בנושא
בכרם
חדשות
 
ידיים / DRY BONES
בביכורים מאז ה´ תשרי ה´תשס"ט

שם, בבלזץ, לא נותר דבר. לא אבן ולא עץ, כל שכן בשר ודם. האמנם? והנה רגלינו זעות וידינו חובקות ורוח חיים תהלך על פני התהום הכובי אשר בער בגליציה. רוח מנשבת בגבי וערפי מחזירני קדמה- לזכרון. פולין. בור סוד שאינו מאבד טיפת דם אחת ומעלים ממנו את שוועת אחינו ואבותינו בעודה שוקעת. בית קברות גדול, מצבות מנותצות מדובקות יחד. בכל הוויתו , טומאה וחוסר רגש אנוש טהור באמת. קדושה בערה בה, טהרה עברה על נהרותיה, מקווה לתורה. הנה אנו בקרבוב, בוורשה, בלובלין. היה זה יכול להיות דבר של מה בכך. יהודים, לאורך גדות הויסלה. " הרי מובן שאני כאן!" יענה לך היהודי מעבר לערפילי הזמן, גלי פוגרומים הופכים לקצף מריר-מתוק בעיניו המונעות ממנו לראות את רשעת הגויים. טובע הוא המצולה ואינו זועק לעזרה. כל משבריו וגליו עוברים עליי והמילים צורבות ברגע שאני רואה את גורלו. "מובן שאנו כאן...עלינו רק להתחזק ולעבור את הסערה". סבי, חיים בן משה, תיאר את "מנטליות מרק העוף" הזו: "תאר לך, בשעה שהובלו והוכנסו למשרפות, באושוויץ, עמד יהודי מלכת ובבוז מושפל ירק את שארית רקק פיו בפניו של הנאצי הקצין. יהודי אחר לצדו, עירום וכחוש, בפחד נמהר לחש לו, רועד:רק אל תעשה צרות...זה יכול להיות יותר גרוע.". איך? הסערה הגיעה. כמו אבק פורח ואולי לא רק כמו, עפרה של פולניה נזרה על אפרם. היתד שתקענו ברגביה הפך מוקד לשריפה, את כל טובינו-גופינו ונשמתינו נתנו לאדמתה. והיא-משקבלה תמורתה, העלתה והקיאה את השאר, כמחזירת עודף. "ארץ אל תכסי דמם"-פה מכסות את זעקתם מקומות כביכול לשוועתם. יד לגיבורים, יד לנרצחים, ידיים ללא שם. מה תרבו אנדרטה ומה תוסיפו ידיים? ידיים יש פה בשפע, די והותר! ידי פולנים המחלקות חוברות לתיירי מוזיאון בירקנאו. בתשלום. ידיים מעטות אשר הושטו לעזרתנו, אך ידיים רבות מספור אשר תלשו, פרמו, גדעו וקרעו, חנקו והשמידו. רשימת ונזה מעידה על מדינה אחת "נקייה מיהודים". תבוא ואסטוניה ותוכיח את העולם אשר עמד ושתק והאשים את הנאציזם והפאשיזם בהתחסדות אידיאולוגית. עצמות יבשות, אך לא נבוש. כי ידיים יש פה. ידי נערים ונערות, נשים וזקנים, תינוק בן יומו. אנשים,אך כנראה יותר מכל יהודים. ידיים שמוטות ומושטות לעד. אצבעות וטביעותיהן בהיסטוריה ובמורשתי. שם, בחלמנו, שרידי תילי חורבן, נותרה הכנסיה. מתנשאת בגובה צריחה הבודד, פעמוני מסת-יום ראשון מהדהדים. נו, והכנסיה עוד עומדת. שמע ישראל ושמע עולם, מולך עומד גם אני. אותו היהודי. והידיים החובקות, הידיים המחזיקות ספר תורה, מכוסות בדגל ישראל וקשורות בתפילין... ידינו הם. ותהי יד ה' עלינו וישימנו בבקעה...בגיא צלמוות.



© כל הזכויות ליצירה שמורות לDRY BONES
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד