בנושא
בכרם
חדשות
 
מגושם / rotem_s
בביכורים מאז ט"ו כסליו ה´תשס"ח



נְקִישׁוֹת הַגֶשֶׁם הַחוּם

וְעֲקִימוּת מִרְצְפוֹת הַמִּדְרָכָה

פּוֹסְקִים שַׁלְוַת פְּסִיעָתִי.


לַשָּׁוְא, אֲנִי מְנַסֶּה לְיַצֵּב

הֲלִיכָתִי שֶׁרוֹעֶדֶת עַצְמָה עַל

שִׁבְרֵי מִדְרְכוֹת יָפוֹ הַאֲפוֹרוֹת.


גָּם הַנִּיחוֹחוֹת הַחֲמִימִים

שֶׁעוֹלִים מִבִּיתָנוֹ הַקָּטָן

שֶׁל אֲבּוּלְעַפְיָה אֵין בָּהֶם כְּדֵי

לְבַיֵּת אֶת עַגְמוּתִי הַנּוֹדֶדֶת.


אַךְ כַּאֲשֶׁר הַנַּהָג שֶׁל

קַו 46 קוֹרֵץ לִי בַּחֲטָף,

לְפֶתַע, גָּם אֲנִי הוֹפֵךְ

נוֹגֵעַ בַּדָּבָר.




_______

קו 46 הוא אחד הקווים המרכזיים שעוברים בשדרות ירושלים, הרחוב הראשי של יפו



סתיו

© כל הזכויות ליצירה שמורות לrotem_s
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ט"ו כסליו ה´תשס"ח  
נהדר.
התיאור של הרגשת הנדודים האפורה פשוט נפלא. היטבת לתאר, ביופי ובדיוק.
השימוש בתבשילים על מנת לבית את נפש - מקסים. אהבתי מאוד שהסיטוציה הבודדה והעגומה מלווה על ידי הגשם.
הבימוש במילה "לפתע" בבית האחרון מאזנת נהדר את הקפיצה המהירה בין העגמומיות לרוח החיים שצצה בסוף השיר.
יפה מאוד, נהניתי.
תודה.
דניאל.
ט"ו כסליו ה´תשס"ח  
כמו שירה של עגנון, או ניסיון להביע חוויות מהחיים. רק המשפטים שנקטעים בסוף הבתים שברו לי קצת את הרצף. ואולי זה בכוונה? ליוצר פתרונים.
בכל מקרה, אהבתי!
ושמח להיות המגיב הראשון...
ט"ו כסליו ה´תשס"ח  

איזה יופי.
גם מי שאינו מצוי ביפו, ימצא עצמו כאילו הוא הנוגע בדבר.
הוי, והאבטובוס..
מקסים. מקסים.
:)
ט"ו כסליו ה´תשס"ח  
אני חושש שלא הבנתי את הסיום-
מה פירוש אוטובוס קורץ ?
ומה פירוש נוגע בדבר- באיזה דבר ?

עניין נוסף-
בשני החלקים הראשונים ישנה חזרה מעיקה על תיאור המדרכת, לדעתי על הבית הראשון ניתן לוותר הוא מוכל כבר בבית השני.
כמו כן, מיותר לציין את הביתן של אבולעפיה- אפשר על דרך המטונימיה לומר הנינוחות של אבולעפיה ( הקורא כבר ישער לבד את חמימותם )

זהו לבינתיים

איציק.
ט"ז כסליו ה´תשס"ח  
על תגובתך (סלח לי רותם שאני לא כותבת כרגע תגובה ישירה לשיר שלך בעצמי),
פשוט הנהג קורץ ולא האוטובוס.
אתה עייף או אני עייפה?
ט"ז כסליו ה´תשס"ח  
זה עדין אינו מופקע דיו- מה בדיוק עושה הקריצה הזאת לדובר בשיר? באיזה דבר הואנוגע בעקבותה?

איציק.
ט"ז כסליו ה´תשס"ח  
יופי של תיאורים.

ועכשיו לביקורת הבונה (והמציקה):

הבית השני בהחלט חוזר על הראשון.
עֲקִימוּת מִרְצְפוֹת הַמִּדְרָכָה = שִׁבְרֵי מִדְרְכוֹת יָפוֹ הַאֲפוֹרוֹת. הייתי מחליף אחד מהם בתיאור אחר.

שִׁבְרֵי מִדְרְכוֹת יָפוֹ הַאֲפוֹרוֹת. --> שברי מדרכת יפו האפורה. הרבה יותר טוב, לדעתי, וגם דו משמעי.

מסכים עם איציק לגבי הניחוחות של אבולעפיה. ושוב, הניחוח "עולה" - יש לך כאן הזדמנות להיות מקורי, אתה מסוגל ליותר מזה (עולה זו מילה ממש בנאלית לתיאור ניחוח). כנ"ל לגבי "ביתנו הקטן".

בשורה האחרונה של הבית הראשון השמטת את המילה "את" ואילו בשורה האחרונה של הבית האחרון השארת אותו. יש לכך סיבה?

עניין הקריצה קסם לי מאוד, גם אם 2 השורות האחרונות עלומות מבחינתי. בכל מקרה נראה לי שכדאי לשקול את הסרת המילה "הופך", שמשנה את המשמעויות הטמונות בשיר פלאים, תוך שמירה על המשמעות המקורית.

מקווה שהובנתי,

אילן סלע.
ט"ז כסליו ה´תשס"ח  
וואו מקסים / אורח/ת בביכורים
אתה כזה טוב בתיאורים שנדמה לי שהייתי במקום הזה...
אני ממש אהבתי ובקלות נכנסתי לאווירה
אתה פשוט מוכשר
:)עטרה
ט"ז כסליו ה´תשס"ח  
תודה רבה לכל המגיבים

השיר מבטא את החוסר של הכותב בתחושת שייכות בעודו פוסע ברחבי יפו. לאורך השיר, מוזכרים אמצעים כאלה ואחרים שכביכול היו צריכים לגרום לכותב להרגיש "בבית", או לחלופין "שייך".

אני אוהב את הבית הראשון כיוון שהוא מתחיל בקביעה שממחישה היטב את הפקסת השלווה הסינטטית שהכותב חווה בהליכתו.
כמו כן, בבית הראשון מוזכרים הגשם והגישום יותר טוב מבכל בית אחר.

לאחר שהוא מתאכזב כבר מחוסר השייכות שלו, עקב שוני כזה או אחר בינו לבין המקום, הקריצה של הנהג, גורמת לו לפתע להרגיש שייך, כלומר, נוגע בדבר.

"נוגע בדבר" מתוך רב מילים:
שיש לו קשר או שייכות לדבר, שיש לו חלק בדבר, שהדבר נוגע לו או משפיע עליו.
ט"ז כסליו ה´תשס"ח  
יש לך הכשרון לתיאורים כל כך מוחשיים, עד שהקורא מרגיש עמוק בתוך הסיטואציה. השיר נוגה משהו, אבל הסוף, שלא כדרכך (נראה לי) יחסית(...) שמח.
(:
ט"ז כסליו ה´תשס"ח  
זה לקוח מעולם המשפט. הנוגע בדבר אינו יכול לדון את המצב באופן אובייקטיבי, יש לו נגיעה.
לי זה נתן תחושה כאילו באת לומר ש'נכשלת' במובן מסויים, שאינך יכול לדון באובייקטיביות את המציאות (העגומה כנראה) מכיון שהנהג 'קנה אותך' בקריצה שלו וניפץ את בועת אטימותך.

היה חסר לי תחושת הפתאומיות, היציאה מהאדישות, שבירת התוגה; בבית השלישי.
המעבר של 'אך כאשר' ממשיך להוליך אותנו ברצף אחד עם אותה מנגינה של הבתים הקודמים, אני מצפה למעבר חד יותר.

מת על הכתיבה שלך!
י"ז כסליו ה´תשס"ח  
נהניתי לקרוא.
י"ח כסליו ה´תשס"ח  
רותם, אהבתי את השיר הזה, הוא פשוט אבל נוגע.

אני אוהבת איך שאתה משנה את הצירופי מילים הרגילים והופך משמעויות.
"הגשם החום"- מעניין למה התכוונת, גשם בד"כ מצטייר כמשהו טהור וזך, מצד שני זה דווקא התאים לכותרת.

"הליכתי שרועדת עצמה"- זה יפה, אבל קצת מסורבל.

"מביתנו"- האות מ' לא אמורה להיות מנוקדת בצירה?

קשה לי קצת עם הסוף, האם התכוונת שהקריצה היא זאת שמשייכת אותך לכל האירועים מסביב?
לא בטוחה שהבנתי אבל בכל מיקרה יש בסוף משהו שגורם לחיוך.
כ"ה כסליו ה´תשס"ח  
זה שיר חורפי ובודד...
גם השיכות הנירמזת בסוף היא כ"כ קטנה וחולפת...
שהחורף יאיר לך.
עֹז
כ"ו כסליו ה´תשס"ח  
מסוג השירים האלה שסוחפים אותך למציאות אחרת, שטומנים בחובם עולם קסום ובלום...
מדהים! אני קורא שוב ווב ומשתמח... (-:
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד