בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה IV - ו´ / אסף להד
בביכורים מאז י"ז אב ה´תשס"ח

החלטת האומות המאוחדות על הקמתן של שתי מדינות לשני העמים המתגוררים על שטח המנדט הבריטי בארץ ישראל, עוררה גל של הסתה בעיראק. חיילים עיראקים נשלחו לארץ ישראל להלחם בציונים ולחסל את המדינה היהודית העתידה לקום.

מיום ליום התגברו הקולות הקוראים לסילוקם של יהודי עיראק מארץ מושבם. הסתות אלו, לוו במאסרי שווא של אישים מקרב צמרת היהודים. לשיאה הגיעה הרדיפה, לאחר שכח המשלוח העיראקי נחל כשלון בסילוקה של "הישות הציונית", כפי שזו הוגדרה בפיהם, מעל פני מפת האזור.

במקביל, פעלו מתחת לפני השטח כוחות שקטים אשר החלו בהעלאת יהודי עיראק, דרך איראן, אל שטח מדינת ישראל הצעירה, שזה עתה נוסדה.

חשתי את התכונה הרוחשת מתחת לפני השטח, והחלטתי להקדים תרופה למכה.

אט-אט, מרגע היוודע דבר הקמתה של המדינה היהודית, התחלתי מוכר את הרכוש שצברתי במשך שנות שהותי בעיראק. הייתי מוכר סחורות בהיקף נרחב, אך לא הייתי קונה סחורה חדשה במקומה. כך, פרוטה לפרוטה, מטבע למטבע, צברתי לי דינרים עיראקיים. אולם, למוד נסיון, ידעתי, שעליי למצוא מטבע עובר לסוחר - כזה, שיהיה נגיש גם בארצות אחרות זולת עיראק. עיראק היתה לי בית במשך מספר שנים, כאן התחתנתי בשנית ונולדו לי ילדיי, אך החשש שקינן בי לא איפשר לי לשבת על זרי הדפנה.

מטעם זה, החלטתי להתחיל ולסחור בזהב. עוד מתקופת מנוסתי מאירופה הנאצית ידעתי שהזהב הינו המטבע הטוב ביותר בעת מצוקה, ועתה החלטתי לשים את יהבי פעם נוספת במתכת הזהבהבה. אמנם, היו ברשותי עוד מספר מטבעות זהב שנותרו לי מתוך המעטפה שנטלתי בעיירה מולודצ'נו מאת שליח המודיעין הגרמני, אולם החלטתי שאלו ישמשו אותי להנצחת זכרם של יקיריי. היה זה כסף מגואל בדם, ולא רציתי לעשות בו שימוש.

לכן, התחלתי אוגר זהב, לצד מטבעות הזהב שנותרו לי ממלחמת העולם השניה.

ימים חברו לשבועות, והללו לחודשים, וכך מצאתי את עצמי בתחילת שנת 1950, כשבידי ארגז מלא זהב.

לא הרהבתי עוז לגלות לנעים וחביבה על תוכניותיי, וגם מרחל אשתי נאלצתי להסתיר את מהלכיי. לכן, חיפשתי לי מקום מסתור בו אוכל להטמין את האוצר לזמן רב מבלי שיתגלה, אבל לא הצלחתי למצוא שום רעיון מקורי.

והנה, באחד מימי החורף בהם הגשם הופך את אבק הדרכים לבוץ, עלה במוחי רעיון.

סדק קטן נפער בקיר הבית בו התגוררנו, ולעיניי נתגלה כוך ישן, שבו התגלגלוחלקי מתכת שונים. נזכרתי במעשה המובא בספר המעשיות לרבי ניסים גאון, על אליהו הנביא זכור לטוב ורבי יהושע בן לוי. סיפור זה, שסיפר הרב ח'דורי באחת מדרשותיו ביום השבת, שבה את ליבי ונחרת על לוח ליבי. וכך היה המעשה:

רבי יהושע בן לוי רצה בכל מאודו לפגוש את אליהו הנביא זכור לטוב, ולראות את מעשיו בעולם. התפלל את הקדוש ברוך הוא, ובקשתו נענתה ואליהו הנביא התגלה אליו.

ביקש רבי יהושע בן לוי (ריב"ל) להתלוות אל אליהו הנביא במסעותיו, אולם אליהו הנביא סירב. שאל ריב"ל את אליהו, מדוע איננו מוכן שיתלווה אליו, ואליהו הנביא ענה לו: "שכן, תראה אותי עושה דברים שלא תוכל לסבול אותם". הפציר בו ריב"ל וביקש לבוא עימו בכל זאת, והבטיח שלא ישאל אותו למעשיו. הסכים אליהו הנביא לבקשתו של ריב"ל, אולם תנאי התנה עימו, כי ביום שישאל שאלות - יפרדו דרכיהם.

התחילו שניהם הולכים, אליהו הנביא ורבי יהושע בן לוי, ולעת ערב הגיעו אל ביתו של איכר עני, שלא היה לו אלא את גופו ואשתו, כסותם, ומעט שחת להניח עליו את ראשם. ופרה אחת היתה לו לאותו איכר והיא אוצרו.

קיבלו האיכר ואשתו את פניהם של אליהו הנביא וריב"ל בכבוד רב, מבלי שידעו את זהותם. כיבדו אותם במעט המזון שהיה ברשותם מחלב הפרה, ובשעת השינה איפשרו להם לשכב על השחת, בעוד האיכר ואשתו שמו ראשם על הרצפה הקשה.

והנה, לעת שחרית, שומע ריב"ל את אליהו הנביא מתפלל אל הקדוש ברוך הוא ומבקש כי ימית את פרתם היחידה של בני הזוג, ויהי הדבר בעיניו לפלא. אך מאחר שהבטיח שלא ישאל מאומה, נצר את לשונו.

המשיכו אליהו הנביא וריב"ל בדרכם, ולעת ערב הגיעו לביתו של עשיר גדול. והעשיר, צרה צרורה נפלה עליו, אחד מכתלי ביתו מט לנפול והוא טרוד בעסקיו. ביקשו דבר מה לאכול ודמר מה לשתות, והנה העשיר לא שם ליבו אליהם. ביקשו מקום לנוח, ולא ניתן להם. נאלצו אליהו הנביא וריב"ל לישון על אבן קשה מחוץ לבית.

והנה, באישון לילה, ראה ריב"ל מבעד לשרעפי שנתו את אליהו הנביא, כשהוא עומד בתפילה לפני בורא העולם ומתפלל שיבנה כותלו של עשיר זה ללא מאמץ, ולא עוד, אלא גם התפלל שלא יחרב עוד. ויהי הדבר בעיני ריב"ל לפלא.

ושוב, המשיכו אליהו וריב"ל בדרכם, והנה הגיעו לעיר אחת ונכנסו לבית הכנסת. והיו שם כל האנשים עשירים ובעלי גאווה ולא נתנו להם מלון בביתם, ואפילו לא הותירו להם להשאר ללון בבית הכנסת מפאת צינת הלילה, אלא הושלכו ללון ברחוב. והנה ראה רבי יהושע בן לוי את אליהו הנביא כשהוא עומד בשנית בתפילה ומבקש מריבון העולם שיהיו כל אנשי העיר ההיא מנהיגים וחשובים. ואף על זאת התפלא ריב"ל, אולם עוד עמד בדיבורו והחריש.

וביום הרביעי, הגיעו לעיר אחרת, והיו שם האנשים מכניסי אורחים ומסבירי פנים וחלקו כבוד גדול לשני האורחים שנזדמנו להם. והנה למחרת היום, ראה רבי יהושע בן לוי את אליהו הנביא כשהוא מבקש מאת הקב"ה שיואיל ברחמיו שיהא להם רק אדם חשוב אחד. או אז, לא יכול ריב"ל עוד להבליג, ואמר לאליהו הנביא: "וכי זוהי הכרת הטוב? על אלו שלא הכניסונו ביקשת שיהיו מנהיגים וחשובים, ועל אלה שהכניסונו ביקשת שיצא מהם רק אדם חשוב אחד? ועל העשיר שהיה טרוד בעושרו חמלת וביקשת שיבנה כתלו ולא יהרס, בעוד שעל זוג הזקנים ביקשת שתמות פרתם היחידה, מקור מיעוט פרנסתם?"

אמר לו אליהו הנביא לריב"ל: "אם אשיבך דבר, יפרדו דרכינו. הלוא כך התנינו ביננו?!"

ענה לו ריב"ל: "אף על פי כן ולמרות הכל, הסבר לי את מעשיך".

ענה אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לו: "על הללו שלא כיבדונו במאכל ובמשתה כדרך בני אברהם, ביקשתי שיהיו כולם חשובים, ומתוך שכולם חשובים - המחלוקת שורה במקומם, ואין הם יודעים לפייס ביניהם. בעוד שעל הללו שכיבדונו וסייעונו ביקשתי שיהא להם רק ראש אחד, אדם חשוב אחד, שידע להוביל אותם בשעות קשות ולפתור מחלוקות, ומתוך כך תשרה האהבה והשלווה במקומותם".

"על הזקן והזקנה העניים שכיבדונו מגופם, נגזרה גזירה שתמות אשת הזקן, וביקשתי כי תחת נפשה תמות נפש הפרה. שכן, אשה טובה תחת אשתו יקשה עליו למצוא, בעוד פרתו זו יוכל להמיר בפרה אחרת זולתה".

"ועל העשיר אשר שאלת", המשיך אליהו הנביא, "הרי שתחת כותלו המט לנפול עמד אוצר גדול שקברו שם אבותיו, והעשיר לא היה יודע עליו. ועתה כשנעשה הנס שכותל זה יעמוד על תילו, לא ידע על אוצר זה ולא יזכה להנות ממנו, ויוותר לדורות הבאים. ועתה אלך לי להמשיך בדרכי".

כך אמר אליהו הנביא זכור לטוב, ונעלם מעיניו של רבי יהושע בן לוי, אשר נותר על מקומו עומד ומשתאה.

סיפור זה, העביר בי מחשבה, על האפשרות להטמין את אוצרי תחת כתלי ביתנו, ואכן, באחד הלילות, שעה שבני הבית נמו את שנתם, פתחתי את הארגז אט-אט והעברתי את מרבית תכולתו לכוך זה. בידי הותרתי רק מעט מזעיר מאוצרי, לשימוש יום-יומי.

בנוסף ידעתי, שככל שיהיו לאוצר זה שותפים רבים, הרי שהסיכון שיתגלה לאחרים רב הוא, ולכן לא גיליתי את מיקומו לאיש. טחתי את הסדק שבקיר הבית בחזרה, וחזרתי לישון.



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ח אב ה´תשס"ח  
דבר ראשון:כל הכבוד.
אני חייבת להודות לך על הביאור המקסים של המדרש(אם מדובר במדרש) שמעתי פעם את הסיפור אבל במעומעם וכעת הבנתי אותו במלואו. אז תודה רבה לך על כך.
דבר שני, יהודי עיראק כבוד!
דבר שלישי ואחרון, אולי כדאי לעבוד קצת על הסוף ולחזק את ההבנה שנוצרה מה(מדרש?). אני אישית קצת התבלבלתי.
י"ח אב ה´תשס"ח  
הפזורה בעיראק, כמו יתר הגלויות, היתה והינה רוויה במסורת רבת שנים ובמורשת אבות.
העיסוק שלי בחלק זה של הרומן, ביהדות עיראק, הוא תוצר של הרומן בכללותו (למי שטורח לקרוא את כל הפרקים. אני ממליץ לקרוא (-: אבל אני כמובן לא אובייקטיבי), מתוך כבוד למסורת של גולה זו.

יכול להיות שאני צריך לערוך פעם נוספת את סיומו של הפרק הזה, אם כי לנוכח הבעיות הטכניות שבהן אני נתקל בהעלאת הפרק - עדיף שלא אגע בו ואשאיר את הפרק בנוסחו בנוכחי. את הפרק הזה ניסיתי להעלות מס' פעמים והוא עלה רק בפעם החמישית... )

ובקיצור, רשמתי את הערתך לעניין הסיום של הפרק, אבל אטפל בו בעוד תקופה, אחרי שאצליח לפתור את הבעיות הטכניות שלי בהעלאת הפרקים לאתר.

י"ט אב ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
כל הכבוד! פשוט מעולה

נ.ב
מה אם ישראלי וחבורתו?
י"ט אב ה´תשס"ח  
תודה רבה.
ישראלי וחבורתו כבר חוזרים (בחלק החמישי של הסיפור)...
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד