המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
הומרוס / rotem_s
בביכורים מאז כ"ה אדר א´ ה´תשס"ח

 
לוויליאם בטלר ייטס


אֲנִי כּוֹתֵב אֶת שִׁירָתִי

בְּמַסְרְקוֹת בַּרְזֶל.

בֵּין תָּו לְתָו, עָלַי לָשׁוּב וְלִמְחוֹת

אֶגְלֵי זֵעָה מִמִּצְחִי הַמַּאֲדִים.


כַּמָּה נִלְעָג:

אֵין אֲנִי מוֹצֵא נֹחַם בַּלֵּילוֹת

וְאֵין אֲנִי מוֹצֵא נֹחַם בַּעֲמָלָם הַפָּשׁוּט

שֶׁל בְּנֵי הַכִּלְאַיִם.


הו, וִילִיאַם,

נִגְזָר עַל שְׁנֵינוּ לַחֲזוֹת בְּהִתְעַוְּרוּתֵנוּ.

עַד אָז-

הַב לִי כַּמָּה מִדַּרְדָּרֶיךָ.



ארספואטיקה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לrotem_s
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ה אדר א´ ה´תשס"ח  
כל מה שהולך להכתב הוא טעמי האישי בלבד, דברים שלי אישית צרמו, ואין הדברים באים לשקף מציאות אבסולוטית כלשהי

הממממ.... סליחה רותם אבל קשה לי עם הטון האולטרא-אינטלקטואלי של השיר הזה.
אני אישית אוהבת שירים שמדברים אליי, ללא מסכים, ישר לבטן, וכאן-כמו בהרבה שירים אחרים שאני לא מתחברת אליהם- זה בוחן לידע הכללי שלי (או לכמה מהר אני יכולה לדפדף בויקיפדיה, אם להיות אמיתית).
החל מהומרוס דרך ייטס. לא יודעת. אינטלקטואלי לי מידי.
עכשיו: ההקדשה לייטס לטעמי היא לא בהקשרה. במהלך השיר אתה משווה אותך אליו... וזה קצת לא שייך. לא שאתה לא מוכשר, אתה בעיניי כותב נפלא. אבל להקדיש שיר לייטס, זה כאילו שאתה בר פלוגתא שלו (לעומת זאת, אני מבינה כשאליוט מקדיש שיר לפאונד *ע"ע 'ארץ הישימון'). ויכול להיות שתהיה, יכול להיות שהשירים שלך יזכרו לעד בתודעת המין האנושי, אבל לא יודעת, לי כרגע זה נראה קצת חורג מהטעם הטוב. במיוחד ה"הו ויליאם"- אנחנו לא באמת מדברים ככה.


בקיצור, קצת קר לי מהשיר הזה. יש לך שירים אחרים מבריקים לטעמי ונוגעים.
אני אוהבת שפשוט אומרים לי מה שרוצים להגיד, ישר לפנים.

אז אולי כל חובבי השירה יתאהבו בשיר הזה, אולי כולם יריעו לך, אני אישית אוהבת את הפשטות, את החן שברפש, את היופי של האספלט, את העיניים של הקבצן, את האמת שבעוני.

זה רק טעמי האישי,
אני נהנת מהיצירות שלך,
מירי.
כ"ה אדר א´ ה´תשס"ח  
*ראוי לציין שגם אם כתבת את השיר בשמו של המורוס, כל הנ"ל עדיין תקף.
כ"ה אדר א´ ה´תשס"ח  
ראשית, תודה רבה על התגובה.

בניגוד לשירים אחרים שלי, שאולי מתארים סיטואציות יותר "פשוטות", או לחלופין "מוכרות", השיר הזה קצת יותר מורכב.

את פשוט צודקת, כדי להבין את השיר, צריך להכיר את שירתו של ייטס וצריך לדעת שהומרוס היה עיוור.

השיר נכתב לאחר קריאה של ספר שיריו של ייטס, שקיבלתי במתנה ליום הולדתי. אין מה לעשות, מי שלא קרא את הספר, לא יוכל להתחבר למוטיב הדרדרים, או לפרדוקס הקיומי של המשורר, שמופיע היטב בשירתו, בצורה בה אני התחברתי אליהם.

אני קראתי את הספר ומאוד הושפעתי ממנו, התוצאה מוגשת לפנייך. אני לא מבקשת ממך להבין את השיר על כל פרטיו ולהבין למה התכוונתי בכל פרט ותו. להיפך, אני כן חושב שיש בשיר הזה משהו שאחרים יכולים לקבל ממנו, גם מי שלא מכיר את ייטס או את שירתו.

בנוסף לכך, אני לא חושב שקריאת שירה היא מלאכה קלה. הרבה פעמים צריך לחקור, לקרוא ולעיין הרבה לפני שמבינים שיר מסוים. אם משורר מסוים היה חי במאה 19 ברוסיה, ללא הבנה של הרקע ושל התקופה, השיר נראה אחרת לגמרי.

במידה ועוד כמה קוראים ילכו לקרוא על ייטס ועל פועלו, כבר הרווחתי משהו.
לא התכוונתי שהתוצאה תהיה מתנשאת או אולטרה-אינטלקטואלית.

לגבי ההקדשה-
אינני שם עצמי בדרגתו של ייטס, אולי בדרגת עבדו הפשוט ביותר. עם זאת, גם בין בן המלך ובין העני היו נקודות דמיון; על נקודות ההשקה ביני לבינו אני מנסה לעמוד בשיר זה.

ושוב, תודה רבה על התגובה.

רותמ'ס.
כ"ה אדר א´ ה´תשס"ח  
שלא תבין אותי לא נכון... לא באתי לומר לך: רותם אתה לא בדרגתו של ייטס.
יש פה רק משהו צורם דיסוננס. כמו שאני אקדיש שיר למלכה אליזבת.
אתה יותר חשוב בעיניי מייטס (וגם מהמלכה אליזבת אם כבר נכנסנו לזה). פשוט ההקדשה היתה נראת לי לא לעניין. אישית. זה הכל.

בכל אופן, אשריך על הענווה,הישרות ותשומת הלב שהענקת לתגובה שלי.

בהצלוחה.
כ"ו אדר א´ ה´תשס"ח  
יש הרבה מן האמת במה שחומר כתבה. השיר הזה בהחלט משדר אינטלקטואליות (ומהווה את ההוכחה הסופית לכך שאתה צפוני!) ולא יהיה מובן עד הסוף לכל מי שלא בקיא בכתביו של ייטס, דהיינו -רוב מי שיקרא את השיר הזה.


אבל אני לא סולד מכך. אני אישית לא קראתי מיימי אף שיר של ייטס, ובכל זאת הזדהיתי עם השיר ומצאתי בו הרבה. כל בּוּר יכול להזדהות עם השיר הזה, ולצפצף על השמות הזרים וההקדשה. אני חושב שזה שיר נוגע, עצוב ואישי, שמשתמש מצויין במסווה של האינטלקטואליות, הויליאמים וההומרוסים למיניהם. אמנם לא הכל ברור לי, ומן הסתם לא הכל יהיה ברור גם לקוראים הבאים של השיר הזה, אבל אני מניח שכבר נתת על כך את הדעת.

בניגו לחומר, אני חושב שעיקר הבעיה היא בבית השני, שהוא די עלום.



(יש, יצרנו רצף ארגנטינאים בתגובות!)
כ"ו אדר א´ ה´תשס"ח  
הפתיחה של השיר נורא מועצמת- מסרקות ברזל מתקשר אצלי לעינויים סדיסטיים, כמדומני הם נקשרים בסיפור מותו של עקיבא על קידוש השם.
לא הבנתי מי הם בני הכלאיים וגם אני חסר את הידע הדרוש להבין את השיר.

תוכל אולי לשפוך עוד מעט אור ?

אם תאות אני מזמין אותך לעשות זאת בסדנת הקריאה אותי השיר הזה מרתק.

איציק.

כ"ו אדר א´ ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים

שיר חזק, מילותיו כמסרקות ברזל. לי נדמה שחבויה בו ערגה פואטית נפלאה. הקושי למצוא מילים שספן להתכלות באש הכתיבה.
כן כן , זו טיבה של אבולוציה, לבני הכילאיים יכולת השרדות גדולה יותר, ואתה הבעת את הרעיון בצורה פנטסטית.
נהדר.

מארי
כ"ח אדר א´ ה´תשס"ח  
ארספואטיקה שחודרת-חושפת נוגעת עמוק לנפשך הצמאה שירה, הסורקת מילותיה מתוכה במסרקות ברזל, מקוננת גורלה בשיתוף עמוק
עם ייטס "לַחֲזוֹת בְּהִתְעַוְּרוּתֵנוּ", לחלוק עמו בדרדריו=דרדריך.
כבר אמרנו שהומירוס היה עיוור?

מאוד נגעו-חדרו בי מילותיך.
שיר-ארספואטי מצוין!

עוזי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד