המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
קלסתר / rotem_s
בביכורים מאז ד´ תמוז ה´תשס"ח


 

כְּשֶׁחַלּוֹת הַשַּׁבָּת נוֹשְׁקוֹת זוֹ לַזּוֹ,

מָטָר גַּרְגְּרֵי פִּשְׁתָּן

נִתַּךְ עַל צַלַּחְתּוֹ שֶׁל אֲבִי

בְּקוֹל רָפֶה.


עִם תֹּם תַּהֲלִיךְ הַבְּצִיעָה,

שׁוֹקְטִים בְּנֵי הַבַּיִת עַל פְּרוּסוֹתֵיהֶם

וַאֲחוֹתִי הַקְטָנָה שׁוֹאֶלֶת בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ.



לְבַסּוֹף, אִמִּי מְחַיֶּכֶת כְּרַבַּת שָׁנִים

וְאוֹסֶפֶת הַגַּרְגְּרִים בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ

שְׂבֵעוֹת הָעֲבוֹדָה

"תֹּאכַל, זֶה בָּרִיא"



שבת

© כל הזכויות ליצירה שמורות לrotem_s
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
אני לא יודע אם התכוונת לזה - אבל מצאתי פה משמעויות עמוקות וכואבות.
הכתיבה מצויינת כהרגלך, עמוסה מאוד וציורית.

רטט.
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
אני עוד תוהה על משמעות השם שבחרת להעניק לשיר - קלסתר השבת, אולי?

בניגוד לעדן, לא זיהיתי כאן משמעויות כואבות ועצובות; אני מוצא כאן תיאור קסום וציורי של שולחן השבת, עם נגיעות אישיות משולחן השבת שלך, רותם.
אהבתי את משחק המילים במילה 'שוקטים', בה עשית שימוש במשפט שציפינו לראות בראשיתו את המילה 'שוקדים'. גם הביטוי 'שבעות העבודה' מונח במקום נהדר ומדוייק, שגורם למילה 'שבעות' לקבל משמעות נוספת.

אין חלות שמכוסות זרעוני פשתן, כמדומני. בד"כ, הן מכוסות בפרג או שומשום. יכול להיות שאני טועה, אך מומלץ לבדוק.
דבר נוסף בעניין הגרגרים -
השתמשת באותה מילה בבית הראשון ובבית השלישי. כדאי לבדוק חלופה. אולי 'רסיסי' בבית הראשון?

נפלא, נפלא מאוד.
דניאל.
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
לא קראתי כאן עצב נסתר (לפעמים קשה לנו להבחין בין התרגשות השבת המרצדת בנרות לבין העצב. שורש הרגש הוא השורש, לאן צומחים ממנו?)

השיר הזה בריא בעיניי. והוא מתוק כמו חלה של בית וכמו ילדה ששואלת בפרשת השבוע.

יפה מאד.
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
תודה לכם.

רטט, אני שמח לשמוע שהתרגשת מקריאת השיר, גם אם מצאת בו רגשות שלא להם התכוונתי

דניאל, תודה על התגובה היפה. ותתפלא - אצלנו יש חלות עם גרגרי פשתן. לגבי החזרה על המילה גרגרים התלבטתי גם אני, אבל החלטתי שזה דווקא יפה כך.

אלומה, תודה רבה גם לך, שמחתי בתגובתך.

רותמ'ס.
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
יא, איזה שבת כיפית.

אבל "עם תם תהליך הבציעה" - ברררר. זה קר, זה לא נעים, זה לא ביתי. "תהליך"? לא, לא. אתה יודע שאצל הספרדים [אתה לא ספרדי|חושב|?] פשוט מחלקים בידיים, ככה שזה עוד פחות "תהליך בציעה" כזה.

נהניתי.
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
אז עכשיו בבקשה מתכון לחלות
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
נפלא!
רק שלדעתי ריבוי ו' החיבור ב3 שורות אחת אחרי השניה מציק, ואני לא בטוחה בפסיחה של "שבעות העבודה" לזרימה של השורה שלפניה.
חוץ מזה אני אוהבת את הרעיונות בשירים שלך- הם נסתרים וצריך קצת לחשוב בשביל להבין- וזה מה שאני הכי אוהבת בשירים. (:
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
באמת?
איזה יופי! באמת לא הכרתי אותך בשיר (אל תעלב, יקר, כבר מזמן איבדתי את היומרה להכיר מישהו מחבריי. זה מה שנפלא בחברים- אתה אף פעם לא באמת מכיל אותם...).
נפלא כל כך, כל כך- כמו הבפנים של החלה, חם ומריח כמו שבת.
מצטרף קצת להערה של שירה בענין הווים.

גדי.
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
מאד מוצאת חן בעיניי
בדיוק בימים האחרונים התלבטנו אשתי ואני אם יש מקום וכדאי לעשות קבלת שבת בקיבוץ במועדון עם התייחסות לפרשת השבוע וקצת תרבות סביב העניין... אנחנו עדין מתלבטים

לגבי השיר - כמה הערות:
כְּשֶׁחַלּוֹת הַשַּׁבָּת נוֹשְׁקוֹת זוֹ לַזּוֹ,

מָטָר גַּרְגְּרֵי פִּשְׁתָּן<-- מציע להעלות את ניתך לשורה הזאת, לא מצאתי טעם בירידת שורה דווקא כאן.

נִתַּךְ עַל צַלַּחְתּוֹ שֶׁל אֲבִי

בְּקוֹל רָפֶה.<-- כבר דיברנו על זה פעם היות והתיאור מעביר מידע רצוי להשתמש במבע עקיף שיצייר את הקול ויתאר אותו בצורה שמפעילה את הדימיון של הקורא. כשאתה אומר קול רפה אתה אוטם את השיר בפני הדמיון של הקורא וככה אתה מפסיד את האקטיביות של הקריאה שלו.



עִם תֹּם תַּהֲלִיךְ הַבְּצִיעָה,<-- כאן זה תיאור אינפורמטיבי לאללה, כמו מדו"ח מקצועי.

שׁוֹקְטִים בְּנֵי הַבַּיִת עַל פְּרוּסוֹתֵיהֶם<-- אהבתי את שוקטים עם הרמז לשוקדים וגם הפרוסה מקבלת מעמד סמלי - כל אחד והמנה שלו, מץמודד עם מה שיש ועם מה שבישל לעצמו.

וַאֲחוֹתִי הַקְטָנָה שׁוֹאֶלֶת בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ.<-- לשאול ב - זה ניסוח מעניין



וְאִמִּי מְחַיֶּכֶת כְּרַבַּת שָׁנִים<-- אם הפרדת לבית לא צריך לפתוח בו' החיבור. - לא הבנתי כיצד נראה חיוך של מישהי רבת שנים.

וְאוֹסֶפֶת הַגַּרְגְּרִים בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ

שְׂבֵעוֹת הָעֲבוֹדָה

"תֹּאכַל, זֶה בָּרִיא" <-- חסרה לי כאן פעולת ההגשה.


כעיקרון לקחת כאן סיטואציה והטענת אותה במשמעות סמלית וזה יפה מאד, אם כי יש כאן משהו קצת פלאקטי - לא חייבים להיצמד לעובדות אפשר גם להתפרע עם הדמיון לשבור איזה צלחת או להפיל כוס יין

איציק.



ד´ תמוז ה´תשס"ח  
"לשאול בפרשת השבוע" זה כמו "לספר ביציאת מצרים" או [להבדיל] "להתעניין בטיסנאות". כלומר - לעשות פעולה שקשורה לזה.

וחיוך של רבת שנים - נו, אתה יודע, חיוך כזה של סבתא שכל הנכדים עושים לה יומולדת שמונים... "אמ הבנים שמחה" מה שנקרא.
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
לא הערתי על לשאול ב- רק אמרתי שזה מעניין

ולגבי החיוך כרבת שנים - אני חושב שזה יכול לשדר כמה וכמה דברים ולא ברור לי למה מהם התכוון רותם. חיוך של מישהי שהיא רבת שנים יכול להיות של נחת, או אולי חיוך עצל, או אולי חיוך בשפתיים מתוחות - התמונה לא ממש מדוייקת.
לעומת זאת תאור האצבעות שבעות העבודה כבר הרבה יותר מכוונן ועם זאת עדין שומר על מבע עקיף טוב.

איציק.
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
היי רותם, השיר הזה יפה. אני משער שאתה כבר מורגל לתגובות כאלה, אבל חבל לי ללכת בדרך עקיפה.

כתיבה משובחת. שירים כאלה משאירים אותי שקט. ממש הצלחת להעביר את השלווה הזו של שבת, של שולחן שבת. נפילת גרגרי הפישתן מצאה חן בעיני[וזה המקום לומר - דניאל, החזרה השניה על המילה גרגירים דווקא הסתדרה לי מצוין. במיוחד כשבבית השני הוא השתמש בה' הידיעה, 'הגרגירים' המדוברים. פשוט המשך].

האמת היא שהשיר נגמר לי מהר, אבל זו דעה סובייקטיבית לגמרי.

|פרח|
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
(ברור שכן.)



שיר נפלא שמשרה שלווה. חסר לי הפיסוק בבית האחרון. אני מניח שהניגוד החזק בין "ניתך" לבין "בקול רפה" מכוון, אבל עדיין הוא הציק לי מאוד והפריע לי לצייר את התמונה כמו שצריך. מעבר לכך, אני נוטה להסכים עם איציק.
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
יפיפה שולחן השבת שלכם,
ולמרות שלא הכנסת תאורי אור מפורשים,
מרגישים אותו בזהוב החלות, בגרגירים,
בחיוך, באצבעות האוספות...

זה בריא לקרוא כזה שיר -
ומאיר בלב.

כן ירבו

עוזי
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
זה שיר נפלא ומרגש. אני בוש בעצמי ששכחתי להדגיש את זה.
ד´ תמוז ה´תשס"ח  
ושאלה לא קשורה - למה אתם מנקדים..?
לפעמים זה עושה לי איכסה כזה לקרוא שיר מנוקד...
ה´ תמוז ה´תשס"ח  
שירה לעולם מנוקדת - זה חוק.
איפה ראית שירה שאינה מנוקדת?
ה´ תמוז ה´תשס"ח  
רןתם, זה מקסים, עשית לי חשק לשבת.
ו´ תמוז ה´תשס"ח  
אני אוהבת את התיאורים שלך. והכותרת מאד מעניינת. היה כיף לראות שבחרת בכותרת מקורית ולא באנלית כמו "שבת" לדוגמא.

היתי אולי משנה את הסוף, בגלל מה שהעירו פה על ריבוי ו' החיבור כך:

ולבסוף, אמי מחייכת כרבת השנים. (נקודה או אולי פסיק)
אוספת הגרגרים באצבעותיה שבעות העבודה
ואומרת:
"תאכל, זה בריא"

רק בשביל שו' החיבור לא יצא ממש קרוב לו' החיבור של "ואחותי הקטנה".

בכל אופן, מה שכיף בתיאורים שלך זה שהם כ"כ חיים ומוחשיים. ממש הצלחתי להרגיש את קדושת השבת בוקעת מהשיר.

יפה מאד!

 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד