המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
בדין הוא לגזור / אזמרגד
בביכורים מאז י"ז תמוז ה´תשס"ח

 

לֹא אוּכַל אֱכוֹל עוֹד הַיוֹם. לֹא אוּכַל.

אֵיך יֶעֶרַב לְחִיכִּי וּבִכְלָל

אֵיך אוּכַל


שׁוּב לִרְאוֹת צְלָלִיוֹת נָעוֹת בְּצֵל הַחוֹמָה,

מֵגִּיחוֹת אֶל עֶצֶם, חֶפֶץ אוֹ דְבַר-מָה,

לֹא. זֶה לֹא. צְרִיבַת אַכְזָבוֹת. רַק נִדְמָה,

תַּעְתוּעַ שֶׁל אוֹר אוֹ הַחוֹשֶך.

הֵן חוֹזְרוֹת לִמְקוֹמָן. גּוּפָן שׁוּב צוֹעֵק:

אֲנִי כָּאן. הַחוֹמוֹת שׁוּב סוֹגְרוֹת עַל צִילָן.

אֵיך אוּכַל.


לֹא אֶשְׁתֶה הַיוֹם. הַטִּפְטוּף

שׁוּב הוֹמֶה בְּאוֹזְנַי. קוֹל הַדָּם.

עוֹלָלִים זוֹעֲקִים מַיִם וְאֵין

מַחֲרִישׁ. בִּשְׁתִיקָה

אֲנִי נִפְנָה אֶל הַקִיר.

לֹא אֶשְׁתֶה.


הַגּוּפוּת נִשְׁעֲנוֹת עַל הַקִיר בִּדְמָמָה

אֵיך יֹאכְלוּ וְיִּשְׁתוּ. אֵין לָהֵן מְרַפֵּא.

אֵין לָהֵן פֶּה.




מָחָר הֵן יָרִיקוּ וַדָּאי עוֹד כּוֹסִית

יְנַגְּבוּ צַלַּחְתָם וְּשְׂפָתָם בְּמַפִּית. רַק

צְלִיל בָּאֲוִיר לֹא יַרְגִישׁ.

אֵיך יוּכְלוּ.

זֶה מֵבִישׁ.





צומות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאזמרגד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ז תמוז ה´תשס"ח  
אני חושב.
אבל נדמה שאת העיקר- פספסתי, את הסיום אני לא מצליח להבין. על כל פנים, אני לא בטוח שהבנתי נכון.
י"ח תמוז ה´תשס"ח  
אני חושב שהבית האחרון מכוון ל"כמעט שגרה" שבאה מיד אחרי הצום. חוזרים לאכול, לשתות ולחיות כרגיל ונמנעים מלשמוע מוזיקה כדי לפטור את עצמנו ולצאת ידי חובה (בעניין זכרון חורבן ירושלים)
י"ח תמוז ה´תשס"ח  
למה לא קראתי את זה בצום.

[מחריד]
י"ח תמוז ה´תשס"ח  
מצמרר. היטבת לכתוב מזווית מעניינת.
רק שורת הסיום פחות חזקה לי משאר השיר. ואולי אפילו הבית האחרון מנמיך מחוזקתו של השיר- שאר השיר יכל לעמוד בפני עצמו בצורה טובה, או ניסוח אחר של שורות הסיום.
בכל מקרה- מצוין!
י"ח תמוז ה´תשס"ח  
הסיום שלך דורש עיכול.
כלומר, בקריאה ראשונה הוא עמום מאוד ולא נראה שייך. לאחר כמה קריאות, כשמבחינים בהשוואה ארוכת השורות בין אותן דמויות לבין הדובר, מצליחים להבין על מה מדברות שורות הסיום.
השיר עמוס בתיאורים מזעזעים וכואבים, והחריזה נהדרת. בעיניי, העימוד הנוכחי אינו האידיאלי, אך אלו העדפות אנדיבידואליות.
אהבתי וכאבתי.
דניאל.
י"ח תמוז ה´תשס"ח  
כמובן, yty4 צודק.
ולכן, כמובן, וודאי שאי אפשר לוותר על שורות הסיום, כי לכתוב את שאר הבתים זה אמנם נאה, אך די בנאלי.
י"ח תמוז ה´תשס"ח  
הרי זה שיר נהדר.

מבטא נכון את הצום, את התחושה של ה"אחרי", את כל ה'טובה' שאנחנו עושים לקב"ה, בכאילו, כדי לציין את חורבן בית המקדש. כאילו אנחנו זורקים לו עצם של צום, ושוב אוכלים ושותים ושמחים כמימים ימימה.

הבית הפותח נהדר. החריזה, משחק המילים עם "אוּכַל" ו"אֱכוֹל". ארמז יפה של "איך יערב לחיכי" - בנוי בדיוק כמו שצריך. אהבתי.

הבית השני מפתח את הראשון ממש יפה. האכזבה של הצלליות, "לא, זה לא". שוב, החריזה הנהדרת והחזרה על המוטיב של "איך אוכל" יוצרות בית מפותח יותר מהפתיחה ומעביר היטב את התחושה.

הבית השלישי - כמו השני. יש כאן מין טויסט: הטפטוף הוא של דם, לא של מים, למרות שהאסוציאציה הראשונה של "לא אשתה היום. הטפטוף" נותנת לנו מים, או כל שתיה אחרת, אבל לא. דם. "אני נפנה אל הקיר" - משפט נהדר ובמקום. כנ"ל השנינות של הפסיחה: "מחריש. בשתיקה" זה יפה.
הייתי מחליף את "לא אשתה." ב"איך אשתה", כדי לשמור על המוטיב.

הרביעי - יש כאן שבירה של חרוז, לא הבנתי למה היא מיועדת. המשקל של "אין להן מרפא. / אין להם פה." הוא לא תואם, החרוז נשמע מאולץ ובאופן כללי הבית הזה, שהוא מן סיכום לשלושת הבתים שלפניו, הוא קצת מאולץ ולא זורם. חבל, אתה יכול לעשות אותו טוב יותר. (או שיש כאן מטרה ולא הבנתי? אשמח להסבר...)

והסיום, כמו כל השיר, קולע אל השערה ולא יחטיא. חריזה נהדרת, משפט סיום קולע. גם התחושה של "צליל באויר לא ירגיש" היא מדויקת, למרות שליבי נוטה לומר שזהו חרוז מאולץ. ה"איך יוכלו" זו חזרה נהדרת על מוטיב, שינוי משמעות ובכלל-- יופי של סוף.

Love you!
י"ח תמוז ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
'אין להם פה' אין מי שידבר על החורבן חוץ מאיתנו, ואנחנו 'עושים טובה' במקום לכאוב באמת.
אמנם אי אפשר לצום כל הזמן מאז חורבן הבית אבל 'בדין הוא לגזור'...
תודה!
אזמרגד.
י"ט תמוז ה´תשס"ח  
י"ט תמוז ה´תשס"ח  
אמרת את זה בצחוק? / אורח/ת בביכורים
איזה חוצפן
י"ט תמוז ה´תשס"ח  
כל אחד ודעתו! אין צורך להתעצבן! אז לדעתו השיר לא ראוי להמלצה? אז מה?!

* ~ *
שיר מעניין..מגניב שכתבת על שיר, בחיים לא חשבתי [וכנראה לא אחשוב..] לכתוב על צום שיר..
באסה שלא קראתי את זה אז, בצום..
י"ט תמוז ה´תשס"ח  
שיר קשה, מזעזע.
העברת בצורה טובה מאוד בעיני את הרעיון, ועל זה לדעתי כן מגיעה לך המלצה.
ישר כח.
י"ט תמוז ה´תשס"ח  
תודה, אבל מה אכפת לי אם הוא לא רוצה להמליץ...
מה גם שזה לא היה ברצינות.
י"ט תמוז ה´תשס"ח  
שיר מאד עוצמתי.
הסוף קצת מיותר בעיני, כי השיר עצמו מתמודד בבירור של אחרי החורבן, בחוסר היכולת לתפקד במצב כזה, והקפיצה לימינו, לשיגרה שאחרי הצום קצת מורידה את העוצמה מהאבל כפשוטו בעבר.
עֹז
כ´ תמוז ה´תשס"ח  
שיר עוצמתי, אין ספק. החזרות כאן מצוינות ומדויקות(לא אוכל, לא אשתה), משחק המילים בהתחלה הכניס אותי מאוד יפה לשיר.

ניק, אני חושב שבבית השלישי 'לא שאשתה' דווקא יותר מסתדר עם השורה שלפניו: "אני נפנה אל הקיר".

וכמובן, הסוף. מביש למדי, פשוט, העברת את זה יפה.



דניאל.
כ"א תמוז ה´תשס"ח  
השיר הזה יפה מאד, במיוחד בגלל המקצב שלו, הוא פשוט מתנגן מצוין וקיצבי מאד בגלל החזרות אני חושבת.

מצוין, עוד אשוב ואתעמק.
כ"א תמוז ה´תשס"ח  
וואי, הכישרון עובר במשפחה..
עניננו, השיר ממש ממש טוב. אבל טוב אמיתי.
שיר אמיתי.
קראתי לי אותו ומעבר למשמעות העמוקה (שאני חייבת לציין שלעניותי לא הצלחתי להבין מיד) נהנית מצורת הכתיבה, קטיעת השורות והמנגינה במקסימה של המילים.
יש בזה מקום של געגועים.
אהבתי.
כ"ב תמוז ה´תשס"ח  
אני מתנצל על התגובה הקודמת שלי.
י"ז תמוז ה´תשס"ט  
האסון ההומניטרי עצמו (ללא בחינה כללית של הגורמים המדיניים וכו') דומה מאוד לאסון של השואה.
לכן אני תמיד מתחבר יותר לשואה מאשר לחורבן, כי היא כ"כ קרובה אלינו.
באשר לחורבן, אני חושב שההדגשה של היום היא תמיד על הצד המדיני ולא ההומניטרי, דווקא בגלל הבסיס להשוואה לאסונות אחרים.
כשיר עצמו, יש בו ניחוח של פרוזה כמובן, יפה ומעורר אמפתיה.
כ"ז תמוז ה´תשס"ט  
כ"ט תמוז ה´תשע"א  
ודעימיה בענין הבית האחרון, אבל אני מניח שזה פשוט בגלל שרציתי להבין את השיר בצורה שונה מזו שאליה התכוונת.

מעולה, עכ"פ. ותודה לצ"ק שהביאתני עד הלום.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד