בנושא
בכרם
חדשות
 
נאור / שירה.ב
בביכורים מאז י"ב אלול ה´תשס"ח

הדמעות נופלות מכובד

הראש

כמו היו המקלות מכים על

התוף

הייתי לוקח את כולם אל הלב

אם היה בו מקום פנוי מכאב.


הבכי צועק, רק לשמור על

השקט

תיקרע הקריעה, יקדשו את

הצדק

הלוואי והייתי מתעורר מתוך שקר

שהיית לידי מחייך שבסדר.


בין תופים ומצילות, בתוך שקט שעוטף,

מקור האור

הוא מושך, הוא סוחף, הוא שוטף

והוא נמוג.


אני רוצה

להיאבק, להיאנק,

לחמוק.

א-לוהים!

א-לוהים כל יכול


איך תמיד מגיע חושך מוחלט

אחרי האור הכי גדול.




לזכרו של נאור שמואלי ז"ל

"נאור: שם נוסף לא-לוהים; מקור האור" (אבן שושן)



אובדן אלגיה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לשירה.ב
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ד אלול ה´תשס"ח  
יש פה הרבה כאב והרבה רמזים.
הדימוי הראשון- דמעות כמו מקלות תופים לא לגמרי מובן לי.
והחושך והאור, בסיום, אין תשובה לשאלה הזו, אבל החיים הוכיחו-זה ככה. אם יש לך חושך תדע שהאור בדרך, ולהפך.

מאחלת הרבה אור.
עֹז
י"ד אלול ה´תשס"ח  
לתהייתך-
נאור ז"ל היה מתופף מוכשר מאוד והתופים היו חלק ממנו.
מכאן - "המקלות שמכים על התוף", "בין תופים ומצילות".
החזרה על מושגי ה"אור", נובעים כמובן משמו נ-אור, וגם מהפירוש לשמו אותו כתבתי בסוף השיר.

כן, יש הרבה רמיזות קטנות וגדולות בשיר הזה והרבה כאב על אדם כ"כ גדול שאבד לנו.
ברגע.

"והוא נמוג."

---

תודה רבה לתגובתך.

בשורות טובות,
שירה.
ט"ו אלול ה´תשס"ח  
זו אלגיה יפה ( שמת לב שתייגתי לך כאלגיה?) אני חושב שעז צודקת בקשר לדימוי עם מקלות התיפוף - זכרי כי דימוי חייב להיות מדוייק והרי המקלות אינם נופלים מידיו של המתופף הם יותר מוקפצים קלות, או נחבטים, או מוטחים.

איציק.
כ"ז ניסן ה´תשס"ט  
למען שמו באהבה
למדנו באותה כיתה בתיכון.

גם אני כל כך אהבתי אותו.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד