המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
חצב / גדי גגי
בביכורים מאז ח´ אלול ה´תשס"ח

חָצָב נוֹשֵׂא לָבְנוֹ אֶל עָל,
כְּיֶלֶד הַיּוֹצֵא אֶל הַגַּן,
מֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּרוֹם
קוֹרֵא בְּקוֹל:
הַבִּיטוּ, מַה כְּחֻלִּים הֵם הַשָּׁמַיִם,
מַה צָּלוּל הָאֲוִיר וּמָתוֹק,
מָה רַב הָאוֹר!

וַאֲנַחְנוּ, שֶׁזָּקַנּוּ
וְיָדַעְנוּ לַהַט אָב וְקַדְרוּת טֵבֵת
אַל נַבִּיט בּוֹ בְּלַעַג
אַל נָבוּז לְאָשְׁרוֹ הָרוֹנֵן

מִי יִתֵּן וּכְמוֹתוֹ יְלָדִים הָיִינוּ
נַעֲנֶה וְנֹאמַר לוֹ:
אָמֵן.

ילדות סתיו

© כל הזכויות ליצירה שמורות לגדי גגי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ אלול ה´תשס"ח  
וַאֲנַחְנוּ, שֶׁזָּקַנּוּ
וְיָדַעְנוּ לַהַט אָב וְקַדְרוּת טֵבֵת --> כבדים, כבדים, ולעומתם נלעג לסתיו הפכפכי, לרינון לא מוסבר. נכון, גדי, נכון! תודה לך.
אַל נַבִּיט בּוֹ בְּלַעַג
אַל נָבוּז לְאָשְׁרוֹ הָרוֹנֵן

מִי יִתֵּן וּכְמוֹתוֹ יְלָדִים הָיִינוּ --> נזכרתי בשיטוטיי בין חצבי קדומים בחצב שהכנסנו לגן נחליאלי (הגן הראשון שלאחר המעון, למתעניינים שיספרו את ה"טרום"ים שלפני ה"חובה") וסימנו על תפרחתו בחוט אדום-שני את עליית העננה הלבנה שלו, הוא לא פורח כולו בבת אחת. ילד! נכון, ופריחתו - ילדותי.
נַעֲנֶה וְנֹאמַר לוֹ:
אָמֵן.

החרוז טוב מאד. אבל, וחבל שבא אבל, כי החרוז מתוק כמו סתו, כלומר במתיקות הכי נכונה: אמן בא לאחר איחול או תפילה או ברכה או שבח לא-להים, אם אנחנו הולכים בגדול מאד. אבל על ציווי, "הביטו", מה טעם לעניית אמן? אם רק תשנה ל"אתם תביטו", כך שיוברר כי החצב קובע עובדות שבעתיד, על כך נוכל לענות אמן. כמו: -"המורה, נגמר השיעור!" -"אמן."

~~~

חָצָב נוֹשֵׂא לָבְנוֹ אֶל עָל,
כְּיֶלֶד הַיּוֹצֵא אֶל הַגַּן,
מֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּרוֹם
קוֹרֵא בְּקוֹל:
הַבִּיטוּ, מַה כְּחֻלִּים הֵם הַשָּׁמַיִם,
מַה צָּלוּל הָאֲוִיר וּמָתוֹק,
מָה רַב הָאוֹר!

בפעם השנייה שקראתי הבנתי שעשית טוב בתיאור המעט פשטותי שפה, מעט מיותר במילותיו, והן מוכרות ושחוקות גם. וכנראה מה שהפריע לי הוא העירבוב: כילד היוצא אל הגן. לא מתאים. או שכל הבית הוא ילדותי בלי לרמוז לנו שכך, או שאתה מספר לגדולים עד כמה החצב ילדותי, אבל בשפה שלהם. אנחנו גדולים, אנחנו לא צריכים הדגמות.
ואפילו הייתי מקצינה יותר ולא מתיימרת להיות שירית בבית הראשון. אבל זה רק אם הייתי בוחרת באופציה הראשונה - כל הבית ילדותי. כי אפשר רק למחות כמה מילים פה ושם, כמו "אל על" ו"בקול" כדוגמאות, והבית השני והשלישי מקבלים עוצמת מיליהם הגדולה.

***

שיר מקסים, גדי. שונה מהרגילים שלך, אהוב עליי יותר מהם, מבחינת הדיוק בבית השני, והישירות, והיופי של המילים שלך שם, והחרוז המתוק שאי אפשר בלעדיו והוא מוסיף כל כך הרבה, והתוכן - בשילוב המדויק של משל ונמשל, של דוגמא ומציאות, של דימוי ואמת, שרק ממנו נוצרים שירים.

תודה רבה לך, חייתני! אפרת. (אפילו חימשתי בלי היסוס)
ח´ אלול ה´תשס"ח  
אהבתי גדי אבל
לא הסתדרו לי כמה דברים:
אמן=> איך זה משתייך לשיר?
אמן למה? לדברים שהוא אמר?
קצת מאולץ.

השורה הראשונה:

"חצב נושא לבנו"
ולאחמ"כ "כילד..."
המטפאורה פה ממש לא מדוייקת.
הקשר קצת רופף, אפילו מאוד.

אבל בגדול אהבתי את הזרימה
והחריזה החלקית.
אחלה יום שיהיה,

גולן.
ט´ אלול ה´תשס"ח  
איזה דימוי כיפי!
הוא גם הופך את הסתיו מהאפור שמשום מה הדביקו לו, לכחול רענן [מה שנכון].
עשה לי ממש חשק לסתיו [לא שלא היה לי מקודם...]
ט´ אלול ה´תשס"ח  
אופטימי ויפה.

מִי יִתֵּן וּכְמוֹתוֹ יְלָדִים הָיִינוּ
נַעֲנֶה וְנֹאמַר לוֹ:
אָמֵן.

בהחלט, אמן.
ט´ אלול ה´תשס"ח  
איזו מתיקות! תיאורים נפלאים, מתנגן וזורם נהדר.
אהבתי את הסוף. ואת החרוז.
הזכרתי לי קצת את רחל המשוררת כאן, בתיאורים ובמקצב הזה.

י-ו-פ-י!
י´ אלול ה´תשס"ח  
מקסים. הזקנה והילדות. רוח הסתו וקדרות טבת.
אופטימי ומתגלגל על הלשון.
אהבתי. מן ההתחלה ועד הסוף.
תודה!
ט"ו אלול ה´תשס"ח  
נפלא! נדמה לי שהחצב הוא מקור ההשראה הצמחי הגדול ביותר.
כ"ח אלול ה´תשס"ח  
אמן ואמן. איזה שיר נהדר ומשמח, במיוחד לזקנים של שנה שלמה. תודה
ג´ תשרי ה´תשס"ט  
מקסים.
יפה במיוחד בגלל העובדה שלא כולם יודעים -שחצב הוא לא צמח סתוי. הוא צמח של סוף קיץ.
ז´ תשרי ה´תשס"ט  
אמן!
כמה מתוקים ילדי החצב, הבוקעים, המעזים לקרוא אור!
מקסים.
עֹז
א´ שבט ה´תשס"ט  
"זקוף ולבן, פרח החצב,
פצח הענן בזמר טיף טף
נשם חילזון את ריח הגשם,
מיהר ויצא אל הדשא" (נעמי שמר).

זה מה שששירך הזכיר לי. והציטוט לא מהזיכרון לגמרי.
בפעם הבאה שאתה בא אלי- ושזה יקרה כמה שיותר מהר, השוקו' מתקררת - אתה חייב לשמוע את השיר הזה בביצוע עדין, אורגני.

שירך נעם לי. במיוחד החרוז (הלא מלא, לצערי) בסוף. הזכיר לי איזה שיר שכתבתי עם סיום זהה מבחינת מבנה.
ט´ ניסן ה´תשס"ט  
זה נפלא.
תודה לך.
[ואולי תתייג גם "ציניות".]
י"ג אלול ה´תשע"א  
לומר תודה לaiziq שעזר לשיר לצמוח.

כל המעירים לגבי ה"אמן" - נראה שאתם צודקים, וזו דוגמא לשיר בו לאסטתיקה יש יד בניסוח מילות השיר, ולאו דווקא בטובה. מאוד רציתי לסיים בחרוז, ואולי שלא במודע סטיתי מהכיוון הכן של השיר כדי לעשות זאת.

אגב, מי שעשה זאת היטב היה דניאל בוקובזה (...) (זה לא המקום לבטא את רחשי ליבי לאיש הזה, נכון?) בשירו האגדי "מעילים", ממש כאן:
http://www.kipa.co.il/bikorim/show_art.asp?id=42181
י"ג אלול ה´תשע"א  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד