המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
שמנת / rotem_s
בביכורים מאז ז´ אייר ה´תשס"ח


 

א.

מוֹדַעַת אֵבֶל קְמוּטָה

נִתְלְתָה בְּרִשּׁוּל עַל קִיר יָשָׁן

הָעֵירֹם מִטִּיחַ וּמֵהָדָר.


עֲלִיבוּתָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה הָאַלְמוֹנִית

זוֹעֶקֶת אֵלַי מִבֵּין הַמִּלִּים הַמְּדוּדוֹת.

אֵינֶנִּי יָכֹל שֶׁלֹא לְהֵחָרֵט מֵהַמִּלִּים:

"הַמִּשְׁפָּחָה תֵּשֵׁב שִׁבְעָה בִּרְחוֹב שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל 3/12"



ב.

הֵם לֹא אוֹמְרִים לִי אַף מִלָּה

הַבַּעַל, הַבֵּן, הָאָחוֹת, הַנֶּכֶד

אַךְ עֵינֵיהֶם מְרֻשָּׁתוֹת הַנִימִים

מִתְבּוֹנְנוֹת בִּי בַּחֲשָׁד:

"יֶלֶד שַׁמֶּנֶת, מָה לְךָ עִמָּנוּ"



ג.

בֵּין מִנְחָה לְעַרְבִית,

הַנָּשִׁים מְגִיחוֹת מִכּוּכָן

וּמַגִּישׁוֹת תִּקְרֹבֶת לְבַעֲלֵי הַזִּיפִים:

כְּעָכִים, אֱגוֹזִים וּמַיִם.


לוּ רַק יָדְעוּ שֶׁאֵינֶנִי חָפֵץ בְּעוּגַת שְׁכָבוֹת

עֲתִירַת קֶצֶף וְזִגּוּגִים;

שֶׁמִּשְׁכָּנָם הַדַּל הוּא לִי כִּטְרַקְלִין רָחָב-יָדַיִם.


לוּ רַק יָדְעוּ,

אוּלַי אָז הַיוּ מַפְסִיקִים לָשׁוּב וּלְהִתְנַצֵּל.



שכול

© כל הזכויות ליצירה שמורות לrotem_s
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ אייר ה´תשס"ח  
זה זמן שאני מבחין בסגנון חדש ומפתיע אצלך. נוסף לכתיבתך רובד ציני יותר, מחאתי ופראי. בעיניי, זה מקסים.
נהניתי מאוד מהשיר הנוכחי. החלוקה לפרקים נעשתה באופן מושלם. החלק הראשון יוצר הזדהות מוחלטת, ומכיל משחק מילים מעניין וכואב. החלק השני הוא 'גשר' מצויין לחלק האחרון -
החלק הנהדר ביותר בשיר. התענגתי על כל שורה, על התמונות החמות והמקוריות שיצרת, ועל אלו המוכרות. מובן שהשורות החזקות ביותר בשיר הן השורות האחרונות.
כואב, לשבור 'סטריאוטיפ' בשיר אבל שכזה, דוקר וצובט.
נהניתי מאוד.
דניאל.
ז´ אייר ה´תשס"ח  
רותם, הרעיון נהדר.
אבל לדעתי נתת לו יותר מדי אופי של סיפור בשני הבתים האחרונים, כך לדוגמה לדעתי היה אפשר לוותר על 2 השורות האחרונות, או להחליף אותן בסיום אחר.
לוּ רַק יָדְעוּ שֶׁאֵינֶנִי חָפֵץ בְּעוּגַת שְׁכָבוֹת--> שורה נהדרת, היה כדאי לדעתי להוסיף עוד "כאלה" בשיר.
ז´ אייר ה´תשס"ח  
זו לא בדיוק השירה שאני אוהב
כיוון שזה יותר סיפור וככה לא נכתבים
לטעמי שירים אבל אהבתי את הרעיון פה.
הביקורת פה היא קצת יוצאת דופן כי בד"כ
היא הפוכה, ביקורת כלפי העשירים והפלצנים בד"כ.
הבאת פה את הזווית של הצד השני וזה מעניין ולכן אהבתי.
אם תתחיל לכתוב פרוזה אל תנסה לכתוב בצורה כזו כמו:
"עֲלִיבוּתָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה הָאַלְמוֹנִית
זוֹעֶקֶת אֵלַי מִבֵּין הַמִּלִּים הַמְּדוּדוֹת"
כי זה ישמע פלצני בצורה מחרידה
ז´ אייר ה´תשס"ח  
הזדהיתי כל-כך.


נוגע ומרגש.
ז´ אייר ה´תשס"ח  
רותם, לדעתי הענייה זו אינה שירה כאם פרוזה חגיגית בשורות קצרות ( ואתה יודע את ההבדל). יש כאן הרבה מאד פרטים, יותר מכפי שצריך - השארת מעט מאד מקום לדמיון הקורא ולהשתתפותו הפעילה בקריאה. למשל, כשאתה מכנה את הזקנה עלובה - זה משהו שצריך להשתמע, כמו כן, כשאתה מתאר את הקיר עליו נתלתה המודעה - האם לא די בתואר אחד, לדוגמא- עירום מטיח, לשם מה נחוצים ה"ישן" וה"הדר" הרי ברור שאם הקיר עירום מטיח זה לא משום שרק כרגע בנו אותו וטרם הגיע הטייח לצפותו.
כמו כן, ישנם מקומות בהם נדרש דיוק- לדוגמא העיניים אינן מרושתות ורידים, לכל היותר אלו נימים, גם עוגת השכבות, אני לא חושב שיכולה להיות מרובת זיגוגים, זיגוג אחד מקסימום- בכל מקרה זיגוג וקצפת לא הולך ביחד- או זה או זו

לסיכום - אם זו שירה, נא להחזיר לשולחן העבודה ולשפצר. אם זו פרוזה, ואולי מוטב שתהיה פרוזה נא להחזיר לשולחן ולשפצר בכלים אחרים

בהערכה,
איציק.
ז´ אייר ה´תשס"ח  
את הסיפוריות של השיר הזה אבל אני חייבת להסכים עם קודמיי שלקחת אותה קצת רחוק מידיי.
התיאורים כאן נהדרים אבל אני מסכימה עם איציק שהם באמת מגלים קצת יותר מידיי...
ואיציק כבר אמר הכל... :)
ז´ אייר ה´תשס"ח  
השיר דיבר אליי ובהחלט אהבתי אותו אבל אני תוהה על הביטוי "להחרט". האם באמת את זה התכוונת לכתוב?
ז´ אייר ה´תשס"ח  
שמתי לב לדברים לדניאל כתב לגבי ההתחדשות, ואני מסכים ומוסיף שהפעם, בניגוד למה שאני זוכר שקראתי, השארת פחות מקום לדמיון ולמסתוריות שיש בשירים האחרים. כמו שאיציק כבר כתב.
ואני גם חייב לציין שזה אחד מהשירים שלך שהכי אהבתי.
ז´ אייר ה´תשס"ח  
שהכי אהבתי.

מילים כל כך נכונות, כל כך מתאימות. איזו אוירה שיצרת בשיר הזה, משהו שלא יאמן.

יפה מאוד, רותם, אשמח לקרוא עוד כאלו.
ז´ אייר ה´תשס"ח  
רק בשביל הביטויים היפים האלה שווה לקרוא אותך.
ז´ אייר ה´תשס"ח  
אין לי עניין (בהקשר הזה) בדיון האם מדובר בשירה או בפרוזה.
אני רק יכולה לדבר על הרגשה.
ואת מה שכתבת אני מרגישה. זה נוגע מאוד ודווקא בגלל הפרטים והיעדר ההדר.
האמת היא רותם, שתענוג להרגיש ככה דווקא אצלך. כתיבה פשוטה שמגיעה לכל אחד, משהו שכל אחד יכול להבין ולהרגיש, ולא איזה שיר מתוחכם על ז'ן זורס (מה, עדיין אין?? נו, עניין של זמן... ).
כי יש לך כישרון כתיבה, אני לא צריכה לספר לך את זה. אז כשהכישרון שלך פוגש את הלב והעיניים - זה כבר משהו מיוחד.

הו, והעברית... שאפו.
ז´ אייר ה´תשס"ח  
רותם, אני מאוד אוהבת את השיר הזה. הרעיון נפלא, והביצוע ואיך שבנית את הדברים ולקחת אותנו איתך עד השורות האחרונות מוצלח מאוד.
מה שהכי טוב הוא שהשיר הזה גרם לי לחשוב. לכן אני לא מסכימה עם איציק לגבי דבריו על חוסר ההשתתפות הפעילה של הקורא. לטעמי יש כאן אמירה שנותנת נקודות למחשבה.
אולי הייתי מסיימת אחרת, אבל גם הסיום הזה העביר את המסר.

(:
ז´ אייר ה´תשס"ח  
השיר נהדר..
ואני תוהה אם האבלים הרגישו כך או שאולי זו תחושתו של המשורר...

עֹז
ז´ אייר ה´תשס"ח  
השיר נהדר..
ואני תוהה אם האבלים הרגישו כך או שאולי זו תחושתו של המשורר...

עֹז
ז´ אייר ה´תשס"ח  
שיר נאה, קודם כל, וזה משמעותי.
מבחינת התוכן אני אישית חשתי קצת פספוס בסוף הקריאה(/ות). נשארתי עם חווית קריאה מעט שטחית, אולי פשוט חפשתי רובד נוסף...
אהבתי מאוד את הכותרת. האמת שמכל השיר היא הכי גרמה לי להרהר.
ז´ אייר ה´תשס"ח  
אין לי הידע הדרוש לאבחנה בין שירה לפרוזה. אוכל רק לומר את דעתי על השיר הנפלא הזה.
הוא מתחיל בצורה אינפורמטיבית, מאופקת ומאוד מהודקת, כמו לא נותן לקורא לחוש את רגשות הכותב. אך במהלכו, ובעיקר בשני הבתים האחרונים התחושה כל כך ברורה, והמילים המדוייקות והגזורות לפי מידה רק מדגישות את תחושת ה"חוץ" של הכותב נוכח בית האבלים. את השמנת.
זה נפלא, חד ומעורר הרבה הרבה מחשבה.
תודה!
ח´ אייר ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים

השיר כתוב יפה, מתאר סיטואציה לא פשוטה בעזרת הרבה רגישות וחמלה וללא שמץ של התנשאות.

אבל אני חייב להסכים עם איציק: הזנחת כאן את השירה. אולי אני מחמיץ משהו, אבל קשה לי למצוא כאן את הערך המוסף בשיר, לעומת תאור אותה הסיטואציה בסיפור קצר או אפילו סתם כך בשיחה. חסרים לי הדימויים שמשנים משמעות וחושפים בכל פעם פן אחר, ומצטלבים אחד עם השני, שאופייניים כל כך לכתיבה שלך. אבל אולי אני באמת מחמיץ משהו... :)
ח´ אייר ה´תשס"ח  

תודה רבה על התגובות המושקעות ועל ההארות המחכימות, תודה.

רבים מכירים את האמירה של יהודה עמיחי ששירה היא "פרוזה לעצלנים", אני מניח שיש בה משהו נכון.

בסופו של דבר, כל שיר הוא סוג של סיפור. בין אם זה סיפור על מקום מסוים, או סיפור על רגש. כמו כן, רבים מהשירים מכילים התרחשות או התפתחות סיפורית בתוכם.

השיר הזה הוא אכן מעט "תיאורי" יותר מהממוצע, זה נכון. באותה מידה יש פה חומר טוב גם לפרוזה, אין ספק. עם זאת, אני חושב שלשיר הזה יש ערך מוסף כ-ש-י-ר. משהו שלא היה יכול להיות מועבר באותה הצורה בזמן כתיבתו כפרוזה.

בנוסף לכך, אני בטוח שיש בשיר מעבר לתיאור הסיטואציה, כל מה שצריך הוא רק את חפירה

ושוב, תודה רבה לכולכם
ח´ אייר ה´תשס"ח  
מעבר לתיאורים, הסיטואציה היא המרגשת.
ח´ אייר ה´תשס"ח  
השירים האלו שלך, שמתארים איזושהי חוויה- הם הדבר הכיף ביותר לסכם איתו את היום.
ט´ אייר ה´תשס"ח  
שמנת, כבר אמרו הכל...
אומר שאהבתי מאוד. שריגש אותי. שהכאיב לי.
ושאני תמיד נסחפת בתיאורים שלך...שזה טוב. יישר כח.
י´ אייר ה´תשס"ח  
רותם, איזו הפתעה לראות שיר כזה שהוא שלך.
קודם כל האורך, החלוקה לבתים, התיאורים היותר פרוזאים, בקיצור כיף לקרוא אותך גם בסגנון שונה מהרגיל וזה טוב.

כל הכבוד על השימוש בשפה הגבוהה, שיר אינטלגנטי כזה
אהבתי גם את הסוף שמצד אחד הוא רגוע כזה, אבל מצד שני טומן בחובו המון. ואת החזרה על המילים "לו רק ידעו" שממש מוסיפה.

להפוך את השיר הזה לפרוזה? הו לא, ממש לא, הרי זה כל מה שמיוחד בזה. שזה שיר שמתאר כ"כ טוב וגורם לקורא להזדהות..

היתי מורידה את המספר בשורה "המשפחה תשב שבעה.." זה קצת מפריע לפי דעתי.

שיר טוב מאד. וגם קצת (הרבה) עצוב.
י"א אייר ה´תשס"ח  
שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל 3/12
עוּגַת שְׁכָבוֹת
זוֹעֶקֶת אֵלַי מִבֵּין הַמִּלִּים הַמְּדוּדוֹת
בַעֲלֵי הַזִּיפִים

יש לך פה המון פנינים, והחיבור ביניהם קצת מוזר לי. מתוחכם ומעורר מחשבה.
כ"ח אייר ה´תשס"ח  
במעט משפטים הצלחת להעביר עולם ומלואו הקיים בין חלקים שונים מעמנו.
כ"ד טבת ה´תשס"ט  
אתה יודע, אני חוזר אל השיר הזה מדי פעם ולא שבע ממנו. ומעבר לכל הדברים שאמרו על הסגנון והטכניקה אני רוצה להתייחס לתוכן הפעם.
כמובן שאני לא מתכוון להעליב אותך או משהו, אני בעצמי נמצא בשני הצדדים.
מצד אחד, הם מסתכלים עליך בחשד ורוחשים לך בוז מוסווה, כיוון שבעיניהם את ילד שמנת, בקצה העליון של העוגה. אבל אותך כל זה לא מעניין, לכאורה.

אתה אומר, מה זה משנה? בואו נתייחס אל האנשים בגלל מי שהם ולא בגלל סיבות אחרות.

זו באמת טעות שלהם (את זה כבר אני אומר). הם מתבוננים בך ככה כי הם חושבים שאתה ילד שמנת, ולא משנה מי אתה באמת. הסטיגמה מעוורת אותם, באיזה מובן.
אבל למה הטרקלין הדל שלהם רחב ידיים כל כך? אני משער את מה שהבנתי לפי איזה חישוב די אנליטי. (אני אחרי יומיים בלי שינה, אני מקווה שזה יהיה ברור).

זה לא נוח לגדול כשמתייחסים אליך כשמנת, כנמצא מעל כולם במדרגות של העוגה. ובגלל זה נראה לי שהטרקלין שלהם, אלה שנמצאים, לפי הסטיגמה, בתחתית העוגה- נוח לך. מן אפליה מתקנת כזו. אבל אתה נופל באיזה פח. גם אפליה מתקנת היא אפליה, ואתה לא מתייחס אליהם בגלל מי שהם, אלא מסיבות אחרות.

אלא אם כן יש סיבות ופשוט לא כתבת אותן בשיר.


אני חושב שלהאריך את השיר לא יעשה לו טוב, אבל מה אני יודע. פשוט ככה, הקריאה כל כך בקצב הנכון. המילים שקולות כל כך. זה יפה ואני ממש אוהב את העבודה הזאת.
ד´ אייר ה´תשע"א  
לו רק ידעו
כמה מדויק.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד