בנושא
בכרם
חדשות
 
ימי קיץ מעוכרים / שלל שרב
בביכורים מאז כ"א אלול ה´תשס"ח


ימי קיץ מאוחרים
מעלים בי תמונות שטשטושן
נבצר מלבי:
ילדים בסנדלים מאובקים
צוחקים ומתרוצצים בגני המשחקים,
אמהות נושאות בחיקן את עולליהן, גברים
מיוזעים נחפזים מקצה רחוב למשנהו.

ואני,
אני חוצה את המרחב בין
ביתי לביתך לביתם
של אהוביי, רואה אך איני נראה
ונשמע, רק ממושש, ממומש, משומש.
אני מחיש פסיעותיי על המעלות,
והד צעדיי מלגלג לי בין כתלי הבניין.
דקות ארוכות מצטמקות לכדי רגעים
בודדים.

*

ימי קיץ מאוחרים
מעלים בי קושיות
שתשובתן נבצרה מלבי:
כיצד הרגתני ועודי נושם,
מדוע איני צורח, מדוע אתה רוצח
וחורץ את גורלי.
מדוע תקרא בשמי ואיענה, מדוע תקרע
את ילדותי לכדי שברי זיכרון, מדוע
תפזר את תמימותי בין סדין למזרון,
ומי זה,
מי זה שהבטיח בכתפיים כה רחבות
שישנם חיים אחרי
האבדון.



אונס טראומה שברון לב

© כל הזכויות ליצירה שמורות לשלל שרב
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א אלול ה´תשס"ח  
סליחה על הבנאליות בתגובה אבל
'וואוו'
כ"ג אלול ה´תשס"ח  
מי שהחסירך, הוא ימלא חסרונך...
כ"ג אלול ה´תשס"ח  
שיר קשה מאוד.
הזעם מתבטא היטב במלים
ובעוצמות גדולות.
תהיה חזק!
כ"ג אלול ה´תשס"ח  
מתי לאחרונה קרה לי שלא הייתי מסוגל לקרוא שיר פעמיים ברצף.
את השיר הזה קראתי פעם אחת ואני לא מסוגל לקרוא אותו שוב. פשוט לא מסוגל.
ובכלל, אני מאוד משתנה מאופיי מול הכתיבה שלך.

גדי
כ"ג אלול ה´תשס"ח  
כתיבה בוערת ונוקבת ואישית כ"כ... תודה לך.
כ"ה אלול ה´תשס"ח  
כיצד הרגתני ועודי נושם..
שאלה אוניברסלית גדולה.

קטונתי מלומר לך שאתה כותב טוב, הלוואי ולא היית כותב, אם כך.

חיבוק גדול.
כ"ב תשרי ה´תשס"ט  
הכאב, אוף.

אין ספק מה מהווה כאן את המסה של השיר - זהו הבית האחרון, שעולה לאיך ערוך על השניים שקדמו לו. "כיצד הרגתני ועודני נושם" - מבריק, וכאן אני עוצר כי הבית הזה באמת בנוי לתלפיות.
מעבר לכך, כבר התחלתי לכתוב שיש בתחילת השיר מספר חלקים שאינם נצרכים, אולם לאחר שעיינתי בו שוב החלטתי שהכל יושב במקום.

קובי.
ד´ אלול ה´תשס"ט  
אלוהים זה נורא
איך שנגמרים לך החיים
איך שאתה מרגיש מלוכלך
איך שאתה לא יכול להסתכל לנפש פנימ
איך שאחרים יכולים להתעלל בך,

שלל שרב, זה שיר מזעזע וזאת מציאות מזעזעת וזה כמעט מכניע-
מקווה שיש לך כוחות להכיל לפחות את עצמך,

סהרא
ד´ אלול ה´תשס"ט  
סהרא החזירה אותי לכאן פתאום...
לא שזה פחות כאב עכשיו, אבל היום כשקראתי שוב את הסוף, זה גרם לי לחשוב - יש, נכון?
ומסתבר שאלו הכתפיים שלך שמספיק רחבות.

...
נילי
כ"ו אלול ה´תשע"א  
הלב שלי מפרפר. איך יש דברים כאלה בעולם, לכל הרוחות. איך יש עולם כשקורים בו דברים כאלה. איך הוא לא מתמוטט אל תוך עצמו מהבושה, מהכאב.

הלוואי שהייתי יודע לתת חיבוק מספיק גדול.
(הלוואי שקיבלת אותו כשהיית צריך)
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד