המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
החליל דמעון / עז...
בביכורים מאז ח´ תשרי ה´תשס"ט


זכו קהילות ישראל והתברכו ברבנים ובראשי קהילות, בחזנים ובשליחי ציבור, וכל אחד מידותיו כמידות מקומו, ותפילותיו כתפילות קהילתו.


זכתה קהילתנו ונתברכה בשליחי ציבור כפי מידתה, ששירתם שירה, ותפילתם תפילה, וניגוניהם מעין עולם הבא.  ורק בתפילה אחת בשנה נסוגים חזני הקהילה אל מקומותיהם, איש איש נאסף אל מחזורו, ורבינו ניגש אל העמוד ופותח בתפילה. ורבינו, אין קולו ערב, ואין מנגינותיו מדויקות, אבל שיח לו עם קונו, ותפילתו מגעת ופותחת רקיעים רגע לפני הנעילה.


ועוד רגע מיוחד אחד ישנו בכל תפילות הימים הנוראים, אחרי שהציבור מסיים את לחשו ושליח הציבור טרם החל, נשמע קולו של רבינו, והקול לא רם ולא נישא, לא עדין ולא מסתלסל אלא חנוק בבכי, שקט כמנסה להחבא, והקהל כולו משתתק, ורעד עובר, וקולו של רבינו מהדהד בחלל בית הכנסת, נישא מקדמת בית הכנסת ועובר בליבות כולנו ועולה מעלה מעלה.

וכשנשמע קולו של רבינו מהדהד, דממה יורדת על היכלנו, ילדים לא משחקים במבואותיו, ואין לחש פטפוט ומלמול נשמע, והרוח אינה נושבת פנימה בשריקה, והמזגן אינו נושף את קרירותו אל אולמינו, ובשקט הזה מזדעק רבינו "כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות" והקהל נרעד, רק לפני שנתיים איבד רבנו את בנו וכלתו בתאונה, ובכל שנה רעדנו עם רבינו בכאב 'מי יחיה ומי ימות' ועכשיו הציבור כולו גועה בתחינה, ורבנו ממשיך בלחישת תפילתו, קולו נסדק בבכי "מי ינוח ומי ינוע" ורבינו מאריך בכל 'מי ומי' כאילו משתדל ומתפלל על כל אחד מאיתנו, והילדים הקטנים נמלטים בדממה מגודל הרגע, לא יכולים לשאת את השקט והמתח, ורבינו בשלו "מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתייסר" ואין בקולו כעס, ואין בקולו תביעה, רק תחנון של בן העומד לפני אביו, וכולנו עומדים אחריו, נישאים על גלי בכיו, גווים רוטטים בכאב, "מי יעני ומי יעשר, מי ישפל ומי ירום".

והמילים מהדהדות עוד רגעים ארוכים בחלל הלב ובחלל ההיכל.

ואז מתחיל החזן בקולו הערב, בנגינתו הסדורה "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון..." והקהל עונה לו חרש בניגונו.


כך מידי שנה.

ואני, זכיתי להיות בקהל הזה עוד מימי ילדותי, ומי שהוא אביה ורבה של הקהילה כולה הוא אבי והוא רבי, או כמו שאחי היה קורא לו הרב-אבא בנשימה אחת. ועכשיו אחי לא פה, ואין מי שיקרא ככה לאבא.

בתוך התפילה הזו גדלתי, בדמע ובהדהוד קולות הלב, בשתיקה ובתחינה לפני אבינו מלכינו.


ועכשיו אני עומדת בקהל, ילדיי משחקים בחוץ. כמה וכמה בכיות בכיתי השנה, והם רק ביקשו 'אמא אל תבכי', קשה להם לראות בבכיי, קשה עליהם דמעתי.

ואני אוצרת דמעותיי, מכנסת אותן אל חזי, עוצרת אותן שלא יעלו, וכשהקהל דומם, וקולו של רבינו-אבא נמשך והולך, 'כמה יעברון וכמה יבראון', ואני רוצה לאחוז בידיי תינוק שיאיר את אבלנו, - דמעותיי פורצות מאליהן, נושאות איתן את אבל השנה החולפת ואת תקוות השנה המתחדשת, ומתערבבות בדמעות אבי. ובני, ברגע אחד מגיח פנימה, לא יודע שדווקא ברגע זה סבא בוכה, וקולו נשמע מקצה הארץ ועד קצה, ואמא בוכה את כל דמעותיה, וכשהוא שומע את הקול וחש את רטיבות דמעותיי על לחיי הוא פורץ בזעקה.


וזעקתו נשמעת מקצה עזרת נשים ועד ארון הקודש, מהדהדת עם תחינת אבי, מצטרפת לתפילת הציבור.

ואני מרימה אותו, נושאת אותו החוצה, ושומעת את החזן והקהל מנגנים ביראה "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון..."



אבל אלול הורות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לעז...
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ תשרי ה´תשס"ט  
כתבת בחן רב וקשה שלא להתרגש.
מה שאני מציע הוא לנסות ולראות כיצד הסיפור, הסצנה הזאת משתלבת בתוך משהו גדול יותר. אין כוונתי שתשטחי כאן את כל הביוגראפיה המשפחתית, ממש לא. אלא שמאחר ואנו עוסקים באומנות אפשר לרתום את היום יום שלנו לטובת המעשה האמנותי ולהוסיף ולהחסיר כיד הדמיון הטובה עליך

איציק, ממליץ, מחמש ומחבק.
ח´ תשרי ה´תשס"ט  
כי אין מילים.
ח´ תשרי ה´תשס"ט  
אוהבת מאד.

עוד אשוב.
ח´ תשרי ה´תשס"ט  
קשה מאד שלא לבכות. המציאות הזו חדה ומיוחדת, וציירת אותה בדיוק כמו שהיא, עם כל האמת המתוקה שלך. תודה רבה!

גמר חתימה טובה לחיים (ואם כבר, אז גם טובים עדיף),
אפרת האיתן.
ח´ תשרי ה´תשס"ט  
וקשה שלא להזדהות עם הכאב שלך מאוד, מקווה שתרגישי טוב ושתעבור עליך שנה טובה (ולא פחות מכך מתוקה). אבל כמו שאיציק אמר, כסיפור הוא קצת בעייתי,אולי ההגדרה קטע תהלום אותו יותר.
בכל מקרה ,חימשתי, כי אפשר אחרת.
איתמר
ט´ תשרי ה´תשס"ט  
תודה.
ט´ תשרי ה´תשס"ט  
שהיא^ שתקה לך.
כל מילה.
ט´ תשרי ה´תשס"ט  
היופי שבשתיקה הוא שהדיבור לא חוסם את זרם הרגשות...
ט´ תשרי ה´תשס"ט  
ט´ תשרי ה´תשס"ט  
תודה.

וגמר חתימה טובה, כל כך טובה.
ט´ תשרי ה´תשס"ט  
מרגש. גרמת לי לדמוע.
תודה לך.
י´ תשרי ה´תשס"ט  
גם אני כמו רוב הציבור שתקתי בפעמים הראשנות שקראתי את זה לפני יום כפור ולא יכלתי להגיב.
עכשיו שקצת עכלתי- מרגש מאוד, יפה מאוד איך התפילה של הרבאבא שוזרת כול כך הרבה- ציבור ובנו המת ובתו החיה ואת ילדיה שבחוץ ואת ילדה שבפנים ואת אשתו.
עוד נקודה מענינית- במקביל לחלילן (מהכותרת) שם החלילן לא ידע את התפילה הכתובה והמנגינת החליל היתה תפילתו, פה "החזן" לא כל-כך יודע את המנגינה אבל הוא יודע גם יודע את המילים הכתובות.
ניראה לי שמוטב ואחזור לשתקתי
י´ תשרי ה´תשס"ט  
תודה.
תודה.
קראתי בשתיקה ובשקיקה.
י"א תשרי ה´תשס"ט  
היתה לי הזכות להכיר את צביקי, לקבל כמה מהחיבוקים החמים שלו, גם מאביך הרב, קיבלתי פעם חיבוק אוהב, עוד לפני שבאו עליו הייסורים, ובתוך כל זה אני קורא את הדברים ודומע...
מתפלל לשנה טובה יותר, שתקחי את כל הכאב למקום טוב. הבנתי שאת לא אוהבת שמרחמים, להשתתף זה טוב?
מאמין שנפגש ביום מן הימים,
חנן של הדס.
י"א תשרי ה´תשס"ט  
התרגשתי מאוד מן התאור המדוייק כל כך של התפילה. ממש שמעתי את הקולות המוכרים דרך המילים שלך.

התפילה הכללית, הציבורית, מתגלה בסיפור בתור התפילה הכי אינטימית ופרטית שלך, ושל כל אחד ואחד מאיתנו.

שתהיה שנה מתוקה שבה יתגשמו כל משאלותינו.
י"ג תשרי ה´תשס"ט  
י"ט חשון ה´תשס"ט  
הצלחת להעביר המון תחושות ודברים פנימיים
ו´ אייר ה´תשס"ט  
ממש יפה!
הלשון נהדרת.
רק, חבל שאין עוד....
כ"ז אלול ה´תשס"ט  
יפהפה. קשה להוסיף תגובה שמעבר לכך. רק לומר שריגשת.
כ"ז אלול ה´תשס"ט  
טליה, אוף. אני לא מבין איך יכול להיות שאת מכילה כל כך הרבה צדדים של כאב שנמצא שם תמיד, בכל מני צורות שלעולם לא אחשוב עליהם [ממש כמו בסיפור] ולפעמים לכתוב בצורה שונה לגמרי [זכורה לי הודעה על הילדים שלך שצבעו את הקירות בגואש, כתבת את זה כאילו את האדם הכי מאושר שיש]

זה פשוט משהו ממש מיוחד בך.
ט´ תשרי ה´תש"ע  
זה היה מדהים.
ט´ תשרי ה´תש"ע  
ט´ תשרי ה´תש"ע  
י"ב תשרי ה´תש"ע  
כמה עוצמות וכמה כאב.
ואין לי יותר מדי מה חהוסיף.
כ"ב סיון ה´תש"ע  
מרגש
סוחף
כואב
נוגע

פשוט משובח!

מחמש וממזווד כמובן.

אבא אלדד הנחמד
י"ג אדר א´ ה´תשע"א  
עד מאוד,
עד הפְנים,
מקצה עזרת הנשים ועד ארון הקודש שבתוכי.


(וואו, אני עדין מטולטלת.
ככה ונתנה תוקף באמצע חודש אדר.
זה תפס אותי לגמרי לא מוכנה)

תודה לך,
כ"ג אדר א´ ה´תשע"א  
בס"ד

יפה ומושך, הכנסת אותנו לאווירת יום כיפור ואט אט הכנסת אותנו גם ל"נבכי המי יחיה ומי ימות" אחרי שכבר רואים בעין שיש חי ויש מת.

נ.ב.
ביהדות ניסן זה החודש הראשון, ולכן יש אומרים אדר כאלול ולכן מתאימה לה היצירה לימים אלו בשיא החורף.
כ"ז אדר א´ ה´תשע"א  
עז...היקרה האמת היא שהכתיבה מאוד הזכירה לי גם כן את אותם רגעי ילדות ביום הכיפורים של אב ששכל את בנו במלחמת לבנון עלה לומר את פרשת העקידה וכל יושבי בית הכנסת עוד בטרם החל לקרוא מזילים דמעה אחר דמעה ובוכים איתו כשקולו משתנק.

מצטערת על כאבך שלא תדעי עוד דאבה וכאב ושתזכי להיות אם שמחה עבור ילדיך.....
(לילד קשה לראות את המשענת שלו נשברת).
י"ג טבת ה´תשע"ג  
י"ד טבת ה´תשע"ג  
איזה סיפור, כתוב כל כך יפה!
ממש הרגשתי את הקדושה של אביך,
את האור שהוא מקרין!
איזה כיף שהדפסתי :)
י"ד טבת ה´תשע"ג  
לא כל כך הבנתי את הכותרת
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד