רגלי הכבולות בכותנה ועור,
החורקות על שביל
האבנים;
הזועקות תשוקתן למים,
הרוגשות להיסתר מאור
השמש;
הטבועה בים שמיים,
התובעת זיעתן של
הבריות;
הרותחות, הקפואות
הפוסעות לאיטן ב
מסילת חיים של ברזל;
של אמת אחת
ואינסוף שקרים.

ואני הכבול, הזועק, הטובע, התובע
הפוסע לאיטו,
עטוף בשרעפי מזג שרב.