רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה

רק חברים בכיפה יכולים לדרג יצירות

דרוג היצירה

ואפילו הצלחת להבין.
ואתה מוזמן לפתוח את האימייל שלך...

קראתי, שקטתי. אתה מצוין, חבל לי לחזור על זה משיר לשיר, אבל אתה ממש מצוין. הבית השלישי ניתב את השיר למקום מפתיע. או שפשוט לא ירדתי לעומקם של דברים.


כל כך קובי, כל כך

מיתוס.

()

משהו טוב. את המיתוס של סיזיפוס אני מכיר, וגם קצת מקאמי, אך עוד לא ראיתי אותם נפגשים, כך שהשיר הזה לא מספיק ברור לי, נקווה שעוד יהיה.
בינתיים, התגית "אבסורד" השתלבה לי היטב.
והשיר מועף בזאת למועדפים שלי, שם מקומו הטבעי מששת ימי בראשית.
נפלא מאוד.


גדי

גם כן התלמידים בישיבת נתיבות...
כל היום כותבים שירים מצויינים ולא לומדים תורה...

היטבת לבטא את העניין, עד כמה שדעתי משגת בו.

כרגיל לשונך משאירה בנו חתכים עמוקים של סכין משוננת.

אה כן,
זכית.

שנה טובה.

מצויין, פשוט כך. לא קראתי את הספר הזה של קאמי, אבל קראתי עליו פעם- החיוך ששתלת כאן מצויין. החיים הדפוקים המחייכים לנו במעלה ההר.

(לא בטוחה בקשר לצורך בשורה השלישית)

ואוו לא הבנתי כלום..
אה, וואלה, אני בשיר של קובי שפירא...אז זה נורמלי.

הו, איזו חוצפה. לטעון לחוסר מובנות של שירים שלי.

כדי לטפל בבעיה, קראי מעט ספרים בסיסיים על המיתולוגיה היוונית וגם ספר או שניים של אלבר קאמי. אם את חשה לחוצה בשל העומס שהוטל עלייך, חפשי את "המיתוס של זיסיפוס" בויקיפדיה ותגלי דברים נפלאים.

למגיבים האחרים: חן חן לכם. ביצירותיכם אשתדל - אם יתאפשר - להגיב לכם כגמולכם.

קובי.

אני רוצה לנסות להבין ככה את השיר.


הוֹ, סִיזִיפוּס, מַה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, -
בעצם כמו: "מה רבו.. כולם בחכמה עשית", רק שהשמטת את הסוף, ואז סיזיפוס עשה הרבה מעשים, אבל יצא טמבל.
זה מעולה. וזה גם מתקשר לה', שבעצם לא נמצא פה, וזה קצת מוזר.

אֵיךְ מִּבּוֹקֶר עַד בּוֹקֶר עַד בּוֹקֶר -
חזק. קצת מקשה על הקריאה. ניסיתי לקרוא את זה בקול ויצא יותר טוב מבמחשב.
הרעיון מגניב.

וְכֵן מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה חָלִילָה
אַתָּה מְגַלְגֵּל אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ
בִשְׁרִירִי יָדָיִם שֶׁאֵינָם רָפִים,
אֵיךְ הָרַגְלַיִם שֶׁלְּךָ מְשׂוֹרַגוֹת
לְתִפְאֶרֶת כָּל אֵלֶי הַאוֹלִימְפּוּס

מֵצִיץ עָלֶיךָ בְּקֵץ כָּל עֶרֶב,
וּמִקְצָב הַנֵשִׁימוֹת בַּשְּׁחָקִים - הנשימות קשורות לנשיפה של קאמי, או שהאלים צוחקים על סיזיפוס? בטח לא הבנתי...
מַרְקִיעַ לְקוֹל דִּרְדּוּר הָאֲבָנִים.

קָאמִי נוֹשֵׁף לְךָ בָּאוֹזֶן:
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַחַיּים דְּפוּקִים,
נָכוֹן?
וְזֶה מַעְלָה בְּךָ חִיּוּךְ רָחָב.

אֵיזֶה מִיתוֹס.


זה שיר אדיר. הסוף מבריק ומהוקצע. אני אוהב שאין מילים מיותרות ושהשפה לא בנאלית.
הבנתי למה אני אוהב את הסוף יותר,
בגלל השילוב של קאמי והחיים ועוד מושגים משמעותיים וגדולים כאלה, לבין שפת דיבור פשוטה. יש בזה קסם ומיומנות וזה שובה. לא הבנתי בעיקר את האמצע, ומה הוא יוצר שאין בשיר.

טוב, אין לי כח לעבור על הכל. אני שואל את עצמי אם זה שיר ממעמקי הלב שלך, מאיזה מקום כמוס כזה שלא מדברים עליו בכיף, אבל יש הרבה שמנסים להוציא אותו בשירים.
כי ההשקעה שלך בכתיבה ניכרת לאללה. למשל פה, יש רעיון שיכול לסבך את השכל בקלות, והמילים בשפה העשירה הזאת. זה לגמרי מזכיר לי את רוני סומק.

את הדברים האלה אתה יודע בעצם,
אבל מה שאני לא מבין הוא, האם זאת הדרך שלך להתעסק בכל זה. כי אתה כן מתעסק בשאלה כואבת, בחיים הדפוקים וההתאבדות ובקאמי, זה מדכא כל החוסר תוחלת הזו. והכל נראה כאילו נכתב לראווה. בשפה ייצוגית.
(זאת לא המילה הנכונה, אבל לא מצאתי אחרת .

אני לא מבין אם ככה אתה מוציא את הבפנים. או שזה לא הסגנון כתיבה שלך ולא בשביל זה אתה כותב, או אלף תשובות אחרות.
אני מקווה שהובנתי , כי אני מתכנן את השאלה הזאת כבר כמה זמן והניסוח הזה צץ לי פתאום.

היי ילד.

תודה רבה על תגובתך הכנה והחמה. אני חושב שמעולם לא ראיתי אותך משתפך ככה ביצירה שלי.

לשאלתך אין לי תשובה קלה - ואולי לא צריכה להיות לי - אבל בכל אופן: כן ולא. כן כי לפעמים-לפעמים אני מרגיש ככה, או הוגה ברעיון, ולא כי יש בשיר מחווה לספר המבריק הזה של קאמי, אשר על אף שאני לא חותם על כל מילה בו, הניתוחים שלו מבריקים, מעוררי השראה ומחשבה, וכבר חודשיים שהוא מלווה אותי.

קובי.

כתוב יפיפה.
ושורת המחץ -
וְזֶה מַעְלָה בְּךָ חִיּוּךְ רָחָב.
מאירה את כל השיר באור רוחי ומקנה היבט עמוק על הייסורים שעוברים עלינו.

נהנתי מאוד.

עוזי

הפיזיוטרפיה העלת אותי לדיאלוג ארוך עם סיזיפוס, המסקנה, כניראה אני טובה ממנו, כי אני בדרך לסיום מסימתי הסיזיפית [להחזיר את רגליי למצב הליכה תקינה].

הדיאלוג בין קאמי לסיזיפוס-שם את שניהם במקום חדש.
עקצת!
עֹז

כן, קאמי הוא אדיר. הפילוסוף האהוב עלי.
ובעצם כשאני חושב עליו אני מבין איך הוא
התעסק עם כל הכאב בשפה שנראית לי
ייצוגית, אבל בשבילו היא הייתה הדרך לעסוק בזה.

נראה לי שאף פעם נפתחתי ככה בתגובה באמת. זה תמיד השעה המאוחרת.
אבל היי, תודה.

הא, זה משעשע.

הבית האחרון התאים לי היום בדיוק.
אבל בדיוק ממש:)

זה רק המיתוס אשם...

:)

חכם ומעניין כרגיל אצלך.