בנושא
בכרם
חדשות
 
מבוע הדם / rotem_s
בביכורים מאז י"ג טבת ה´תשס"ח


                                               
            לעקיבא

א.
כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ עַל סַף הַעָיִן,
הִתְכַּסֵּינוּ שְׁנֵינוּ בְּדוֹק:
אֲנִי בְּנַפְשִׁי הַמְּצֹעֶפֶת
וְאַתָּה בְּכוֹבָעֲךָ הַצַּמְרִירִי.

כְּבָר תְּקוּפָה שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר
עַל אַחֲרָיוּת, חוֹב וְגֶלֶד;
וַאֲנִי עוֹשֶׂה עַצְמִי כְּאֵינִי מֵשִׂים.

אַתָּה מֵבִין,
דָּי לִי בְּאַדְווֹת הַמָיִם הַרָכּוֹת
שֶׁמִתְעַגְּלוֹת סְבִיב הַאֲבָנִים הַקְטָנוֹת.

ב.
כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ עַל סַף הַעָיִן,
הִתְעַטַּפְנוּ שְׁנֵינוּ בְּעַגְמוּת:
אֲנִי בְּמַבָּטִי הַמּוּסָט וְהַלַּח
וְאַתָּה בְּיָדֶיךָ הַמּוּרָמוֹת.

"וּמַה יִהְיֶה עַל הַקַּרְקָעִית?"
שָׁאַלְת בַּחֲשָׁשׁ.

"מִבְּחִינָתִי, שֶׁתִּתְפּוֹצֵץ".



חברות

© כל הזכויות ליצירה שמורות לrotem_s
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ג טבת ה´תשס"ח  

משום מה חייכתי...
י"ג טבת ה´תשס"ח  
לא מובן לי בעליל.
כלומר, ההתרחשות מובנת. אתה זורק אבנים לקרקעית המעיין... הוא מבקש שתפסיק...

אבל לא הבנתי את האמירה

הכתיבה משובחת כרגיל, ושוב אתה קצת חוזר על עצמך לפעמים ("התכסינו שנינו בדוק", שזה אכן מאוד שנון עם ה'עין' של השורה הראשונה, אבל עושה לי עווית של דז'ה וו).

רותמס, אתה מצויין, אבל...
י"ג טבת ה´תשס"ח  
ראשית, התחייכתי מהשימוש בשם שירו של שארל בודלר.

השיר מקסים, אין ספק. יש לך הכישרון המיוחד להעביר תיאור מפורט ולהישמע שירי תוך כדי. זו גדולה בעיניי.
המילים, כמו תמיד, מקסימות ומוקפדות.
המשחק ב"מצועפת" פשוט לא יאומן. פנומנלי.
ממש התהלבתי ממנו.

בכל זאת - יש משהו שהפריע לי. אני לא מצליח לשים את האצבע במקום המדוייק, אבל משהו בהחלט צרם לי.


שמחתי לקרוא אותך, כמו תמיד.
דניאל.
י"ג טבת ה´תשס"ח  
גם אני התקשיתי להבין איך עברת מאדוות המים הרכות לתתפוצץ, זה שיר טעון מאד, אבל לנו, הקוראים, אתה לא משאיר אלא את המילים היפות, וזה סטרילי ("עגמות"), וקשה לזה לגעת.
אז אפשר לומר שזה כתוב טוב, וזה בהחלט כתוב טוב, אבל הניצוץ הזה, האמיתי, זה שמרשה לעצמו גם להתפרק, בעיניי הוא זה שחסר פה.
י"ג טבת ה´תשס"ח  
שתנסח את מה שאני בדיוק מרגיש
י"ג טבת ה´תשס"ח  
אחריות, חוב וגלד, דברים כבדים מהמים.
והראשון מסתפק באדוות הקטנות של המים, ולא משים ואולי לא יודע שאם הרקעית וכל הדברים הכבדים שנמצאים שם יתפוצצו האדוות יהפכו לגלים. או שהוא מקווה לזה.
שיתפוצצו הנימים הקטנים שבעיניים.
י"ד טבת ה´תשס"ח  
אם הקרקעית תתפוצץ - אתה תטבע!


משום מה אני לא מסוגל להתייחס לשיר הזה מנקודת מבט אובייקטיבית (אולי בגלל השורה הלפני-ראשונה). אומר רק שזה שיר מקסים המגיע מעמקי הלב, גם אם הוא לא מופקע כל צרכו.
י"ד טבת ה´תשס"ח  

ואני תוהה מה שם קרה, ברווח שבין השלכת האבנים באלכסונים וב-לופ-ים קטנטנים, ועד להטחת הסלע בבום גדול.
על סַף העין, וכמה, כמה נפלא.
י"ד טבת ה´תשס"ח  
זה אותו החבר הזייפן מהמכונית? (:
אני חושבת שדווקא הבנתי יפה מאוד למה התכוונת במעבר בין אדוות מים רכות לקרקעית מתפוצצת. הרווח שבין שני החלקים בשיר מספק במקרה הזה מבחינתי.
אהבתי מאוד, וגם מכירה את הסיטואציה. :)
י"ד טבת ה´תשס"ח  
השמים הם הגבול / אורח/ת בביכורים
רותם, אתה פשוט מוכשר תמיד יש משהוא שמושך את הקורא לקרוא שוב ושוב את השירך יש שם משהוא חבווי שרוצים לגלות
השיר מקסים הכישרון הזה זה מתנה
שוב וואו
עטרה
י"ד טבת ה´תשס"ח  
אפשר לנסות? / אורח/ת בביכורים
המעיין משום מה התחבר לי למעיין החוכמה= תורה.
ראיתי פה חברים שיצאו פחות או יותר מאותה נקודה אבל אחד מתקדם לאט ואומנם נפשו מצועפת אבל כרגע טוב לו עם אדוות המים הרכות.
והשני "רץ בחומר" ומנסה להטיף לחברו על אחריות, חוב וגלד ולא רואה שזה פוגע בו.
בבית השני הדברים צפים על פני השטח. הפגיע כבר גלויה וגם היאוש של שני הצדדים. וזה מה שמביא לפיצוץ.
(זה מה שאני ראיתי אבל יש לי תחושה חזקה שפספסתי בגדול)
ט"ז טבת ה´תשס"ח  
האמת שאני לא בטוחה שהבנתי את השיר הזה, אבל בכל מיקרה, מה שאני אוהבת בשירים שלך זה שגם אם הם לא ברורים עדיין היופי שלהם לא נפגם.

אהבתי את הסוף, מיוחד כזה, ואת הבית הראשון שמאד ציורי.

תמשיך לפרסם
י"ח טבת ה´תשס"ח  
תודה רבה לכולם.

ראשית, אדגיש כי הכוונה במילה "העין" היא למעיין, או במילה נרדפת, מבוע.

לפי התגובות הבנתי כי זה לא היה ברור לכולם.

וכן, אני מודה שזה שיר טעון מאוד.

דניאל, שמחתי לראות שהבנת את הרמיזה לשירו של בודלר, בהחלט כיוונתי לשם.

בשיר ישנן שתי דמויות ושתיהן מרגישות שהן נמצאות בסוג של מבוי סתום. האחד מנסה לשכנע את השני בכל כוחו ובמלוא טיעוניו, ואילו השני, מתעלם מהפצרותיו וממאן להפנים. הוא מסתפק בהשלכת אבנים קטנות לתוך המעיין במקום להתמודד באמת. יש משהו מאוד מרגיע בעיגולי המים הרכים.

האין-מוצא הזה הוא שמוביל לעגמות ולהתכסות בדוק; הוא שמוביל למבט הלח והוא שמוביל להרמת הידיים.

מקווה שהצלחתי להסביר קצת.

ושוב, תודה רבה רבה על התגובות.

נ.ב.
שירה, החבר הזייפן הוא ניצן, השיר הזה מוקדש לעקיבא
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד