה יפה.
לא הכי יפה שלך, אבל בהחלט טוב.


תמשיך לפרסם :)
כ"ה תשרי ה´תשס"ט  
אולי זה הרגע שבו זה תופס אותי, אולי זה תיאורים הערפיליים, המהממים, אולי זה הלילה שבזה, או הפחד, או הנחמה..

ועל הכול- תודה.
כ"ו תשרי ה´תשס"ט  
שכתבת שהם נפרדים, בעיני המנוחה הפותחת את השיר נמשכת עד סופו.
כ"ז תשרי ה´תשס"ט  
אהבתי מאוד את התיאורים בבתים הראשונים, ואת האינטימיות הכנה בבית האחרון. את הסיום הרך, הקטן.
לא לגמרי בטוחה שהבנתי את הקישור לתחילת השיר.
ובכל זאת, כתיבה נהדרת, שיר יפיפה.
תודה.
א´ חשון ה´תשס"ט  
שיר נהדר.
ובמיוחד היד, בסוף, שמחפשת... נגעה בי.
עֹז
כ"ט שבט ה´תשס"ט  
שעשתה לי את כל היצירה והעומק שבה היא המילה:
"להכיל"
יש לי חולשה למילה הזו ולחברותיה.

ואיך יישות שלמה מרוכזת בעניין אחד, פעוט, לכאורה.

כמה זה קורה. כמה שיש בזה עומס, הצפה, ואני רואה בה באותה הצפה דבר חיובי מאוד.

כל הישועות:)
ברכה והצלחה,
אילה.
י"ט אדר ה´תשס"ט  
שפעם שמרתי לי את השיר וחשבתי שכדאי לי לחזור אליו בהזדמנות. ואיזה כיף שהייתה לי הזדמנות...
הבית הראשון הוא הכנה, למשהו כמו השקט שלפני הסערה. ומאוד כללי- עיר.
הבית השניכל כך אישי- פרטי ומקסים ואוהב.
אהבתי מאוד!
חימוש!
כ"א אייר ה´תשע"א  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד