שמש הפציעה מבין כפותיו,

המיובשות עם כל טפיפת רגב

אדמת עלומיו.

בהססו אל עבר גשר עץ,

בהתנדנדו, נידף, כקנה

הכחוש למרגלות. 

או אז, בדום שלף ורקיעים,

בעיוורון מזג צוקים ונחל

התאשכל עם עולמו.   

רוח טפחה גבו השחון,

בחידלון שרעפיו, נאסף

אל תוך תוכו.

*
ואד יעלה מן הארץ,

ועין בעין יראה:

קמה אלומתו,

וגם ניצבה.