ירושלים של חורף
מתכנסת תחת שמורות עיני
חגה את חשרת עביה
לצלילי סופה מכה על עורף.
 
ירושלים, של חורף
מנגנת לי ימים של דמע
במקצב יורה מתחלת ומפסקת
ואני שומעת את זרעַי, צומחים המה
 
כאימי בין קמין וכיריים
את מפריחה לעברי אדים חמים,
אני כורעת בלילותי וסופרת ימים
מבקשת כי תישאי על כפיך את אהובי--