בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה IV - ז´ / אסף להד
בביכורים מאז ג´ אלול ה´תשס"ח

החודשים הבאים היו חודשים רוויי התרחשויות.
בתחילה נחקק חוק שאיפשר ליהודים לוותר על אזרחותם, למכור את רכושם ולעזוב את עיראק. נעים וחביבה, כמו גם רחל, לא ששו לשנות את מקומם. הגם שזכר הפרהוד לא פס מהם, עדיין היו מי שקיוו שיום אחד ישתנו הנסיבות. שעות רבות של שיחות וויכוחים ודיונים נוהלו בין רחל וחביבה מצד אחד, וביני ונעים מצד שני. הללו מצדדות בהשארות בעיראק, ואנחנו מבקשים לצאת כל עוד יש בידינו אפשרות חוקית לעשות זאת.
לא אהבתי את הויכוחים הללו, וראיתי בהם דיונים עקרים. כבר למדתי, שחביבה היא המניעה את גלגלי הבית, ושאין לי שום דרך לשנות את המצב. מכל מקום, אני, בהכרותי את הסחף האפשרי בדעת הקהל, זה אשר הופך את שכנך הגוי לשונאך. מתוך היכרותי זאת מתקופת מלחמת העולם, התחלתי להיערך בהתאם. התחלתי מוכר את רכושנו אט-אט, וצובר את שוויו במטבעות זהב, ללא ידיעתה של רחל. מוסיף עוד ועוד לאוצר החבוי בקירות הבית.
בחודש טבת התשי"א ארע פיצוץ בבית כנסת בבגדאד. פיצוץ זה, הגם שלא פגע בנו או במי ממכירנו, הוביל את חביבה, בלחצו של נעים, להכרה שיש לעזוב לאלתר. רחל, אשר הפנימה גם היא את מצבנו, הסכימה בדלית ברירה להתחיל בנוהל המאפשר את עזיבתנו.
אולם, היסוסנו עלה לנו בדמים רבים. בחודש מרץ שנת 1951 נחקק צו המלאים את רכושם של היהודים, ואשר אסר עלינו להוציא את רכושנו מגבולות המדינה. עתה נותרתי עם אוצר מטבעות זהב החבוי בכותל הבית, מבלי יכולת ליטול אותו עימי לדרכנו.

שעות רבות התייסרתי בדרך בה אלך. לא רציתי לגלות את דבר האוצר לאיש, אך גם לא רציתי להשאיר אותו ללא השגחה.

בדלית ברירה, החלטתי ללכת בדרכו של יעקב אבינו ולחלק את רכושי, ש"אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנותר לפליטה". את מחצית האוצר הוצאתי ממחבואו, והראתיו לרחל. סיפרתי לה את שורשו של האוצר, מהיכן התחיל, ואיך אגרתי אותו.
אשה חכמה היא רחל. בחכמתה, הציעה אף היא לחלק את האוצר: מחציתו לנסות ולהעביר על גופנו, בשולי הבגדים ובסוליות הנעליים; ומחציתו לנסות ולהעביר אל מחוץ לגבולות המדינה, באמצעות שכן מוסלמי שהיה אמין עלינו, בתמורה לעמלה ניכרת.

* * *

מבטו הבוחן של פקיד ההגירה העיראקי, לא מש מזכרוני עד היום.
אותן דקות ספורות בהם צעדנו: נעים, חביבה, רחל ואני בלִווית בני משפחתנו, מבית הנתיבות עד כבש המטוס, חרוטים לעד בזכרוני. למזלנו, גלאי מתכות לא היו בנמצא בשדה התעופה באותם ימים, והגם שנעשה חיפוש מדוקדק בתיקים השונים שארזנו, לא מצאו המוכסים מאומה בכלינו. אין זה, כי אם רחל השכילה לעשות בתפירת מטבעות הזהב בשולי בגדינו, שאם לא כן היינו צפויים למאסר במקרה הטוב, וסביר יותר להניח שלמיתה.

עם הגיענו אל תוככי המטוס, בירכנו על מזלנו הטוב שהצלחנו להוציא מעט מזעיר מעושרנו אל מחוץ לגבולות המדינה, הגם שהצטערתי צער רב על מחצית הממון שהשארתי בין כתלי ביתנו מחוסר ברירה.

וחלק האוצר שמסרנו לידי שכננו?!
הרי שחלק זה לא נודע כי בא אל קירבו. לא ראינוהו עוד מעולם.
שָקַל השכן בינו ובין עצמו, והעדיף ליטול לעצמו את מלוא האוצר שבא לידיו, תחת לסכן את עצמו ולהעביר את הממון אל מחוץ לגבולות המדינה בתמורה לעמלה, ניכרת ככל שתהיה.
או כפי שסיכמה זאת חביבה באחד ממשפטיה: "אִל-אִינְתָכִיל עָלַא גָ´ארוּ, יְבָאת בְלָא עָשָׁה (=מי שוסומך על השכן שלו, סופו שיישן רעב)".

וכך, בגדינו למותנינו ועושרנו בבגדינו, הגענו אל ארץ זבת חלב ודבש, עם חיסולה של גולת בבל רבת השנים ועתירת הזכויות.



אהבה רומן

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד