בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה V - ה´ / אסף להד
בביכורים מאז ו´ תשרי ה´תשס"ט

"מי רוצה לבוא איתי לטיול, אם אנחנו כבר פה?" שאל ישראלי, "מאחר שאנחנו ממילא כאן ורק מחר הטיסה הביתה - מה דעתכם לעשות סיבוב הכרות עם הסביבה? אחרי הכל לא כל יום אתם מגיעים לבירה אירופית, או שאני טועה? ובכלל בא לי לגרום לכם קצת יותר גיבוש".

סבב השאלות הזה נזרק לעברנו בבוקרו של יום שבת, היום האחרון לשהותנו, במהלך ארוחת הבוקר, אשר התנהלה בעצלתיים.

השעה היתה כבר אחת עשרה בבוקר, ורק פתחנו את עינינו.

בליל אמש ישבנו וראינו איזה סרט שעוד לא הגיע לארץ וכבר שודר פה באחד מערוצי הטלויזיה. שירי, הילה, נועה ואני רצינו לצאת אמש, אבל ישראלי התנהג כמו אמא מודאגת וסירב בכל תוקף לאפשר לנו לצאת לחרוש את המועדונים, ולכן הצהרתו זו על הבוקר היתה עוד יותר מפתיעה.

גלעד וברק שהתחננו גם הם לפני ישראלי, עוד מהיום שנחתנו, הגיבו בשאגות שמחה ויללות שהזכירו לי רעש של תנים המשחרים "למצוא חתיכות".

גיא שנכנס מבחוץ הופתע למראה החגיגה הגדולה שהיתה במטבח. הוא היה לבוש בגדי שבת וכנראה חזר מבית הכנסת המרכזי, שישראלי הסביר לו אתמול באריכות איך להגיע אליו.

לאחר שהסברתי לו על מה ולמה השאגות, רק חייך בזוית פיו וניגש באדישות לפינת האוכל שם היה מונח בקבוק היין שלו, כאילו כל המהומה אינה נוגעת אליו. לא הבנתי כל כך מה הקטע שלו, אבל גם עכשיו היינו ב"מדינה חופשית" וכל אחד זכותו לעשות מה שבא לו.

לנוכח הודעתו של ישראלי מיהרנו לסיים את האוכל, השארנו את הכלים לתורן היומי שהיה הפעם ברק ורצנו למעלה, מותירים אותו לא מרוצה בעליל.


כשירדתי במלוא הדרי לאחר עבודת התארגנות זריזה שלקחה איזה חצי שעה, היה הכיור מלא כלים מלוכלכים וברק לא נראה באופק, רק גיא ישב לו ליד השולחן ושר לו שירים מוזרים ולא מוכרים, מהסוג ששומעים בכל מיני תוכניות דת ברדיו של המתנחלים.

"איפה ברק?" שאלתי את גיא שעדיין מלמל כל מיני קטעים. הקטע הזה של הדת, הלך ונראה לי יותר ויותר מוזר ככל שהיינו ביחד, זה היה נראה כאילו בכל דקה נתונה יש לו איזה מצוה, או תפילה או משהו אחר לעשות, ובמיוחד בשבת. כמו איזה מאסר עולם. מילא אני, אבל מסכן גלעד שהיה איתו באותו חדר - והיה צריך לסבול גם תפילות לפני השינה ועוד כל מיני רעיונות אחרים, ועוד את מי הוא מצא לעצמו, את "אוהב" הדתיים הגדול ביותר.

"ברק עלה להתלבש", ענה גיא לאחר כמה שניות. כנראה שנגמרו לו המילים לתפילה של הרגע הזה ונשאר לו עוד כמה שניות לתפילה הבאה.

"ומי ישטוף בדיוק את הכלים?" שאלתי חצי לעבר גיא חצי לעצמי.

"זה בסדר, אני מטפל בזה".

"זה לא בסדר", התרסתי לעברו, "זה לא התור שלך, וזה שהולכים לא צריך לשחרר את ברק משום תפקיד".

"זה בסדר אמרתי לך, אני ממילא לא הולך".

"ולמה לא נאה להוד מלכותך ללכת איתנו?" שאלתי שוב פעם בעוקצנות, נראה היה לי שבא לי לריב איתו קצת, כל הזמן רגוע ושליו - כאילו שום דבר שקורה לא קשור אליו.

ובכלל, הוא מתנהג לפעמים כמו איזה נזיר מסתגף.

"מה הבעיה?" שאל ישראלי שהופיע פתאום, כאילו יש לו מכשירי האזנה עלינו, וכשמתחיל סכסוך הוא מיד מגיע.

"אין שום בעיה", ענה לו גיא בשמי וחימם אותי עוד יותר.

"יש בעיה", קבעתי בנחרצות, "לסנוב הזה, לא נאה לבוא איתנו".

"גיא?" פנה אליו ישראלי לאישור בשאלה אילמת.

גיא הנהן בראשו, וחזר לעיסוקיו.

זה בכלל הרתיח אותי, "איזה מין גיבוש זה בדיוק?" פניתי לישראלי בטענות.

"ליעד צודקת", אמר ישראלי לגיא, "אם אני רוצה גיבוש צריך שכולם יבואו".

"כולם אולי, אבל לא אני", ענה גיא.

"ולמה לא תשבי עימנו?" הגיע גלעד כשש עלי קרב, וניסח מחדש את שאלת התרנגולת ב"דירה להשכיר" של לאה גולדברג.

"הנאים השכנים בעיניך, או שרק אם יש להם כיפה - אפשר לדבר איתם?" המשיך גלעד.

"גלעד!" אמר ישראלי, "שב ושתוק".

"למה שאני אשתוק?" שאל גלעד, "ליעד צודקת בזה שגם הוא צריך לבוא".

אני מודה שרציתי לריב עם גיא קצת, אבל לא רציתי לגרום למלחמת עולם בין גיא לבין כולם, ובטח שלא נגד ישראלי.

"הוא כל הזמן מעצבן אותי", אמר גלעד, "בשביל מה צריך אותו בכלל, שילך ללמוד בישיבה ב'מאה שערים', או להתנחל על איזה גבעה. הרי במילא כל החברים שלו כבר נמצאים שם".

"זה פשוט מאוד", ענה גיא לישראלי והתעלם לחלוטין מהערותיו של גלעד, "כל הדרך מבית הכנסת רק הסתכלו עלי ועל בגדי השבת שלי, זה מאוד בולט, ואין שום סיבה למשוך תשומת לב מיותרת".

"סיפורים, סיפורים", הגיב גלעד, תוך שהוא מסתכל לעברי. הוא כנראה הופתע מבעלת הברית שמצא בקרב נגד גיא, אבל גם נראה ששאב מכך עידוד.

"אתם מומחים בלספר סיפורים. ככה זה עם השירות בצבא וככה גם עם הכספים ה'יחודיים' שאתם מקבלים לישיבות שלכם. אתם פשוט מחזיקים אותנו בגרון עם הסיפורים שלכם", גלעד החליט לנהל את המלחמה הכוללת שלו עם הממסד הדתי - ולכסח לאויב התורן את הצורה.

"יש משהו במה שהוא אומר", אמר ישראלי לגלעד, "הוא באמת מושך תשומת לב גדולה".

"אם הוא לא הולך - גם אני לא", עבר גלעד לפרנציפים.

"אתה יכול לא לבוא", היתה זו עכשיו שירי שירדה בדיוק, והכרזתו של גלעד שימחה אותה יותר מחגיגת יום ההולדת שעשינו לה בשבוע שעבר.

"הוא בא, הוא בא", אמרתי לשירי, בתקווה לצנן את התלהבותה.

"כולם באים", אמר ישראלי. אחר פנה לגיא, "ואתה, פשוט תחליף חולצה למשהו רגיל יותר".

ישראלי כנראה חשב שבכך סיכם את הפרשה, אבל גיא כנראה לא חשב כמוהו וחזר לשיר עוד שיר אחד מתוך האלפים שלו, וגם לגלעד לא נראה הסיום המהיר של הקרב שלו להצלת העולם מפני הפלישה הדתית.


אהבה רומן

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ז כסליו ה´תשס"ט  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד