בנושא
בכרם
חדשות
 
חריג / ר"י
בביכורים מאז ד´ אדר א´ ה´תשס"ח

 

שלום, קוראים לי ***** (מספר הכוכביות בדוי), ואני חריג.
כן, אני יודע שזו לא הדרך הכי סימפטית לפתוח בשיחה, אבל רק רציתי שתדעו, שזה לא ינחת עליכם בהפתעה. אני לא אוהב הפתעות, הן תמיד מוציאות אותי משיווי משקל.
חוץ מזה, על זה אני הולך לדבר.

אני לא זוכר מתי גיליתי את זה לראשונה. אני חושב שזה קרה בצורה הדרגתית. פשוט לאט לאט (משחק מילים משעשע... הא הא) התחלתי לקלוט, שאני לא בדיוק כמו כולם.
ההורים שלי, ושאר המשפחה, די הכחישו בהתחלה, אבל בשלב מסוים הם כבר לא יכלו להתעלם מזה.
אבא שלי וחלק מהאחים ניסו להתמודד עם זה בעזרת בדיחות, "טוב שלא נעלו אותך", "אנחנו פשוט נחזור מחר במקום לחכות לך, זה יהיה יותר מהר", ואמא אמרה להם ומדי פעם גם לי, שאין להם שום הצדקה לצחוק עלי רק בגלל שאני קצת איטי, ושלכל אחד יש חסרונות ויתרונות.
אבל זה לא עזר, אני ידעתי בדיוק מה אני - חריג.


היו לי חברים והם התמודדו עם זה בגבורה, או פשוט עקפו את הבעיה. אבל זה לא עזר לי, הרגשת הבושה והמחנק בגרוני, כל פעם שזה קרה שוב, המבטים מסביב...
כשהתחלתי לצאת עם מי שהיא היום אשתי פשוט לא יכולתי לספר לה, כל כך אהבתי אותה והיא אותי, שלא הצלחתי לשאת את המחשבה להפיל עליה כזה עול. במבט לאחור, אני יודע שהאימה חסרת השם, בה לא העזתי להכיר, היתה שהיא תדחה אותי, שהיא תראה אותי כמו שאני - חריג.

אז עשיתי מה שיכולתי - סידרתי את זמני הפגישות שלנו ככה שזה לא יבוא לידי ביטוי, והשתדלתי מאוד להזדרז, וכל כך התפללתי להרפא מזה.

אחרי שהתחתנו, היא עלתה על זה.
אני זוכר את הבוקר הזה שהיא חכתה וחכתה לי וכל כך כעסה כשסוף סוף הגעתי... לא ידעתי מה להגיד לה. היא הטיחה בי את כל האפשרויות מ"לא אכפת לך" עד לאפילו "אתה בוגד בי". כשהיא הגיעה לאמת, היא ראתה את זה בעיניים שלי, והתחילה לבכות.
ברחתי משם לחדר ונעלתי את עצמי. אחרי כמה זמן היא דפקה על הדלת ובקשה סליחה. נתתי לה להכנס והיא חיבקה אותי ואמרה לי שהיא אוהבת אותי, ולא אכפת לה מה הבעיה שלי, היא תשאר איתי ואנחנו נטפל בזה ונתמודד עם זה. שאלתי אותה אם היא לא כועסת שלא ספרתי לה עד עכשיו, והיא אמרה שכן, אבל היא מבינה אותי והיא סולחת לי. כשהסתכלתי בעיניה וראיתי את הכנות שבהן, אהבתי אותה יותר משאהבתי אי פעם.


אז ניסינו לטפל בזה. לקחתי קורסים של ריכוז וקריאה מהירה ואפילו צילומית, טופלתי על ידי קלינאי תקשורת, אבל כלום לא עזר, מרגע ההתחלה ועד הסוף עדיין לקח לי עשר דקות-רבע שעה יותר מכולם.

בדקנו ומצאנו כל מיני מוסדות שיש בהם אנשים כמוני, אבל התלבושות והתסרוקות המוזרות שלהם ממש לא מצאו חן בעיני. אבל גם אם הייתי יכול להסתדר שם, לא הייתי יכול לעמוד בתווית החריג הציבורית שהיתה מודבקת לי.
שלא תבינו לא נכון, אני כבר הייתי רגיל והייתי יכול להתמודד עם זה, אבל אני יודע אילו שיחות היו מתנהלות בקהילה:
- "שמעת על ****, בעלה של **** ואבא של ****?"
- "כן, איזה נורא, לא עלינו ולא על אף אחד, והוא נראה כזה בן אדם נחמד... אנחנו חייבים לתמוך בהם"
- "אבל... זה לא מדבק?"
- "לא, ברור שלא! זה מחלת נפש, לא? אני לא חושב שזה מדבק..."
- "יכול להיות, אבל כדאי להזהר, אני לא חושב שאני רוצה שהילדים שלי ישחקו יותר עם ****..."
תופסים!?

זה פשוט לא משהו שהייתי מוכן לעשות למשפחה שלי.

אז ככה אני חי, כל בוקר מתמודד מחדש, מכריח את עצמי לקום מהמיטה, לקחת את הטלית והתפילין וללכת. מגיע וקולט את המבט של הזקן שנועל תמיד, ויודע ששוב נמצא אחד את השני עשר דקות אחרי שהוא סיים לכבות את החשמל בבית הכנסת, הוא עם המבט הנוזף ואני עם המבט הנכלם.

ורק מקווה, מתפלל... שפעם אחת אצליח להתחיל שמונה עשרה עם החזן.





© כל הזכויות ליצירה שמורות לר"י
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ה´ אדר א´ ה´תשס"ח  
קראתי כמה פעמים ולא חושבת שהבנתי לגמרי-האיטיות אמורה לעמוד בפני עצמה, או שזה משל למשהו אחר? לא ברור לי...
ה´ אדר א´ ה´תשס"ח  
היצירה הנ"ל נכתבה בהומור.

מוקדש לכל החזנים העל קוליים באשר הם.

ר"י
והמבין יבין
ה´ אדר א´ ה´תשס"ח  


(אני עדיין תוהה אם זה באמת מצחיק או לא, כי המון פעמים אני מוצאת את עצמי בקצב אחר.. לאט זה המהר החדש).
ה´ אדר א´ ה´תשס"ח  
חמוד מאוד.


אני ראיתי ביקורת נוקבת מאחורי ההומור והשנינות.
ה´ אדר א´ ה´תשס"ח  
ו´ אדר א´ ה´תשס"ח  
ו´ אדר א´ ה´תשס"ח  
ללא נושא / אורח/ת בביכורים
ז´ אדר א´ ה´תשס"ח  
יצירה טובה / אורח/ת בביכורים
ונהנתי מאוד מהתגובות.

יתכן שזה שכבר ידעתי את הסוף קצת הרס.


אולי...


אריאל1
מנותק
ז´ אדר א´ ה´תשס"ח  
:-P
איזה מצחיקול.

אני לגמרי מזדהה. טוב, החזן כנראה לא שר בלב את כל פסוקי דזמרה, אבל ההפסד שלו, לא?.

כמובן, הביקורת טובה וראויה ומוכנסת לה בנונשלנטיות בדלת האחורית. זה מצוין. קטע שהיה צריך להכתב...

נהניתי!
י"א אדר א´ ה´תשס"ח  
טוב, לא בדיוק פלגיאט.
אבל הבעיה הזאת היתה לאחיך הרבה לפניך, יא מתלהבן.
בכל מקרה, קטע משעשע וחביב.
חוייכתי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד