בנושא
בכרם
חדשות
 
שכחה / חובב לנדוי
בביכורים מאז י"ג שבט ה´תשס"ח

אֲנִי חוֹרֵט אֶת שְׁמוֹתַי בָּרְחוֹבוֹת
וְלֹא מִפַּחַד שִׁכְחוֹן הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים,
כִּי מִפְּנֵי בְּנֵי דּוֹרִי הַנָּמִים
שֶׁיָּרִיחוּ בָּהּ אֶת הָרֵיחַ הֶחָלוּד
שֶׁל אַהֲבָתִי אֶל הָעִיר,
שֶׁיִּכָּנֵס בְּנִשְׁמַת אַפָּם
אוּלַי יָעִיר בָּהֶם אֵיזוֹ טַלְטֵלָה רְדוּמָה.

כֹּרַח גַּעְגּוּעַי מַחְזִיר אוֹתִי אֵלֶיהָ
פִּקֵּחַ בְּכָל פַּעַם אֲנִי מוֹצֵא אוֹתָהּ יוֹתֵר
נִשְׁכַּחַת מִתְחַסְפֶּסֶת בַּחֲלַל הָרֵיקָנוּת
נִלְחֶמֶת לִשְׂרֹד אֶת אוֹרָהּ.

סְטוּדֶנְט בִּסְוֶדֶר יָרֹק-וָרֹד
תּוֹלֶה כְּבִיסָה וְשָׁר
הוּא לֹא יוֹדֵעַ;
זְקֵנָה בְּפֶתַח בֵּיתָהּ
נִרְדֶּמֶת בַּצָּהֳרַיִם,
גַּם הִיא לֹא יוֹדַעַת
שֶׁהִיא יְרוּשָׁלַיִם.





אהבה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לחובב לנדוי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג שבט ה´תשס"ח  
לפי הירושלים זיהיתי אותך. את ירושלים אי אפשר לפספס.

לטעמי, שני הבתים הראשונים נהדרים. השורה האחרונה של הבית השלישי קצת צורמת לי. היא קצת מסבירנית ואני לא ממש יודעת להסביר למה.

הסטודנט והאישה עצבנו אותי בקריאות הראשונות, אבל אחרי עוד כמה אני חושבת שזה נכון שהם שם - אחרי הכל, הם ירושלים, והיא אינה, בלעדיהם.

אהבתי במיוחד את הריח החלוד. ואת הפסיחה שמרבה משמעויות ב" פיקח בכל פעם אני מוצא אותה עוד יותר".

תודה לך, חובב חיים.
י"ג שבט ה´תשס"ח  
אני אוהבת את זה, אתה כותב בשני רבדים- המתפלסף והחי. זה שחי את החיים עצמם והוא ירושלים, וזה שעוצר לבחון הכל מהצד ולכל דבר אצלו יש משמעות. והמיזוג הזה יפה בעיניי, כנראה מפני שבעיר הזאת קשה לכל רובד לעמוד בפני עצמו.

שורת העיר המתחספסת- נכמר לבי עליה.

שיר יפה, לא משמח אבל יפה.
י"ג שבט ה´תשס"ח  
אני חוזר טיפין טיפין לכתוב.
אשמח להארות (לא קטילות, הארות. בונות.) ענייניות על סגנון ותוכן.
[ויש לי מעט נסיון, גם אם אני לא מוּכּר פה..]
י"ג שבט ה´תשס"ח  
הבית האחרון קנה אותי.
הריח החלוד הזה..
תודה.
י"ג שבט ה´תשס"ח  
בס"ד

שיר מקסים. עטוף מאוד באווירה שמאפשרת גם לתוכן הדברים לחדור פנימה.

בכל זאת הערות קטנות לליטוש-
*ניקוד: השירים שלך שווים השקעה גם בפרטים הקטנים.
*מפני: המילה 'מפני' בבית ב' מנמקת את הבית שלפניה. המילה 'מפני' בבית ג' מנמקת את המילים שיבואו אחריה. הייתי מצפה שלשני מילים זהות באותו מיקום יהיה תפקיד שווה, אחרת אני לא רואה סיבה לחזרה. אותי זה בלבל, ונראה לי מסורבל בעיניים.
*לאורך כל השיר ירושלים נושבת ונשמעת, בלי צורך להזכיר בפרוש את שמה. הרמז אליה נותן לה מעין הוד מיוחד, אולי גם תחושה של מעין 'שותפות סוד' בין הכותב לקורא.
סיום השיר בשם המפורש הצניח לי את השיר לקרקע. למה גילית? ידעתי לבד. במיוחד שזו המילה האחרונה בשיר, מין בולדר ענק שחוסם את היציאה.

אם לא הובנתי אשמח להסביר יותר.
כיף ששוב השירים שלך פה.

י"ג שבט ה´תשס"ח  
מלא יופי... ממש להרגיש את ירושלים בכתיבה.
י"ג שבט ה´תשס"ח  
אויש זה כ"כ יפה!
אהבתי במיוחד את הבית האחרון, הוא יפיפה, ממש של משוררים.

היתי מוותרת על המילה "עוד" בבית השלישי.
וגם החזרה על המילה "מפני" קצת הפריעה לי.

תודה על השיר הקסום הזה.
י"ד שבט ה´תשס"ח  
יפה מאוד! אהבתי בעיקר את 4 השורות האחרונות ואת הבית הראשון. חסר לי מאוד ניקוד, והייתי ממקדת קצת יותר את השורה השניה בבית השני.
(:
י"ד שבט ה´תשס"ח  
נהדר.
רעיון מאוד אמיתי, והבאת אותו לידי ביטוי בצורה נהדרת.
השורה השנייה והשלישית קצת לא מסתדרות לי תחבירית...
אהבתי במיוחד את רעיון חריטת השם ברחובות, מפני השכחה.
תודה
י"ד שבט ה´תשס"ח  
הרבה פעמים יוצא לי לומר על יצירה כלשהי שאומנם אני יכולה להעריך אותה אבל היא "לא כוס התה שלי". כלומר, אני יכולה לראות על יצירה שהיא טובה, אך לא פוגעת בטעמי האישי.

אבל כאן,
בנוסף לטכניקה הטובה,
פגעת בול בטעם האישי שלי. באוירה שאני מחפשת בשירים, בדמות הדובר שאני נוהה אחריו. בול.

מחכה לעוד.
י"ד שבט ה´תשס"ח  
חובב, איזה כיף לקרוא אותך!

השיר שלפנינו הוא מסוג השירים שבשביל להתחבר אליהם בעומק, צריך לקרוא אותם שוב ושוב. אז קראתי מס' פעמיים, ואקרא עוד בע"ה.

-החריטה היא פעולה חזקה ומרשימה ויש בה טוטאליות, מעין דבר שלא יעלם לעולם - זה חזק, אבל לא מתחבר לי מספיק להמשך השיר, ויותר מכך איני מבין מה הקשר של "שמותי", אלא אם אתה רואה את הכותב גם-כן כירושלים.
-בשורה השלישית, אני חושב שכדאי להוסיף את המילה "אלא" בראש השורה.
-שתי הפסיחות בבית השני מעולות.
-הבית השלישי נהדר כולו. הייתי פוסח בשורה האחרונה, כך:
גם היא לא יודעת שהיא
ירושלים.
כדאי לשים את ירושלים בשורה בפני עצמה, לא להוסיף לה שום מילה.

כמובן שחסר מאוד ניקוד. הוא היה יכול להוסיף המון-המון, לשדרג את השיר בכמה מעלות.
ט"ו שבט ה´תשס"ח  
על התגובות החמות.

ריגשתם אותי.

בקשר לשורה שניה והשלישית, אני גם רואה את הבעיה בהן ואני עוד חושב עליה.
תודה, אוריב ויצחק.
בקשר לשורה האחרונה- אני מרגיש שיהיה זה קצת קלישאתי לשים את ירושלים לבד בסוף השיר. מודגש מידי, קיטשי.

תודה!
ג´ תשרי ה´תשס"ט  
נהדר. וזה כל כך ירושלים כבר מהרגע הראשון.
הפתיחה מצויינת. "אֲנִי חוֹרֵט אֶת שְׁמוֹתַי בָּרְחוֹבוֹת... שֶׁיָּרִיחוּ בָּהּ אֶת הָרֵיחַ הֶחָלוּד / שֶׁל אַהֲבָתִי אֶל הָעִיר", שורות מקסימות.
"כֹּרַח גַּעְגּוּעַי מַחְזִיר אוֹתִי אֵלֶיהָ / פִּקֵּחַ בְּכָל פַּעַם אֲנִי מוֹצֵא אוֹתָהּ יוֹתֵר / נִשְׁכַּחַת מִתְחַסְפֶּסֶת בַּחֲלַל הָרֵיקָנוּת", הפסיחות נהדרות.
"סְטוּדֶנְט בִּסְוֶדֶר יָרֹק-וָרֹד", הירידה הזו לפרטים, מדייק כל כך את הסתמי, מצליח להפוך גם אותו לירושלים.
הסיום נהדר (בשונה ממגיבים אחרים כאן, לדעתי, למרות שזה ברור, יש צורך שהדבר גם יאמר), ודווקא כמו שכתבת אותה, לא "ירושלים" לבד, אלא "שהיא ירושלים", מדוייק כל כך.
שיר מדוייק, נותן תחושה שכל מילה בו מחושבת (אין לי אפילו הערה אחת).
כ"ד תשרי ה´תשס"ט  
אהבתי מאד.
המעבר בין החלל הפתוח לאישי הפנימי.
מבטא אמת של ממש.
המעבר לסטודנט הקונקרטי, ולזקנה, קצת חד לטעמי. אבל גם הבית השלישי יפהפה.
ל´ תשרי ה´תשס"ט  
כי השיר עצמו יכול לומר כל כך הרבה דברים שונים לאנשים שונים.
כמובן שזה מסוג השירים שהסוף עושה את הכול. כי החיוך שעולה בסוף הוא המדד, כידוע, להצלחת היצירה (מי רוצה להישאר בסוף מצועף פנים, כווץ גבינים, ממלמל "אהה, זה יפה, כן, נראה לי").
אבל מה שבדקתי וחזרתי ובדקתי הוא האם רק הסוף עושה את השיר, והחלטתי שלא. כי יש לשיר הרבה לגיטימציה ועמידה עצמית גם ללא הפאנץ'. אבל אני מת על הפאנץ', ובשם אנשים כמוני שחייבים דברים כאלה אני מודה לך.
ד´ חשון ה´תשס"ט  
מרגש..
בא לי לחבק את ירושלים
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד