אני רוצה לנסות להבין ככה את השיר.
הוֹ, סִיזִיפוּס, מַה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, -
בעצם כמו: "מה רבו.. כולם בחכמה עשית", רק שהשמטת את הסוף, ואז סיזיפוס עשה הרבה מעשים, אבל יצא טמבל.
זה מעולה. וזה גם מתקשר לה', שבעצם לא נמצא פה, וזה קצת מוזר.
אֵיךְ מִּבּוֹקֶר עַד בּוֹקֶר עַד בּוֹקֶר -
חזק. קצת מקשה על הקריאה. ניסיתי לקרוא את זה בקול ויצא יותר טוב מבמחשב.
הרעיון מגניב.
וְכֵן מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה חָלִילָה
אַתָּה מְגַלְגֵּל אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ
בִשְׁרִירִי יָדָיִם שֶׁאֵינָם רָפִים,
אֵיךְ הָרַגְלַיִם שֶׁלְּךָ מְשׂוֹרַגוֹת
לְתִפְאֶרֶת כָּל אֵלֶי הַאוֹלִימְפּוּס
מֵצִיץ עָלֶיךָ בְּקֵץ כָּל עֶרֶב,
וּמִקְצָב הַנֵשִׁימוֹת בַּשְּׁחָקִים - הנשימות קשורות לנשיפה של קאמי, או שהאלים צוחקים על סיזיפוס? בטח לא הבנתי...
מַרְקִיעַ לְקוֹל דִּרְדּוּר הָאֲבָנִים.
קָאמִי נוֹשֵׁף לְךָ בָּאוֹזֶן:
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַחַיּים דְּפוּקִים,
נָכוֹן?
וְזֶה מַעְלָה בְּךָ חִיּוּךְ רָחָב.
אֵיזֶה מִיתוֹס.
זה שיר אדיר. הסוף מבריק ומהוקצע. אני אוהב שאין מילים מיותרות ושהשפה לא בנאלית.
הבנתי למה אני אוהב את הסוף יותר,
בגלל השילוב של קאמי והחיים ועוד מושגים משמעותיים וגדולים כאלה, לבין שפת דיבור פשוטה. יש בזה קסם ומיומנות וזה שובה. לא הבנתי בעיקר את האמצע, ומה הוא יוצר שאין בשיר.
טוב, אין לי כח לעבור על הכל. אני שואל את עצמי אם זה שיר ממעמקי הלב שלך, מאיזה מקום כמוס כזה שלא מדברים עליו בכיף, אבל יש הרבה שמנסים להוציא אותו בשירים.
כי ההשקעה שלך בכתיבה ניכרת לאללה. למשל פה, יש רעיון שיכול לסבך את השכל בקלות, והמילים בשפה העשירה הזאת. זה לגמרי מזכיר לי את רוני סומק.
את הדברים האלה אתה יודע בעצם,
אבל מה שאני לא מבין הוא, האם זאת הדרך שלך להתעסק בכל זה. כי אתה כן מתעסק בשאלה כואבת, בחיים הדפוקים וההתאבדות ובקאמי, זה מדכא כל החוסר תוחלת הזו. והכל נראה כאילו נכתב לראווה. בשפה ייצוגית.
(זאת לא המילה הנכונה, אבל לא מצאתי אחרת

.
אני לא מבין אם ככה אתה מוציא את הבפנים. או שזה לא הסגנון כתיבה שלך ולא בשביל זה אתה כותב, או אלף תשובות אחרות.
אני מקווה שהובנתי , כי אני מתכנן את השאלה הזאת כבר כמה זמן והניסוח הזה צץ לי פתאום.