בנושא
בכרם
חדשות
 
רצוף אהבה III - ה´ / אסף להד
בביכורים מאז י"ב ניסן ה´תשס"ח

היה זה היום הרביעי לשהותנו באסם.

בשעות הקטנות של הלילה, יצאתי לחפש לנו מעט אוכל בין פחי האשפה והשאריות שהתגוללו בהם, כאשר, פחדי המתמיד מפני הגרמנים וחבריהם המקומיים, גרם לי לילך בינות לצללים, בסמוך לבתים, ולחטט בפחים בשקט ככל שיכולתי.

האיסור שהטילו הגרמנים על הדלקת אור מכל סוג שהוא מחשש להפצצות בעלות הברית, גרם לבתי הכפר להראות ככפר נידח ונטוש, ולולא ידעתי כי מאחורי כל דלת וחלון גרה משפחה- יכולתי לחשוב כי הסכנה נותרה מאחורינו יחד עם שאר רגעי האימה שידענו בגטו.

יחד עם זאת, בהיותי מודע לסכנה בה היו חיינו שרויים, כאסירים נמלטים- ועוד יהודים, נעתי בין הצללים רק כאשר הייתי בטוח שאין בכל הרחוב כולו שום תנועה.


שללי היום היה רב, וכלל כמות גדולה יחסית של קליפות תפוחי אדמה ואפילו חלק מפרוסת לחם מעלה עובש- הוא אשר אמרתי, ממש אוצר.

חשתי שמזלי היום משחק לטובתי, וחששתי שמא גם מוצר זה יגמר. הלילה חמקתי ברגע האחרון לאחר שבעקבות היתקלותי במוט שהונח בכניסה לאחד הבתים, נפלתי והשתטחתי ברעש על הפחים. רעש זה גרם לדיירי הבית הסמוך לצאת ולחפש את חיית הטרף שבאה לאכול את בעלי החיים שגידלו בתוך ביתם,  כפי שהם סברו אודות מקור הרעש.

רק לאחר שסריקותיהם העלו חרס, ומשעבר זמן רב ולא שמעו עוד רעש, הגיפו את פתחיהם וחזרו לישון.

רק לאחר שהמתנתי זמן מה, העזתי להזיז את רגלי שהפכו מאובנות מהקור העז ומהעמידה במקום אחד מבלי לזוז. תקרית זו גרמה לי לאחר בחזרתי לאסם.

עתה, משהתקרבתי לאסם, החל כבר האור לעלות על יום חדש, ובפחדי שמא אור זה יחשוף את עובדת היותי במקום, מיהרתי עוד יותר.


ואז, כשעמדתי לעבור את פיסת הדרך האחרונה, שמעתי צרחה מתוך האסם ובכי תינוק הנלווה אליו, היה זה קולם של רות ומשה'לה, ואני איבדתי את עשתונותי והתחלתי רץ כאחוז אמוק אל עבר האסם.

לא הספקתי לפסוע יותר משתי פסיעות וראיתי איכר ליטאי פוסע לו, ובידו האחת מחזיק בשערות ראשה של רות, ובידו השניה בזרועה, גורר אחריו את רות, כשהיא מתפתלת ונאבקת, אוחזת בשארית כוחותיה את משה'לה.

כך, סמוך לאיכר צעדו שני צעירים לבושים מדי אס.אס.

ייתכן שהיו אלו בניו או סתם עוד זוג מבני הבליעל.


התחלתי לרוץ לעבר רות.

אינני יודע מדוע, שהרי ללא ספק לא היה בידי לסייע לה במאומה, אל מול כלי הנשק שנשאו בידיהם אנשי האס.אס., אך בענייני רגש ואהבה, זו גוברת ברגעים שכאלו על ההגיון הצרוף.

בני החבורה, ראו אותי מתקרב בריצה, ומיהרו אל מכונת היריה שהיתה מונחת על הרכב שלהם ובתוך כך שיחרר האיכר את אחיזתו ברות.

"רוצי", קראתי לעברה, "תברחי מכאן".

אך לרות לאחר שנלחמה כה הרבה עם האיכר לא היה עוד כח, והיא לא הצליחה לזחול מרחק של יותר משני צעדים בטרם השיג אותה האיכר ותפס אותה כשהיא עדיין מגוננת על משה'לה, אך הפעם, אחז בה בשתי זרועותיו סביב מותניה בלפיתה חדה, תוך שהוא משליך אותה לתוך עגלה שעמדה בסמוך, קופץ לעמדת העגלון ומצליף בסוס.

מכונת היריה החלה לטרטר, תוך שמטר היריות מתקרב אל עבר מקומי.

רות, שעתה היתה עם פניה אלי צעקה "תברח אלכּי, תברח".

עמדתי נטוע על עומדי. ההגיון אמר שאין לי שום סיכוי, אבל הלב, הו, הלב. הוא לא נתן לי לעזוב.

"רוץ. שמור על עצמך, לך ספר מה היה פה! שכולם ידעו!", צעקה רות, בעוד האיכר לוקח אותה ואת משה'לה הרחק מהמקום, ומכונת היריה יורה לעברי.

רציתי לרדוף אחרי האיכר, אך לא היה בכך כל טעם.

היתה זו הפעם האחרונה מאז בה ראיתי את רות.


עתה ירו הגרמנים עלי, והחלו להתקדם לעברי.

התחלתי נסוג אל מעבר לפינת הבית הקרוב, ואחר התחלתי לרוץ בכל כוחי דרך היער הסמוך, רחוק ככל שנשאוני רגלי.



אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאסף להד
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ז ניסן ה´תשס"ח  
מדהים!
יש לך כתיבה מעניינת!
ממש ניכנסתי לסיפור.
תמשיך לכתוב!!!
=)
חג שמייח!
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד