בנושא
בכרם
חדשות
 
משחקים בחול / זכרני נא
בביכורים מאז כ"ג שבט ה´תשס"ח

 

הוא בונה בחול כבר הרבה זמן. מאז שפינו אותם מהבית, ואולי קצת לפני.

כשביקש אליקים מאמו ללכת להפגנה נגד הפינוי, אמרה לו שהוא יותר מדי קטן בשביל להשתתף בצעדות וחסימות כבישים. לבינתיים, כך אמרה, אתה יכול לשחק בחול.


במקום שאליקים גר לפני הפינוי היה הרבה חול, וגם ים היה שם. תמיד כשאליקים היה עצוב, או שאמא שלו בכתה שעוד מעט הם כבר לא יהיו פה, הוא היה הולך לחוף, ובונה מהחול מקומות בישוב, מקומות שאהב וידע שיתגעגע אליהם. בתוך הלב, האמין אליקים שלא יפנו אותם, הוא כל-כך אהב את המקום שגר בו, הוא לא רצה ללכת.

אך למרות כל החלומות, ואפילו שאליקים לא רצה שזה יקרה, יום אחד נכנסו חיילים לבית שלו ודברו עם אבא. אמא, ישבה על הספה בסלון ובכתה, לידה היו המון ארגזים. אחיו הגדול של אליקים צעק על החיילים משהו שאליקים לא הבין, הוא זוכר כל מיני מילים על עם ישראל, על זיכרון, על איסורי תורה, ומוסריות.

אליקים הבין שעכשיו הם צריכים ללכת. הוא ידע, אבל לא רצה. הוא פתח את דלת הבית ורץ החוצה, אל החוף שכל-כך אהב, אל הדברים שבנה שם. כשהגיע, הרגיש שהים יודע שהוא עוזב. גם הים לא רוצה. הוא היה סוער, והגלים הגדולים הגיעו עד למבני החול שאליקים בנה, ושטפו אותם. החזירו את החול אל הים, אל הכחול שלא נגמר.

אליקים נפרד בדמעות מהים, ולקח חופן מהחול הזהוב, הרך, המלטף. הוא נשבע לחזור. אמא אמרה לו שיום אחד נחזור לפה. הוא עלה לאוטובוס יחד עם אביו, וכל הנסיעה החזיק בצנצנת החול שלו. החול של המקום שהיה, ואיננו.


גם במקום החדש שאליקים גר יש חול, אבל אין ים. אליקים חושב שהחול שם לא אותו דבר. הוא בעצם לא חושב, הוא בטוח. כל פעם שאליקים מתגעגע אל המקום בו גר, הוא הולך לחול, ובונה בו את המקומות שהוא זוכר משם.

כשאליקים שומע ברדיו, או מאבא, שמפנים ישובים, הוא יוצא אל החול ובונה את הישוב שמפנים. אליקים לא מכיר את הישובים, אבל הוא מדמיין אותם. בהתחלה, אליקים סולל בחול כביש יפה, עם רחובות, צמתים, וככרות. אחר-כך הוא בונה בתים, בעזרת קופסת פלסטיק מיוחדת שאמא הביאה לו, עוד בבית הקודם שגרו בו. כשהוא מסיים לבנות את הבתים, בונה אליקים בעצמו בית-כנסת, ומרכז-קניות. הוא גם עושה גינות, עם שבילים, ומדשאות, ומתקנים- כאלה שהיו לו בבית שם, ליד החוף.

בסוף, שאליקים גומר לבנות את כל הישוב, הוא מוציא מהבית את מכוניות המשחק ואנשי המשחק שלו, ומפזר אותם בין הבתים. לאחר-מכן, הוא גם מביא את החיילים שאמא קנתה לו, אלה עם הרובים והקסדות, עם הג'יפים והנגמ"שים, ואז הוא משחק איתם שהם החיילים שבאו לפנות את הישוב.

במשחק של אליקים, האנשים לא מקללים את החיילים, ולא זורקים עליהם כל מיני דברים, ולא מרביצים. הם מסבירים להם, יפה, שאסור לפנות יהודים מביתם, ואסור לתת אדמות מארץ-ישראל לגויים. והחיילים מקשיבים לאנשים, מבינים אותם ומסכימים איתם.

במשחק של אליקים האנשים אוהבים את החיילים, והחיילים את האנשים. הם מכבדים אחד את השני, ומקשיבים אחד לשני.

במשחק של אליקים לא הורסים את הבתים.

כשאליקים מסיים לשחק בחול, כבר חושך. הוא חוזר לבית, וכשהוא נכנס הוא שומע מהרדיו, או מאבא שהחיילים סיימו לפנות את הישוב. בתחילה הם כיבו ערימה ענקית של צמיגים בוערים, שחסמה את הפתח לישוב, לאחר-מכן הביאו למעצר אנשים שקיללו והרביצו להם, ולבסוף, שברו עם מנוף ענק את כל הבתים.

לפני שהולך לישון, מביט אליקים בחלון חדרו, משם רואים את כל הישובים שבנה, כולם עומדים על תילם. שלמים, איתנים, וחזקים. אחרי שאליקים מסיים להעביר מבט על כולם, הוא מבטיח- יום יבוא ולא יהרסו עוד ישובים. יום יבוא...



© כל הזכויות ליצירה שמורות לזכרני נא
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ג שבט ה´תשס"ח  
יש לך את זה!
העברת את התמימות היפה שיש לילדים, סיפור מהמם!
כ"ד שבט ה´תשס"ח  
סיפור מדהים במלא מובן המילה, אהבתי מאד את ענין המשחק וההחלטות שאליקים מחליט בו...
כ"ד שבט ה´תשס"ח  
יפה, מאוד משלי.
הסיום לדעתי קצת מוריד מהסיפור, מדי ישיר.
הסך הכל מצויין, יישר כח.


אליהו השמש.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד