המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
כשמיכאל הציל את רונית / אוליב (:
בביכורים מאז כ"ד אדר ב´ ה´תשס"ח

כשרונית קפצה לכביש בטעות ומשאית דרסה אותה, מיכאל הציל אותה. כך כולם אומרים. מיכאל היה מתנדב חדש במד"א וזו היתה פציעת הטראומה הרצינית הראשונה שראה. זו באמת היתה טראומה כמו בסרטים, דם והכל. זו היתה פגיעה קשה, עובדה שרונית היתה שלוש שנים בבית חולים, והצליחה להגמל ממכונת ההנשמה רק שנתיים וחצי אחרי התאונה. וזה שהיא נשארה בחיים, זה הכל בזכות מיכאל. אמא של רונית לא ידעה איך להודות לו, אז בהתחלה היא לא הודתה ואחר כך שכחה, כי רונית היתה במצב קשה וזה העסיק אותה והשכיח ממנה כל דבר אחר. אבא של רונית לא חשב שצריך להודות לו, כי בסך הכל הוא עשה את המוטל עליו. אמנם- אין להכחיש- עשה זאת היטב, אבל זהו תפקידו ולכך הוכשר. אבא של רונית לא התמצא כל כך בסולם התפקידים במד"א ולא ידע שמתנדב חדש שמצליח להציל ילדה שנפגעה פגיעת עמוד שדרה צוארי הוא דבר די נדיר ובהחלט ראוי לציון. רונית לא חשבה אפילו לדבר עם מיכאל, קודם כל בגלל שהיתה מחוסרת הכרה כמה חודשים ואחר כך היתה מתוסכלת כל כך שלא חשבה על כלום, ורק הצטערה שהמשאית לא דרסה אותה קצת יותר, כי להיות משותקת לכל החיים מהצוואר ומטה נראה לה נורא ואיום. בשלב מסוים היא אפילו האשימה אותו על כך שהציל אותה, כי מי אמר שהיא בכלל רצתה להנצל. גם כשמיכאל ביקר אותה יום יום והתעקש שהיא תוכל פעם ללכת ולדבר ולנשום ולעשות את כל הדברים שאנשים רגילים לעשות, היא לא הודתה לו על העידוד. היא פשוט עשתה את כל הדברים שאמר, לאט ובהדרגה, וכשעמדה על רגליה בפעם הראשונה כולם מחאו כפיים והחמיאו לכוח הרצון שלה ולמסירות של הוריה ושל הצוות המטפל, ודיברו על מותר האדם, ועל רצון ויכולת, ואף אחד לא זכר את מיכאל.

כשרונית קפצה לכביש בטעות ומשאית דרסה אותה, מיכאל הציל אותה. כך כולם אומרים. מיכאל היה בן חמש עשרה ומדריך חדש בצופים, ורונית אפילו לא היתה חניכה שלו. היא היתה סתם ילדה ג'ינג'ית ומעצבנת שהתעלמה מאזהרות המדריכים שלא להתרוצץ על הכביש וללכת בזהירות רק בשוליים. מיכאל, חוץ מזה שהיה מדריך חדש בצופים, היה גם מתנדב חדש במד"א, ואפילו הספיק להיות על אמבולנס כמה משמרות. כל החולים שהוא ראה עד אז היו אנשים זקנים שהיה צריך להעביר אותם מבתי אבות לבתי חולים ובחזרה, ושום דבר לא היה דומה לתאונה הזאת. בקורס, לפני שהתחיל להתנדב, המדריך הזכיר מה עושים במקרה של פצוע לא נושם עם חשד לפגיעת עמוד שדרה. הוא הסביר איך צריך להנשים אותו, שצריך לפתוח נתיב אויר, להרים את הלסת בלי להזיז את הצואר, לא כמו שעושים לסתם חולה שלא נפגע בתאונה. הוא הדגיש שאם מזיזים את הצואר ויש שבר בחוליות, חוט השדרה עלול להקרע ואז האדם יהיה משותק לכל החיים. ואם השבר הוא בחוליות הגבוהות, המדריך אמר, הפצוע יפסיק מייד לנשום, אז תזהרו כשאתם עושים את זה. וכשהוא אמר את זה הוא צחק כאילו סיפר בדיחה טובה, כי פצוע כזה שאפשר להציל הוא דבר כל כך נדיר שזה אפילו בזבוז זמן לדבר על זה. ובגלל שזה כל כך נדיר אין סיכוי שהמתנדבים החדשים יפגשו מקרה כזה, וגם אם כן סביר להניח שצוות האמבולנס לא יתן להם להתקרב אליו. ולכן, המדריך אמר, הוא רק מדגים איך מנשימים פצוע כזה ואין צורך לתרגל, כי לא יצא לכם לעשות דבר כזה ואנחנו לא מספיקים את החומר. המדריך ניסה להדגים וההדגמה לא ממש הצליחה לו, והוא עבר מהר לנושא אחר שבו הוא שלט יותר. זה לא הטריד את מיכאל אז, כי המדריך היה כל כך בטוח שזה לא יקרה להם. וכך קרה שמיכאל ידע כיצד אסור להנשים נפגע עמוד שדרה צוארי, אבל לא ידע כיצד מותר וצריך לעשות זאת. ורונית, בלי שום ספק, נפגעה בעמוד השדרה שלה. כל הסימנים היו כמו בקורס, ומיכאל שהיה מתנדב חדש וחרוץ זכר היטב מה שלמד. הוא היה מדריך בצופים ומתנדב במד"א, ציפו ממנו שיעשה משהו והוא לא ידע מה צריך לעשות.

כשרונית שכבה על הכביש ולא נשמה, מיכאל ידע הרבה דברים. הוא ידע שבעוד שתי דקות, אולי פחות, הלב שלה יפסיק לפעום, ושתי דקות אחר כך תאי המוח יתחילו למות מחוסר חמצן. הדגישו להם את זה בקורס פעם אחר פעם. הוא ידע גם שעד שאמבולנס יגיע יחלפו עשר דקות לפחות, אם לא עשרים, כי הם היו ליד יער ירושלים במקום שקשה למצוא, וזה היה צרוף מקרים מרושע שהמשאית דרסה אותה דווקא שם. הוא ידע שהדבר היחיד שיכול להציל את רונית, אם משהו יכול להציל אותה בכלל, זו הנשמה מפה לפה מעכשיו ועד שיגיע האמבולנס, שאולי לא נותנת הרבה חמצן אבל זה יותר טוב מכלום. הוא ידע שהוא האדם היחיד שם שיש לו מושג קלוש כלשהו כיצד עושים זאת, למרות שהוא הנשים רק בובת תרגול ורק פעם אחת. והוא ידע גם שאם לא יעשה דבר, רונית תמות. ולכן מה שלא יעשה, לא יגרום נזק, כי אם לא יעשה דבר היא תהיה מתה, ואין נזק גדול יותר מזה.

כל הדברים האלה עברו למיכאל בראש בחלקיק שניה. הוא אפילו לא שמע את הצרחות של כל החניכים האחרים מסביב. הוא התקשר מאה ואחת וביקש שישלחו ניידת טיפול נמרץ והסביר בדיוק היכן הם נמצאים, ואחר כך התיישב על ברכיו ליד רונית. הוא הוציא מפיה את חלקי השיניים, שלא תחנק, ובדק היטב שהפה נקי (עד כמה שפה מדמם יכול להיות נקי). אחר כך הוא הניח יד אחת על המצח ויד שניה על הסנטר, והטה את הראש אחורה בעדינות, כמו שלמדו בקורס שצריך לעשות לאדם מחוסר הכרה שאינו נושם. פתיחת נתיב אויר, כך קוראים לזה. אז, בקורס, המדריך אמר שלפצוע מתאונת דרכים אסור לעשות כך, ושזה מסוכן להזיז את הראש וביחוד את הצוואר. אבל המדריך אמר גם שהם לא יצטרכו להנשים נפגע עמוד שדרה, ובקושי הדגים ובטח שלא תרגל, אז שילך המדריך לעזאזל. אחר כך מיכאל סתם את האף בעדינות כדי שלא יברח אויר, והנשים דרך הפה. הוא בדק דופק, והיה דופק. ואז הוא המשיך להנשים כמו שלימדו אותם, הנשמה אחת כל חמש שניות (בערך, הוא לא מדד בדיוק לפי השעון), וראה בזוית העין שבית החזה עולה וידע שההנשמה מוצלחת. אחרי הרבה מאד זמן, או כך לפחות היה לו נדמה, הגיעה ניידת טיפול נמרץ. הם הכניסו צינור להנשמה ועשו כל מיני דברים אחרים, ובדקו את רמת החמצן בדם של רונית ואמרו שמיכאל הנשים אותה מצוין. בגלל שהיה צריך מלווה מיכאל כבר נסע איתם לבית החולים, שם לקחו את רונית ישר לחדר ניתוח ומיכאל הלך לשטוף פנים ולשטוף ידיים. הפנים שלו היו מלאות בדם של רונית והידיים שלו גם, ובהתחלה האחיות חשבו שגם הוא נפצע ורצו לטפל בו. הוא הסביר להן ממה הדם ושזה לא דם שלו (האחיות לא אמרו כלום כי היו מאד עמוסות ורק שמחו שאינן צריכות לטפל בו), ושטף פנים וידיים ונסע הביתה. בבית לא היה אף אחד, כי אמא של מיכאל היתה בדיוק בחו"ל ואבא שלו תמיד חוזר מהעבודה מאוחר בלילה, ומיכאל היה רגיל להיות לבד בבית כך שזה לא כל כך הפריע לו.

כשרונית נדרסה על ידי משאית ונפגעה בעמוד השדרה הצוארי שלה, מיכאל הציל אותה. כך כולם אומרים. הוא הנשים אותה במשך עשר דקות רצופות, עד שהגיעה ניידת טיפול נמרץ. קור הרוח שלו, אמר צוות הנט"ן, ראוי לשבח. בגלל כל הדם שהיה הם כנראה לא שמו לב איך בדיוק מיכאל הנשים את רונית, ושזה לא היה לפי כל הכללים, ולכן אף אחד לא יודע שאולי מיכאל הוא זה שגרם לה את הפגיעה בחוט השדרה, כי אולי אם לא היה מזיז את הראש והצואר החוליות השבורות לא היו נוגעות בחוט השדרה ולא היה נזק. אולי. מיכאל לא כעס על המדריך ממד"א שלא הסביר להם איך בדיוק צריך להנשים. הוא דווקא היה מדריך טוב, וזו לא אשמתו שהמקרה הנדיר הזה קרה למיכאל דווקא. מיכאל המשיך להדריך בצופים ולהתנדב במד"א ולהעביר זקנות ממקום למקום, וביקר את רונית בהתחלה כל יום ואחר כך פעמיים בשבוע, סתם כי הרגיש שהוא חייב. בסוף רונית אכן הלכה ועמדה ודיברה, ונשארה אותה ג'ינג'ית מעצבנת שהיתה, למרות שלקח לה חמש שנים בערך עד שהיתה מסוגלת לצאת מהבית לבד, וגם ככה היא צולעת והפרצוף שלה עקום ומייד רואים שקרה לה משהו. אבל אחרי הכל היא חיה, וזה בדיוק מה שמיכאל חשב אז. שאמנם המדריך אמר שאסור להזיז את הראש, אבל מצד שני הוא גם אמר שאחרי ארבע דקות בלי חמצן המוח מתחיל למות. ואם המוח מת זה באמת נזק בלתי הפיך, והפצוע מת, ומוות זה הכי בלתי הפיך שיש. ולכן מיכאל החליט לעשות מה שהוא יכול, כי ידע בלי לחשוב פעמיים שאילו לא היה עושה דבר, רונית היתה מתה.

מדי פעם מיכאל היה חולם בלילה שהוא עומד למשפט על רשלנות רפואית, ושהיתה שם איזו מצלמה נסתרת שצילמה אותו מנשים. הוא חלם שעומד מולו המדריך שלו מהקורס ומראה את הקלטת לכל המתנדבים החדשים ומסביר להם שכך, כך בדיוק, אסור להנשים נפגע עמוד שדרה צווארי. ואחרי שהוא מסביר להם שכך אסור ושזה מסוכן הוא צוחק כאילו אמר בדיחה טובה, ואומר שאין צורך לתרגל כיון שזה מקרה מאד נדיר ובטח לא יצא להם להיתקל בזה. ואז השופט מרים את הפטיש ונותן גזר דין למיכאל, וכאן מיכאל היה מתעורר. בתחילה החלומות היו מטרידים למדי, אבל כשהיה מתעורר היה מוצא עצמו לבד בבית כי אמו היתה בנסיעות לחו"ל מטעם העבודה ואביו עבד מאד קשה ולא תמיד חזר הביתה בלילה, ובבוקר מיכאל כבר לא חשב שזה משהו שצריך לספר. החלומות הלכו ופחתו עם השנים, אבל מדי פעם הוא עדיין חולם על זה ומתעורר בחלחלה. וכשהיה חולם על זה בלילה ומתעורר היה משכנע את עצמו שמה שלא עשה, הוא היה בסדר, ועובדה שכולם אומרים שהוא זה שהציל את רונית. ובכל מה שעשה, בטוח שלא גרם נזק בלתי הפיך, כי אילו לא היה עושה דבר היא ללא ספק היתה מתה, ואין נזק יותר גדול מזה.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לאוליב (:
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
שקראתי


אחזור להתעמק מאוחר יותר

~

תודה לך
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
אאוצ', את חדה. חדה.

מצוין. אפילו הכתיבה בכזה שטף ללא עצירות אופייני לסיפור.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
וואו.

קודם כל, אני חייבת לומר שכשראיתי שיש עוד סיפור של אוליב מחאתי כפיים מרוב התרגשות.

ועכשיו אני צריכה לומר שאני לא יודעת אם מיכאל אשם או לא, אבל אני יודעת שאת מקסימה, ונהדרת, ושאת כותבת מצוין.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
קצת מעלה תהיות לא רצויות, יסורי מצפון ועוד דברים כאלו שלא נוח לאדם להתעסק בהם. אבל זה רק מראה עד כמה הסיפור טוב.
הסיפור זורם וכתוב מצוין!
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
יפה מאוד!

השטף הזה של הסיפור הוא דבר מצוין, וגם כל הגילויים הקטנים והספק הגדול שמרחף באויר עושים את הסיפור לאיזה משהו יפיפה שפשוט כיף לקרוא.

קצת חסרה לי עלילה משמעותית. כלומר: יש כאן רצץ ויש כאן משך זמן ואפילו המשכיות מסוימת, ולא רק פירוט חוזר ונשנה של הרגעים ההם, על הכביש ביער ירושלים, אבל חבל שאין כאן באמת תהליך שמתמשך, ולא רק פלאשבקים ארוכים.

מבחינה זו, פסקת הסיום מצוינת. ממש ממש במקום, וגם מסיימת יפה. אולי היה מקום למשוך אותה קצת, אבל ככה גם היית משעממת קצת את הקורא...

יופי של סיפור, מוכשרת.
ניק.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
תשבחות אינקץ. מעלה תהיות כל כך חודרניות וכל כך אמיתיות שזה כואב. וואו!
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
בטח שיש כאן תהליך מתמשך. וזה תהליך פסיכולוגי, והוא קורה בתוך מיכאל.
מסר נוקב, ומזעזע.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
כמה שאני אוהבת את הכתיבה שלך.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
בדיוק עשינו קורס עשר שעות מד"א בבית ספר..
אוי אוי אוי כמה פעמים שמענו את "אני רק מדגים.."
מפחיד לקרוא את זה ולחשוב שזה מה שיכול לקרות.

בכל מקרה הסיפור עצמו חזק ביותר, כיתבה מעולה!!
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
בדיוק היום היה לי מבחן מסכם קורס שישים במד"א... D:

הסיפור כתוב מעולה!
כמו שאלומה אמרה- את מאוד חדה, והצלחת להשאיר אותי מרותקת עד סוף הסיפור.
אבל... הכותרת קצת הציקה לי. לא יודעת למה. אולי היא מגלה קצת יותר מדי...
(מצטערת, אבל אין לי רעיונות לכותרת אחרת. לכן את יכולה להתעלם מההערה שלי).

לילה טוב!
נאוה.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
איזה כיף שאת מפרסמת. אני כ"כ אוהבת את הכתיבה שלך.

הסיפור הזה זה הסיפור הכי מהיר שקראתי בחיים, כ"כ זורם ושוטף. העיניים פשוט רצות על השורות (או שהשורות רצות, לא ברור) אבל הכל קורה כ"כ מהר, ופתאום העניין שאולי לא הוא הציל אותה, והמתח לסוף.. מדהים ממש.

אני חושבת שהסיפור הזה הוא כאילו כתבת את כל המחשבות שרצו לך בראש, כאילו היה לך המון מה לספר וברגע שלקחת עט (או מקלדת) זה פשוט זרם אבל המיוחד בסיפור הזה שמרגישים רק את היתרונות שבזה, שהסיפור זורם מאד וכל זה ואין חסרונות- הסיפור ברור ומסודר.
[ואם כן חשבת על הסיפור הרבה והתעמקת בו וכל' אז בכלל עשית את זה מעולה]

היה לי קצת קשה עם הסיום "ואין נזק יותר גדול מיזה". לא יודעת, אולי חיכיתי לאיזה משפט סיום שיבטא את אותו הדבר אבל קצת יותר חזק.

בכל מיקרה, זה סיפור פשוט מעולה.

פשוט תודה.
[בבקשה תפרסמי עוד..]
שמרתי לי.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
סיפור כל כך עצוב. אין פה שביב אופטימיות. ):
את כותבת מעולה, מעולה.
שירה שמר.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח  
אני דווקא חולק על ניק בלי ראש. החזרה של כל אחת מהפיסקאות הופכת את הסיפור ליחודי ושונה.
אני לא יודע למה אוליב התכוונה אבל לדעתי לא מדובר כאן בפלשבקים אלא אמצעי סיפרותי מצויין שמושך את הקורא לאט לאט לתוך הסיפור. החזרה הזו מוסיפה המון.

אהבתי את הציניות בדיוק במידה מספת שגם לצערי מאפיינת לפעמים את המציאות.

נהנתי מאוד!
כ"ו אדר ב´ ה´תשס"ח  
יפה מאוד.
כתוב ברצף אחד, ממש כאילו אלו המחשבות של מיכאל. ללא סדר ואירגון, וזה מאוד יפה בעיניי.
תודה לך!
כ"ו אדר ב´ ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
מה שיפה בפסקאות האלו זה שהם כמו הספר זום- בכל פסקה מתגלה לנו משהו חדש על הגיבור- מיכאל. למשל- בפסקה הראשונה אנחנו חושבים שהוא מישהו מבוגר יותר ושאין קשר בינו לבין רונית, ובפסקה השנייה מתברר שהוא רק נער בן 15, ועוד מדריך בצופים שם רונית נמצאת כחניכה. בכל פסקה מגלים עוד משהו על מיכאל, עוד משהו שמוסיף לדמות הגיבור הבודדה שלו, שאף אחד לא אומר לה תודה, למרות ש"כולם אומרים" שהוא הציל את רונית.

ועוד משהו- אני חושבת שהפסקה על זה שמיכאל ערך חישוב קר וכל כך רציונלי על כך שאם לא יעשה את הפעולות שעשה היא תמות מאוד חזקה. חישוב על החלטה כל כך גורלית בין חיים עם נכות אפשרית לצמיתות למוות אפשרי זו שאלה פילוסופית ונותנת עומק ומחשבה לסיפור, אבל בכל זאת היה לי קצת לא אמין שמדובר בנער בן 15. טוב- יש גם כאלה.

שירה ש. (:
כ"ו אדר ב´ ה´תשס"ח  
קראתי בנשימה עצורה מההתחלה ועד הסוף.

נראה לי שזה כמו כל דבר בחיים. תמיד אנחנו חושבים שהיינו יכולים לעשות טוב יותר, גם כשברור שמה שעשינו היה מעל ומעבר. קל תמיד להאשים את עצמנו.

וקל לשכוח להגיד תודה.
כ"ו אדר ב´ ה´תשס"ח  
אוווצצ'
ממש אבל(5)
כ"ז אדר ב´ ה´תשס"ח  
קראתי אותו בשטף, כתוב פשוט נהדר.

תודה לך.
כ"ז אדר ב´ ה´תשס"ח  
אני עדיין לא החלטתי איך להגיב.
כלומר, הסיפור מצוין, ברור שהוא מצוין. כתוב בצורה ג'ינג'ית מעצבנת וקופצנית כזאת, אבל מצוין. אבל הנושא, שתהיי לי בריאה, הנושא.. לא יכולת לא להתעלל כך בנפשות הקוראים הרכות? נכנסים לכאן ילדים בני עשר, את יודעת...

אכן, מצפון. אין ספק שאני מצדיק את מיכאל מכל וכל.

אבל אני מוכרח להזכיר, שהיה פעם מע"ר של מדא שעשה עבודה של פארמדיק והציל חיים של ילד שנפגע בתאונה.
המע"ר הזה ישב בכלא על כך שהוא עשה משהו שהוא לא אמור לעשות. אם הוא היה נכשל, הילד היה מת בטוח. אם הוא לא היה עושה כלום, סביר להניח שגם אז הילד היה עובר מן העולם. מד"א תבעו את המע"ר, והוא ריצה תקופת מאסר קצרה ועובודות שירות.

מדהים.

שומרון.
כ"ח אדר ב´ ה´תשס"ח  
הסיפור מאד יפה לדעתי.
רעין מקורי וכתוב מקסים.
החזרה בכל פסקה קצת מיותרת לדעתי. אפשר לקצר קצת את הסיפור הזה.
סה"כ אני מסכימה עם המגיבים- מקסים ומרתק!
י"ח ניסן ה´תשס"ח  
איכות שלא פוגשים כל יום.

הייתי רוצה לקרוא סיפור באורך מלא שלך, מה את עושה כשהמרחב שלך להביע רעיון- עוד יותר גדול.
כ"ז אייר ה´תש"ע  
מסכימה מאוד עם האורח/ת שכתב/ה שזה כמו בסיפור זום.
סיפור מדהים, מעורר מחשבה - בעיקר על כתיבה מסוג כזה או אחר.
אהבתי מאוד, מדהים ומיוחד..
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד