בנושא
בכרם
חדשות
 
נער / אל הרי שומרון
בביכורים מאז ט"ז שבט ה´תשס"ח

פגשתי אותו בלילה חשוך וקר.
הוא ירד מרכב שנסע לכיוון ירושלים, מלמל תודה רבה, ופסע לעברי.
בהתחלה, בגלל גלימתו המוזרה ושיערו המתולתל, הוא נראה לי כמו אישה, אבל כשנגלו לאור הפנס תווי פניו ראיתי שהוא גבר. נער, למעשה. הוא שילב את ידיו והתכווץ לתוך עצמו, מנסה לאגור חום ולהגן על עצמו מפני הרוח העזה.
או אולי מפני משהו אחר.
כשהגיע אליי הנהנתי לו בראשי, והוא חייך. שלום עליך, הפטיר בקול רועד אך נעים. עיניו שבו אותי כמעט ברגע. עיניים רכות, צעירות. משהו אחז במרכזן- פחד, אולי חשש גדול. כשהוא שם לב שאני בוחן אותו הסטתי את מבטי.
עברו כמה רגעים של שתיקה. צומת עלי הייתה שוממה באותו לילה, רק הרוח שרקה באוזנינו, פורעת את שיערו וכמעט שקורעת מעליי את מעילי.
לאן אתה נוסע? שאלתי אותו, והוא הביט בי לרגע, כלא מאמין ששאלתי אותו.
לשכם, הוא אמר. והבטתי בו גם אני.
שכם? שאלתי שוב, והוא הנהן. שועשעתי. מה מעשיך בשכם? שאלתי, והוא תלה בי מבט, רציני לגמרי. 
לבקר את אחיי, מלמל בשקט. אבא שלי ביקש שאלך אליהם, לראות מה קורה, אתה יודע. הנהנתי.
עברו עוד כמה רגעים, התאפקתי שלא לפרוץ בצחוק.
הם לא גרים שם, הוא הוסיף, בלי ששאלתי. הם רק שם לענייני עסקים, אם אפשר לקרוא לזה ככה.
הוא היסס.
מה זאת אומרת? שאלתי. 
טוב, הוא מלמל, זה סיפור ארוך. הוא הפנה לי את גבו, צופה לאורך הכביש המוביל לכיוון ירושלים. הסתכלתי גם אני. על-פי החוסר ברעש המנועים, הסקתי שיש לי זמן. חייכתי אליו. הוא לא חייך. 
לי ולאחים שלי יש ריב קטן, הוא אמר בשקט. אנחנו לא הכי מסתדרים. הם צועקים עליי פה, אני מציק להם שם. אתה מכיר את זה.
הנהנתי.
אצלנו, יש לזה משמעות גדולה הרבה יותר, הוא המשיך. עיניו נשלחו אל המרחק הלא ברור. אצלנו, אם לא נהיה ביחד, דברים רעים יקרו.
בגלל זה אביך שלח אותך? שאלתי.
בגלל זה בדיוק, הוא הנהן.
מה זאת אומרת, דברים רעים? חקרתי.
יש לי ייעוד גדול בעתיד. לכולנו. הוא אמר, זע באי נוחות. אני ואחים שלי מהווים את המשכיות הקשר עם בורא העולם. אסור שנהיה מפורדים.
הוא דיבר באופן מעורפל, קולו הנעים מתנגן באוזניי, משתלב ומכסה את שריקת הרוח. עמדנו יחד, קרים ומכווצים, מחכים לטרמפ שיושיענו.
עבר רק רגע של שקט, עד שמלמול בקע מבין שפתיו.
בית המקדש ייחרב אם אני לא אעשה את זה. החיים כיהודי ייחרבו, עם ישראל ייחרב.
לא פקפקתי בדבריו, אף לא במילה.
רכב אחד התקרב מרחוק, אור פנסיו חוזר מהכביש הרטוב. הוא עצר לצידנו, חלונו הקדמי נפתח. לאיתמר, אמר הנהג בקוצר רוח. היה רק מקום אחד. הנער הביט בי בשקט, מפציר. הנהנתי, מחווה בידי לכיוון הדלת הפתוחה. הוא חייך אלי ונכנס.
רגע! זעקתי, שניה לפני שהדלת נסגרה. מה שמך?!
הוא הביט בי ארוכות, ועיניו הרכות חדרו אל עמקי ליבי, אל נשמתי.
יוסף, הוא אמר, סגר את הדלת, ונסע משם.

אגדה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאל הרי שומרון
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ´ שבט ה´תשס"ח  
ובכן, ברמה הכללית זה סיפור טוב מאוד, אבל יש טיפה בנאליות בסיום.
כלומר-ברור שזה יוסף. אתה לא צריך להגיד את זה.
יכולת לכתוב שהוא חייך וזהו.

אבל בכל אופן-זכית.
כ´ שבט ה´תשס"ח  
המ.. אני דווקא לא בטוחה. אם רוצים להוריד את האמירה הברורה בסוף, צריך לשתול יותר רמזים במהלך הסיפור. לי זה דווקא היה נראה במקום.
אהבתי, תודה לך.
כ´ שבט ה´תשס"ח  
אני מסכימה עם משה. זה כבר ברור מאמצע הסיפור - שכם, לבקר את האחים, אבא שלח, ריב וכו'...
המסר שלך מאד יפה, ונהניתי מהשילוב של הסיפור התנכי עם ההווה שלנו. וגם מהתיאור בהתחלה, שמבינים את הפרטים מההמשך (גלימה, שיער מתולתל)
וגם הכותרת טובה
כ´ שבט ה´תשס"ח  
בס"ד

קסום ממש
כ´ שבט ה´תשס"ח  
את האמצע לא ממש הבנתי (אולי מעייפות) את ההתחלה מאוד אהבתי, לדעתי כתובה טוב, ואת השם בסוף דווקא אהבתי. אולי בנאלי אבל מחזק את זה יותר. לענ"ד.

יישר כח!
(והיה לי קצר מידי. לא מרתי את זה, נכון?)
כ´ שבט ה´תשס"ח  
חזק. אהבתי את ההשלכות שנרמזות מהסיפור כלפי מצבנו העכשווי. כתיבה יפה. רעיון מקורי.
ח´ אדר א´ ה´תשס"ח  
וחבל זה כ"כ קצר
לדעתי לא היית צריך לכתוב שזה יוסף

יום טוב
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד