בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה IV - ה´ / אסף להד
בביכורים מאז כ´ תמוז ה´תשס"ח

"אִלִבְּנֵתִי יָא לִלְקַבִר יָא לִלְזְוִיג (=היא צריכה להחליט, האם תלך לקבר רווקה, או שתזדווג (שתתחתן) עימו)". הכרזה זו של חביבה, סיכמה את שיחתה עם נעים אודות עתיד בִּתם הבכורה, רחל.

חלפו כבר קרוב לשנתיים בהם התגוררתי אצל נעים וחביבה. הידיעות שהגיעו מאירופה איששו את ידיעותיי אודות שואה שנערכה בעם היהודי, ודיברו על אודים עשנים מוצלים מאש שעשו דרכם בכל רחבי העולם, תרים אחר מקום מפלט ומחסה. לא ידעתי מה עלה בגורל אהוביי, אם כי הנחתי שהם ניספו כולם, עם שאר בני עמנו. לא היתה לי אפשרות כלשהי לברר מה עלה בגורלם, במקום מושבי בעיראק.


במשך תקופת מגוריי בבית משפחת שאבי, ניסו נעים וחביבה למצוא חתן לרחל. אך רחל, בחורה נמוכת קומה, שער שחור ועיינים חומות תמוֹת, שראשה על כתפיה, לא הסכימה להתחתן עם הבחורים שהוצעו לה. בסתר ליבי קינן בי החשש כי דבר בואי להתגורר בביתם, שיבש את כוונתם של הוריה להשיאה.

ועתה, קיבלו הדברים משנה תוקף. חביבה החליטה, להשיא אותי לבתה הבכורה. וכשחביבה מחליטה - אין דרך להפר את עצתה. את מירב מאמציה הפנתה בכדי לשכנע אותי לשאת את רחל לאשה, ובמקביל, לשכנע את רחל להתחתן עימי.

ידעתי, כי אין דרך לשנות את דעתה של חביבה, והחלטתי לגייס לעזרתי את עוּבדת היותי נשוי, הגם שסברתי כי רות ומשה'לה אינם עוד בין החיים. טענתי בפניה כי על פי ההלכה היהודית, אינני רשאי להתחתן בשנית כל עוד לא נודע מה עלה בגורל אשתי.

אולם, לא אשה כחביבה תירתע ממימוש שאיפותיה. חביבה פנתה אל חכם ששון חדורי, הרב הראשי של יהודי עיראק, וביקשה את פסיקתו בעניין. וחכם חדורי, לאחר ששמע את נסיבות פרדתי מאת רות רעייתי ומבני משה'לה, על הידיעות בדבר רצח העם שניהלו הצוררים הגרמנים בכל רחבי אירופה, ולאחר ששקע רובו ככולו בהוויות אביי ורבא ובסוגית זה שהלך עם אשתו למדינת הים כשמלחמה בעולם המפורשת בתלמוד הירושלמי, קבע, כי אין מניעה מנישואינו, כשהחשש הינו מחמת חרם דרבינו גרשום בלבד האוסר על נישואי ביגמיה.

יתר על כן, פסק לי חכם חדורי, כי עליי לשבת שבעה, ומדי שנה, לומר קדיש על בני משפחתי, במועד בו ראיתי את רות ומשה'לה לאחרונה.


וכך, לאחר שחלפו ימי האבל, בסמוך לתחילתו של חודש הרחמים והסליחות בשלהי שנת תש"ו, באתי בברית הנישואין עם רחל.


והחלטות קיבלתי, ביני לבין עצמי. לנצור את זכר המתים, אך לכבד את אלו החיים ולא למנוע מהם את הנאותיהם.

* * *


גם אם קיוויתי בסתר ליבי, שבכך יבואו אל קיצן שאיפותיה של חביבה עבור בִּתה, הרי שלא כך היו פני הדברים.

חביבה, משחיתנה את בתה, רצתה לראות את ביתנו מתמלא בשאון ילדים ותינוקות. ואף את אמרותיה גייסה לשם כך: "חוֹש מִטְרוּס אוּלַאד, וַלַא חוּש מִטְרוּס פְלוּס (=ההצלחה היא בבית מלא ילדים ולא בבית מלא כסף)".


אודה על האמת, כי רחל היתה אשה נהדרת ורעיה טובה. לא חלפו הימים, וביתנו התמלא שמחה עם לידתו של בננו הבכור, שקראתי את שמו משה חיים. משה, על שם בני האובד. חיים, על שם החיים שאבדו, ועל שם החיים בהם זכיתי.

חביבה לא ידעה את נפשה מרוב אושר, ובמשך חודש ימים, ברכה את כל מי שנקרה בדרכה בברכת "סימן טוב, סימן טוב".



 



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה תמוז ה´תשס"ח  
לא צפוי אבל בכ"ז טוב...
תמשיך!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד