בנושא
בכרם
חדשות
 
האיש והכרכרה / djdXdyd
בביכורים מאז כ"א חשון ה´תשס"ח

בס"ד


"אבא, חלמתי חלום!"

"איזה מין חלום, נערי?"

"זה היה חלום מאוד עצוב, אבא. לא היה לו סוף"

"לכל חלום יש סוף, אתה פשוט לא זוכר אותו, עדיין לא מוכן"

"אבל אבא, למה זה ככה?"

"אני לא בטוח, אבל זה סיפור ארוך מאוד ומסובך. ספר לי על החלום שלך"

"אני כבר לא זוכר את כל הפרטים, אבא, אבל אני זוכר פחות או יותר מה ראיתי"

"זהו דרכם של חלומות, בני. הם מהירים מהמחשבה, חמקמקים מהחושך, ושקופים מהמים. צריך להיות לוכד חלומות מאוד מוצלח כדי לתפוס אחד"

"ואיך אוכל אני לתפוס את שלי?"

"על ידי הסיפור, בן. ספר לי את החלום."

"טוב, אז חלמתי על איש אחד..."

"תאר לי אותו, בבקשה"

"אה... אני לא כל כך זוכר. אני רק זוכר שלאיש היתה חליפה כחולה ויפה, ומאוד יקרה"

"תמשיך..."

"בסדר. אז חלמתי על איש אחד, שחיכה המון זמן בתחנה לכרכרה שהיתה צריכה לעבור שם ולאסוף אותו. אני לא מצליח לזכור למה הוא חיכה לכרכרה, אבל אני זוכר שהוא ממש רצה להגיע אליה"

"ומה קרה לאיש?"

"אני זוכר שהאיש חיכה המון זמן. הוא חיכה ביום ובליל, בגשם ובחום, בשלג ובשרב, הוא התלכלך נורא ומאוד התעייף. הוא כל כך התעייף והתלכלך, שהוא התחיל לתהות, האם באמת הוא עומד במקום הנכון ומחכה, או שהאם בכלל תגיע הכרכרה. עד שיום אחד, באחד הלילות הקרים של החורף, היא הגיעה. בדיוק כשהאיש התכוון לוותר, ולחזור אל עירו הזרה, באה הכרכרה המפוארת".

"אתה יכול לתאר לי אותה?"

"את מי?"

"את הכרכרה"

"אה... אני לא ממש זוכר, אבא. אני זוכר שהיא היתה מאוד נוצצת, ושהיה אור באחת מחלונותיה. אני גם זוכר שהיו לה רק שלוש גלגלים, ושהיא היתה מאוד עמוסה".

"בסדר בני, המשך בסיפור".

"טוב, אז הכרכרה נסעה לכיוונו של האיש, והחלה להאט. בדרכה לעצור, נכנסה הכרכרה לתוך אחת משלוליות הבוץ הרבות שהיו מפוזרות בצדי הדרך, לאחר הגשם. האיש היה עצוב. חליפתו ההדורה, שכל כך השקיע בטיפוחה, התלכלכה ללא תקנה. אבל כבר לא היה לו אכפת כל כך כמו קודם, כי בכרכרה הוא בכל מקרה לא היה צריך אותה. הוא פתח את דלת הכרכרה, וגל של מראות, תחושות וריחות חדשים כמעט והדף אותו חזרה. הכרכרה היתה מלאה אנשים, שאכלו ושתו וצחקו כל הזמן, מחייכים חיוכים מאושרם ומרוצים. הוא החל לטפס במדרגות, כמהה כל כך לאור ולחום שבתוך הכרכרה. בדיוק כשהניח את רגלו על קרקע הכרכרה המרוצפת, בא מלצר חמוץ פנים, ואמר לו שהוא אינו יכול להיכנס, כי בגדיו מלוכלכים מדיי והוא מריח מאוד לא טוב. האנשים בתוך הכרכרה הסתכלו עליו ברחמים, וניסו לשכנע את המלצר שיעזוב את האיש המסכן, ויתן לו להיכנס, אך המלצר לא הסכים.

'קודם כל שיתנקה', אמר, 'שיתנקה מכל הזוהמה והריח הזה, שדבקו בו בזמן שחיכה לכרכרה. בפעם הבאה שנעבור כאן נאסוף אותו, כשיהיה נקי ורחוץ כמו שצריך'.

המלצר לא היה מוכן בשום אופן לוותר לאותו האיש, ולא שמע לשידולי האנשים.

בסופו של דבר, אני זוכר שהכרכרה עזבה את המקום ושהאיש נשאר מאחור, מביט בה ובכמיהה ובעצב, אבל בעיקר בכעס נורא".

"אכן, חלום מאוד עצוב בן. אבל אתה יודע מה קרה בסופו?"

"לא אבא, כבר סיפרתי לך. אתה יודע?"

"לא ולא. אבל אני יודע משהוא אחר".

"ומה המשהו הזה?"

"זה עוד חלום, שגם הוא מאוד חמקמק וזריז, אך כבד בצורה מבהילה. רוצה שאספר לך אותו? או שאתה עייף ומעדיף כבר ללכת לישון?"

"אני רוצה לשמוע, אבא".

"בסדר. אהמ... זה סיפור על איש אחד, שפגש זקן אחד. אותו האיש היה איש מאוד עצוב, ולא ידע איך להתגבר על עצבונו. יום אחד, הלך האיש הזה ביער ופגש בזקן אחד. הזקן היה מאוד חביב אליו, והכניס אתו לביתו הקט, שנחבא עמוק בתוך היער, במקום שאף אדם לא יוכל למצוא אותו. האיש סיפר לזקן על העצב שלו, על העצב שמכרסם בו במשך כל ימי חייו, על הרגשת הריקנות שהרגיש תמיד, ועוד על המון דברים אחרים עצובים."

"אבל למה היה האיש הזה כל כך עצוב, אבא? קרה לו משהו עצוב בחייו?"

"לא בני, לא קרה לא כלום. וגם אם קרה, הוא למד להתגבר. עצבונו היה מסוג אחר. האמת היא שהוא היה עצוב, כי הוא היה אדם אמיתי. הוא היה האדם היחיד האמיתי בכפר, למרות שנראה והתנהג כמו כל בני הכפר האחרים".

"אה... בסדר אבא, הבנתי"

"אני מקווה בני. אז, איפה היינו?"

"עם הזקן"

"נכון. אז האיש סיפר לזקן על עצבונו. הזקן סיפר לו, על כרכרה מסויימת, שעוברת פעם ב120 שנה לייד תחנה מסויימת וישנה, ואוספת אליה אל כל האנשים שהחליטו לחכות לה.

'לאן היא לוקחת אותם' , שאל האיש,'ומה כל כך מיוחד במקום הזה, להיכן שהכרכרה מובילה?'

'אף אחד לא יודע', ענה הזקן, 'אבל מספרים, שכל האנשים שהלכו לשם נהיו מאוד מאושרים ושמחים בחלקם, ושכחו את העצבות שאתה מרגיש עכשיו'.

האיש ביקש מהזקן שיתן לו מפה שתדריך ותוביל אותו אל אותה תחנה מופלאה. הזקן נתן לו מפה גדולה, עתיקה מאוד, עם 613 סימני דרך מסומנים עליה בקטן.

'הדרך תיהיה ארוכה מאוד, אחי.' אמר, ' אך לעולם אל תשכח לאיפה היא מובילה. ברגע שתשכח, תאבד הכל'.

'לא אשכח, אבי', אמר האיש בנחישות.

'רק הבטח לי משהו אחד, אח' אמר הזקן, 'כשתגיע אל הכרכרה ההיא, ואחריה אל המקום המופלא שהיא מובילה אליו, בקש מהמלך ששם לרחם עליי, ולסלוח לי על איחורי'.

האיש הסכים בחפץ לב, ויצא בעקבות המפה למסע ארוך ומתמשך.

מכאן, אתה מכיר כבר את הסיפור לבד בני. זה היה אותו האיש שחיכה ימים רבים בתחנה, ובסוף התאכזב לגלות שהוא אינו מתאים לאותה כרכרה."

"אבל אבא, סיפרת לי רק את תחילתו של הסיפור, של החלום. היכן הסוף?"
"יום אחד, בני, אתה תגלה את הסוף. לא יהיה זה משנה אם תבין אותו בעצמך, תחלום אותו, או שתשמע אותו מזקן אחד בעומקו של יער. אתה תבין"

"טוב אבא, אבל תבטיח לי משהו?"

"כן?"

"כשתדע את הסוף, ספר לי אותו, בסדר?"

"בסדר. לילה טוב בני, חלומות מתוקים"

"גם לך, אבא. לילה טוב"



געגוע

© כל הזכויות ליצירה שמורות לdjdXdyd
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ג חשון ה´תשס"ח  
משל בהחלט ברור מאוד, אך נהדר. משום-מה האבא נשמע לי חוקר כזה, והילד נשמע קצת פחות נאיבי מהדמות שהוא אמור לקבל. אבל עדיין, משל מלוטש ונהדר. אהבתי את הדימוי ל"סוף החלום".

5.
נתנאל.
ל´ שבט ה´תשס"ח  
אני לא הבנתי, אבל אני עוד אחזור לזה אני מניח...
ואגב, מאיפה הקרצת את הכינוי הזה?!...
כ"ד אדר א´ ה´תשס"ח  
"זהו דרכם של חלומות, בני. הם מהירים מהמחשבה, חמקמקים מהחושך, ושקופים מהמים. צריך להיות לוכד חלומות מאוד מוצלח כדי לתפוס אחד"-איזה משפט טוב..

סיפור מעניין..
באמת.

-5-

 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד