השירים שאחרי החורף,

יביאו אולי מזור לאסיר שהייתי.

בירוק המבריק, המתפרש

עד עץ התאנה.

בחלוקים שעושים מקום

נוכח פני שמים זרועי כוכבים,

של אנשים אחרים.

כנראה אפקט ההצטנפות הוא

שגרם לי להרגיש כמו עטיפה;

של מה שמעולם לא הייתי.

מה, שבטוח אהיה

ביום מן נבכי החיים.

מבוצר פנים, נבצר מבפנים,

עיקש כמו אבות אבותיי. ווֹמבט.