המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
על בסיס מקום פנוי / שירה שמר
בביכורים מאז י"ח שבט ה´תשס"ח

 

אֲנִי מְסַדֶּרֶת אֶת הָרְגָשׁוֹת עַל מַדָּף.
אֶחָד מְדוּשָׁן עֹנֶג
מִתְרַּוֵּחַ עַל כִּסֵּא קַשׁ
מְהַפֵּךְ וּבוֹחֵשׁ בּוֹ לְלֹא תַּקָּנָה.
מִסְּבִיבוֹ כַּמָּה תְּעָלוֹת,
שֶׁגָּרְמוּ הָעֲמֻקִים שֶׁבָּהֶם
חוֹפְרִים בְּאֵזוֹר
לְלֹא חֲנָיָה.

יֶשְׁנָם שְׁחָלַמְתִי-
עוֹבְרֵי דְּרָכִים הַמְּסַפְּרִים
פִּלְאֵי מִזְרָח וִילִידִים;
וְהִנֵה גַּם אָדֹם לְחָיַיִם, עֵינָיו רַכּוֹת
פִּיו שׂוֹחֵק רְמָזִים.
בַּמְּגֵרָה לְיַד מַטִים לִפֹּל
פְּתָקִים
גוֹרְסֵי מַחְשָׁבוֹת מְפַזְרֵי פֵּירוּרִים,
מִתְאַמְּצִים בְּקוֹל נִחַר
לַחֲדֹר לֵב שוֹמְעֵיהֶם.

בַּפִּנָּה מִצְטַמְצֵם נֶמֶשׁ
לִכְדֵי נְקֻדָּה בַּיְשָׁנִית
נִרְאֶה שֶׁחָמְקוּ מִמֶּנּוּ
מַרְאֶה וּמָקוֹם.
כְּשֶׁעָבְרָה שָׁם רוּחַ פְּרָצִים
מָשַׁח שְׂעָרוֹ לְאָחוֹר, וְסִירֵק נַפְשׁוֹ לְפָנִים;
נִדְמֶה כְּיוֹשב מְעָרוֹת מְאֹהָב.

חִיבַּבְתִּי אוֹתוֹ הנֶמֶשׁ
וְקִירַבְתִּיהוּ אֶל לִבִּי.




_______________________


"כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום, שכביכול צמצם אלוקותו משם... אבל באמת לאמיתו, בוודאי אף על פי כן יש שם גם כן אלוקות, כי בוודאי אין שום דבר בלעדי חיותו, ועל כן אי אפשר להשיג כלל בחינת חלל הפנוי עד לעתיד לבוא" (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ד סעיף א').



מקום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לשירה שמר
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ח שבט ה´תשס"ח  
אוי, יקירתי, זה נהדר!
אני קוראת פה הרבה תום, ואהבה. הכותרת משכה אותי להכנס לפה מיד, ואני רואה שהמילים שלך לא נופלות ממנה. רעיון מעולה, ביצוע מעולה, לרגע התעלמתי מכל מה שמסביב ודמיינתי את השיר הזה בתוך ספר שירה, אמיתי, של משוררת גדולה.


יפה מאד!
י"ח שבט ה´תשס"ח  
אלומה- אני נפעמת פה מהמחמאות (פה פעור וכו'). תודה מתוקה!
איציק- תודה על ההמלצה (: הנמש(שלא מצא מקום על המדף) מרמז על משמעות הסידור.
י"ח שבט ה´תשס"ח  
יפיפה בעיני.
אולי כולנו צריכים להתמקד באותו נמש בישן, ולא בכל אותם גורסי מחשבות.
נהדר.5
י"ח שבט ה´תשס"ח  
גם אני חושב שהבשר של השיר טמון בנמש.

ההתחלה טובה מאוד, היא מציירת לך מסגרת, אווירה, מקום.

ההמשך קצת פחות ברור ויש טיפה תחושה של התפזרות, אבל הוא עדיין יפהפה ומיוחד

עצה קטנה, הייתי יורד שורה אחרי "ללא חניה".

לסיום, רק אומר שהצחיקו אותי השורות הנהדרות:
"כְּשֶׁעָבְרָה שָׁם רוּחַ פְּרָצִים
מָשַׁח שְׂעָרוֹ לְאָחוֹר, וְסִירֵק נַפְשׁוֹ לְפָנִים;
נִדְמֶה כְּיוֹשב מְעָרוֹת מְאֹהָב"

כל הכבוד!
י"ט שבט ה´תשס"ח  
אני מודה שבבית הראשון קצת הלכתי לאיבוד, צריכה להתעמק עדיין, אבל לקחתי לי למקומות שלי.
אז בעצם, הנמש לא מתעלם מהסביבה, כשבאה רוח הוא משתמש בה, לא?
נו, הלוואי.
ואני מתה על הסוף :)
כ´ שבט ה´תשס"ח  
זה יפה מאד, זה קצת כמו אגדה שכזו לנבכי הנפש והזיכרונות, עד שמוצאים זיכרון יפה ורוצים להישאר בו[הזכיר לי את "שמש נצחית בראש צלול"]
כ´ שבט ה´תשס"ח  
"וזה החלל הפנוי היה מוכרח לבריאת העולם, כי בלתי החלל הפנוי לא היה שום מקום לבריאת העולם כנ"ל. וזה הצימצום של החלל הפנוי אי אפשר להבין ולהשיג כי אם לעתיד לבוא, כי צריך לומר בו שני הפכים: יש ואין. כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום, שכביכול צמצם אלוקותו משם, ואין שם אלוקות, כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי, והכל אין סוף, ואין מקום לבריאת העולם כלל. אבל באמת לאמיתו, בוודאי אף על פי כן יש שם גם כן אלוקות, כי בוודאי אין שום דבר בלעדי חיותו, ועל כן אי אפשר להשיג כלל בחינת חלל הפנוי עד לעתיד לבוא" (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ד סעיף א').

כ´ שבט ה´תשס"ח  
מדהים ביותר ועוד לאחר ההסבר, אין מילים בפי לתאר עד כמה הפיכת הדברים הפנימיים לתאור שלך במילים אלו הקסים אותי.
כ´ שבט ה´תשס"ח  
הו, נפלא. ממש, ממש נפלא.
איזה דימוי נהדר...
התיאורים שלך העלו לי תמונה של מחסן גדול ומאובק, ממש נהניתי לדמיין את כל זה.

תודה לך (:

נתנאל.
כ´ שבט ה´תשס"ח  
חייכתי למול השיח הכן והגלוי באומץ עם רגשותייך, המואנשים ומתוארים יפיפה ללא כחל ושרק, ועד אותו נמש ביישן...

אכן, לא-קל לראות את אותו הנמש ש"נִרְאֶה שֶׁחָמְקוּ מִמֶּנּוּ מַרְאֶה וּמָקוֹם." וגם לקלוט את גדולת ענוותו, המכיר בהיותו כה מוגבל -"יושב מערות", אך דווקא בו פועמת אותה ערגת מאוהב לאור הבריאה הגנוז, עד בחסדו יצליח לצאת מתוך המערה, כשיר שכתבת אז, "לפתח המערה" (אם אינני טועה בשם).

אהבתי.

עוזי :)
כ"א שבט ה´תשס"ח  
תודה רבה לכל המגיבים! אין כמוכם.
כ"א שבט ה´תשס"ח  
התנמשתי .
התהוללתי קודם בכרמך, עכשיו אני מבושמת קלות, ובעיקר מעריצה.
תרשי לי לחבוק איתך איזה נמש?
פ"מ.
כ"א שבט ה´תשס"ח  
איזו אבלה אני, רק עכשיו הבנתי את השם... מקום פנוי. את גאון.
כ"ט שבט ה´תשס"ח  
אהבתי מאוד את ההקבלה שנוצרת בשיר בין הכותבת לבין אלוקים, ומה שזה אומר עלינו, על הרגשות שלנו, ועל היצירה בכלל.
ב´ אלול ה´תשס"ח  
איזה קסם.
כמה חן יש בשיר הזה. התמונות שמצטיירות, הנמש. אהבתי ביותר.
קסום.
כ´ חשון ה´תשס"ט  
מתוך החלטה יומית משונה לוותר על יומרות של "הבנה" ו"השתתפות", אני קוראת פה בעיניים פעורות ופשוט נהנית ממרקם המילים והחיוכים בשיר.
"חִיבַּבְתִּי אוֹתוֹ הנֶמֶשׁ"... איזה חיוך! איזה כיף לי, כיף של ילדה עם חיפושית מנומשת
תודה, שירה. חיוך גם לך.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד