בנושא
בכרם
חדשות
 
צבע אדום / בעילום שם...
בביכורים מאז ט´ תשרי ה´תשס"ט

 

"צבע אדום", "צבע אדום".

שישי בבוקר במרכז המסחרי בשדרות. עוד קסאם בדרך אלינו.

עשרות אנשים מסתובבים פה, עושים קניות לכבוד שבת קודש.

שבת גדולה השבת הזו. רב גדול מגיע לעיר.

עינינו נשואות אל הרב שמגיע שיתפלל בעדינו, שיחזק את רוחינו.

"צבע אדום", "צבע אדום", הקול האדיש שבוקע מהכריזה ממשיך בשלו.

אנשים רצים לכל הכיוונים, בורחים מהלא נודע.

כל שישי אני בא לפה, לעשות קניות לשבת קודש. כל שישי הפחד תוקף אותי מחדש.

עמדת המיגון נמצאת במרחק מאה מטרים. אני רץ.

אומרים שהכריזה מודיעה כחמש עשרה שניות לפני הנפילה. אני לא חושב על כלום. רץ.

שמונים מטרים.

משפחת כהן, שכנים שלנו. לפני שבוע נפל קסאם על יד ביתם. הילד הקטן שלהם היה בבית. בן עשר הוא. לקה בחרדה. מאז, לא זז מהמיטה, לא אוכל, לא שותה, לא כלום.

שבעים מטרים.

צריך להגביר קצב, אין עוד הרבה זמן. קשיש עובר לידי, לא יכול לרוץ. זקן.

אני מרחם עליו. הוא לא יספיק להגיע.

חמישים מטרים.

כבר מגיעים. הרגליים שלי כבר יודעות מה לעשות. זה לא פעם ראשונה, לא שנייה ולא שלישית שהם עוברות את זה, כבר הפסקתי לספור.

ארבעים מטרים.

עמדה חדשה, העמדה הזאת. כל שבוע בונים פה עמדה. בסוף כל שדרות תהיה מבטון.

עשרים מטרים.

כל כך קרוב. לזקן אין הרבה סיכוי.

"צבע אדום"

עשרה מטרים.

"צבע אדום"

הנה הכניסה.

שריקה חזקה נשמעת בשמיים.
חמישה מטרים.

השריקה מתחזקת. כל כך קרוב.

אני קופץ פנימה, מתגלגל.

"בום" חזק כל כך. קרוב כל כך.

מסכן הזקן.

אומרים שאסור לצאת מיד אחרי הנפילה, לך תדע, אולי יגיע עוד אחד.

אני רוצה לצאת, לראות מה קרה, מה הנזק הפעם, מה עם הזקן?

חיכיתי עשרים שניות. זה נראה לי כמו נצח. יצאתי החוצה לראות, וראיתי.

מוטל על הכביש כמי שאין בו רוח חיים. דם ניגר מרגלו השמאלית. הדם היה בצבע אדום.

רצתי אליו. נשימות קלושות ומלמולים קלים. רכנתי לעברו לשמוע מה הוא אומר.


אני יודע מה זה, השבוע בדיוק למדנו על זה בבית הספר. איך המורה קראה לזה?

אה, כן, "שמע ישראל". משהו שאומרים כל יום בתפילה. המורה אמרה לנו שאנשים גדולים אומרים את זה לפני שהם מתים. כמו ר' עקיבא. היא אמרה שככה המוות פחות כואב.

אולי, לא יודע. אני מקווה שלזקן לא כואב.

אמבולנס הגיע, לקחו את הזקן.

רציתי להתפלל בשבילו. לא ידעתי מה להגיד, אז אמרתי "שמע ישראל".


בערב אכלנו בבית סעודת שבת. אמא סיפרה לי שהיום מישהו מת מקסאם.

הוא היה זקן וחלש, לא היה לו הרבה סיכוי.

אבל אני ידעתי שלפחות לא כאב לו כשהוא מת. הוא אמר "שמע ישראל".



שדרות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לבעילום שם...
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג תשרי ה´תשס"ט  
חד,חזק,מצמרר.

כתיבה יפה.אהבתי.:)
ט"ו תשרי ה´תשס"ט  
ט"ו תשרי ה´תשס"ט  
אני חושב שהסוף אדיש מדי, אני גם לא מסכים איתו.
אפשר לעבות את הסיפור, להפוך אותו קצת ליותר סיפורי, בניסוחים ובעלילה.
הרעיון - רעיון חזק. אני מצאתי את זה כמשל מאוד מדכא על החברה הישראלית.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד