בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה IV - א´ / אסף להד
בביכורים מאז ה´ סיון ה´תשס"ח



חלק רביעי


"למען שַׂמְתּוֹ כמלאכי מרומים, הלובש אוּרים ותוּמים, מְצֻוֶּה לבוא במקדש בקידוש ידיים ורגליים ורחיצת מים, לחולת אהבה - הושע נא והושיעה נא אבינו אתה" (סדר הושענות להושענא רבה)

בגדאד, עיראק

 מאי 1944


פרק ראשון
"ארץ בין הנהרות", כך כינוה כל עוברי הדרך שפקדו אותה במסעיהם, איש איש ולשונו. מסופוטמיה, קראו לה היוונים. ארם נהריים, קראו לה אבותינו. לשון, לשון, ומטבעותיה.

ופרוש שמה בכל השפות "ארץ בין הנהרות", לאמור, הארץ המשתרעת בין שני הנהרות הגדולים, בין הפרת והחידקל.


את צעדי הראשונים על אדמת עיראק, עשיתי כשבכיסי מכתב מטעמו של המופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני. המכתב אשר יועד אל קרוב משפחתו, ג'מאל אל-חוסייני, נותר מקופל בכיסי מאז אותם רגעי אימה שעברתי בסמוך לעיירה מולודצ'נו לאחר בריחתי מהגטו.


הו, סליחה. הקדמתי את המאוחר.

עם היכנסי לעיירה מולודצ'נו, במהלך החיפוש בפחים, הבחנתי בשתי דמויות המשוחחות ביניהם, אשר קפאו על מקומן למשמע רחש ששמעו.

שתי דמויות אלו המתינו כדקה, ומשהחליטו כי היה זה כנראה בעל חיים עובר שהטריד את מנוחתם, וכי די היה להם בהמתנה שהמתינו בעקבות הרחש, המשיכו לשוחח ביניהם.

פחדתי לנוע ממקום עומדי פן אתגלה להם, וכך, בעל כורחי, נותרתי עומד בסמוך אליהם והאזנתי לשיחתם. ברגעים אלה, זכרתי טובה לאבי מורי שחייב אותי ללמוד שפות זרות שונות בצעירותי. אבי, אשר תנועת ההשכלה היתה נר לרגליו, ביקש ללמד את בנו שפות שונות, וטרח לשם כך טרחה יתירה. אף מורים שונים ומשונים הביא אל ביתנו ללמד אותי לשונות רבות. כל הלך, עובר אורח או פרופסור לשפות, היה מתקבל בביתנו בכבוד רב, מקבל אכסניה, מזון ותשלום, והכל תמורת לימוד שפתו. כך יכולתי עתה, בעומדי לבדי בחשיכה, להקשיב לדבריהם של הזרים, אשר שוחחו ביניהם בגרמנית.

"יש לנו עניין רב בשליחות זו", אמר המבוגר מבין השניים לצעיר שעמד לידו, "אנו צריכים את הצלחת הפעולות שם, כמו אויר לנשימה".

"אדוני, תהא סמוך ובטוח כי לא אאכזב אתכם. יודע אני את רום חשיבות פעולתי, ואעשה ככל שביכולתי בכדי להגיע לשם", ענה הצעיר.

"קח", אמר המבוגר, ודחף לידיו של הצעיר מעטפה עבה. "יש פה את כל מה שתצטרך בדרכך: אישורי מעבר, מפות, סוגי כסף שונים וכתב הדרכה".

"והכי חשוב", הוסיף המבוגר ואמר, "הנה לך מכתב המיועד אל הערבי, דאג שיגיע ליעדו, לפי מה שפרטנו בכתב ההדרכה. עלה והצלח".

אחר, פנה המבוגר לדרכו, בעוד הצעיר נותר עומד על מקומו, כשהוא עוקב בעיניו אחר דמותו של המבוגר ההולכת ומתרחקת.


סקרנותי לא ידעה שובע, למשמע השיחה. הידיעה, כי שליחותו של הצעיר חשובה לצוררים הללו, עוררה את יצר הנקמה שבי, אך במיוחד קסמה לי תחולת המעטפה העבה: אישורי מעבר, מפות וכסף. ההלך הצעיר לא הניח לי לשגות באשליות, שכן אף הוא לא שקט על שמריו ופנה ללכת לדרכו.


בהחלטה של רגע, זינקתי על הבחור.

הצעיר, אשר הופתע מן ההתנפלות עליו, ביקש לצעוק לעזרה - אך הדקירות שדקרתי אותו בקופיץ שבידי, הכריעו אותו ארצה. דמו של הצעיר כיסה את בגדיו ואת בגדיי שלי, והוא נפח את נשמתו. היתה זו הפעם הראשונה בחיי בה נטלתי את חייו של אדם אחר, ולמרות רגשי הנקמה שפיעמו בי כנגד הגרמנים הנאצים ימח שמם ועוזריהם, חשתי תחושת קבס עולה בקרבי.


אולם, לא היה לי זמן להרהר בתחושותיי. החשש שמא אתפס, זרז את מעשיי. לפיכך, מיהרתי ונטלתי את הגופה, העמסתי אותה על כתפיי, ורצתי, בין הצללים, בחזרה אל מעבה היער.


את קורותיי מאותו רגע ואילך, אוכל לספר רק אם ינתנו לי שעות רבות. בקצרה ניתן לומר, כי המעטפה שנשא אותו צעיר כללה בתוכה אוצר בלום: הסברים מפורטים אודות שדות המוקשים ודרכי המעבר בקו החזית, מִשלשים (מקומות בהם סייענים מקומיים הטמינו עבורי מראש כסף ותעודות), מכתבים אל מפקדים שונים מאת מפקד החזית המזרחית בצבא הגרמני שהורו להם לשתף עימי פעולה ולסייע לי בדרכי, מטבעות זהב שניתן להשתמש בהן בכל מקום וכן שטרי כסף מזומן, ועוד. בנוסף, מצאתי מטבעות זהב שהוסלקו גם בסוליות נעליו של צעיר זה ובדש מעילו.

באמצעות המעטפה, המִשלשים, שטרי הכסף ומטבעות הזהב, הצלחתי לעבור את קו החזית אל עבר השטחים שבשליטת הרוסים, ומשם בדרך לא דרך, דרך סטאלינגרד, הרי הקאווקז וטורקיה - אל העיר מוסול שבצפון עיראק.

למזלי, ידיעותיי הרבות בשפות, והתעקשותו של אבי על הקנייתן לי - סייעו בידי לצלוח את הדרך הארוכה. גם תווי פניי, השונים יחסית מתווי הפנים ה"יהודיים" כפי שהוגדרו על ידי הנאצים, סייעו לי להתמודד עם עוברי הדרך שפגשתי.


ועתה, עמדתי על אדמת עיראק, כשבכיסי מכתב מטעמו של המופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני, המיועד אל קרוב משפחתו, ג'מאל אל-חוסייני, אשר לפי מיטב ידיעתו של המודיעין הגרמני באותה עת, ברח לאיראן לאחר כשלון הפיכת ראשיד עלי אל-כילאני. מכתב, המפרט את תוכניתה של גרמניה, כפי שניסח אותה ולטר שלנברג (יד ימינו של היינריך הימלר בניהול קשרי השלטון הנאצי עם גורמי חוץ ובתכנון פעולות ריגול וחבלה בארצות אוייב), ליצירת מהומות פנימיות ולהשתלטות פוליטית על כלל ארצות אגן הסהר הפורה, ועל עיראק בעיקר.


לא ידעתי מהי הדרך הנכונה לנהוג במכתב זה, עתה, משהצלחתי לברוח מאזורי הקרבות וגיא ההריגה באירופה. החלטתי, לחפש לי נתיב אל הקהילה היהודית בעיראק, ולשקול את מעשיי לאחר מכן.

גון עור פני הכהה אשר השמש שזפה אותו ככל שהדרמתי בדרכי, וגם הזקן והשפם שצמחו להם פרא על פני - גרמו לי להראות כבן המקום, לאחר שעטיתי על ראשי כאפיה.


כך, מצאתי את עצמי עומד בשערי דַר אַל-יהוּד (=שכונת היהודים) שבבגדאד, כשאני תר אחר בתי היהודים במקום.



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד