בנושא
בכרם
חדשות
 
הלילה הארוך ביותר-א´ / אל הרי שומרון
בביכורים מאז כ"א חשון ה´תשס"ח

23:00
ג'והן צעד חלקות ברחובות העמוסים, כמו מרחף מעל לאוירה הלחוצה, המיוזעת והדביקה של מנהטן. בגדים שחורים ונוצצים, שיער שחור שנוצץ עוד יותר. הוא ואני היינו שנינו מודעים לכך שהכל בשביל הפוזה, זו לא היתה נטייה או סטייה שלו. גם לי היה חשק להתלבש מוזר לפעמים, אני הייתי היחיד שחנקתי את החשק הזה. נפגשנו במרכז הרחוב, אבל כל-כך בצד. לחצנו ידיים. "בוא." הוא אמר לי, במבטא הונגרי כבד, בחן ובעידון, בחיוך חושף ניבים. הנהנתי, והלכתי אחריו, אחרי הגב הרחב שלו והבליטה בצווארון שכבר ידעתי שהיא ניצב חרב. הוא פתח עבורי את הדלת, נכנסתי, והוא סגר אותה אחרי. החום טפח על פני עוד לפני שהדלת נסגרה. הם ישבו שם כולם, כמו תמיד. לפחות מאה, אולי מאתיים מהם. שרועים על ספות ישנות ודהויות, שותים מבקבוקים מאובקים, צוחקים משטויות. ירקתי הצידה, וצעדתי פנימה, מבט קפוא שאימצתי מג'והן פרוש על פניי. כמה הסתכלו עליי, כל השאר המשיכו בשטויות שלהם. ידעתי שזה מה שיקרה, וגם ידעתי שאני חייב להמשיך בגינונים למרות זאת. נשארתי ליד הדלת. ג'והן שלף את החרב שלו ברחש ברזל דרמטי, הוא התאמן על הרחש הזה כל-כך הרבה זמן. כולם עצרו מהשטויות שלהם, ברגע אחד, והסתכלו עליו. זה משהו שמאוד אהבתי אצל החברים החדשים שלהם, משמעת כמעט מושלמת. הזכיר לי את הנאצים, לרוב. "חברים," פתח ג'והן באותו קול מלא מבטא אך גם מלא חן, חיוך ענק ולבן עד מוות נוצץ בין שפתיו. "יש אתגר חדש."

***

אני שונא להשאר במשרד עד מאוחר. שונא, שונא שונא שונא. והמראה של הנרי ג'יימס יושב בצד השני של השולחן לא הקל עליי את ההרגשה. אותם משקפיים עם עדשות טלסקופיות, אותו שיער שחור יבש ודליל. השענתי את ראשי על ידיי המשולבות, בייאוש. ייאוש הוא התגובה השנייה למשמרת מוארכת. השנייה אחרי הרצון הבלתי נשלט להרוג משהו. לדעת שהיחיד בחדר ששווה הריגה הוא הנרי, היה מה שהביא אותי לתגובה השניה. להרוג אותו לעולם לא יביא את הרצון המטורף הזה על סיפוקו. עברו כמה דקות של הרהורים טיפשיים עד שהרגשתי שהנרי מביט בי. הרמתי את הראש בחוסר רצון מובלט. "מה?" שאלתי, בנימה של תמות-הו-הלוואי-שתמות. אני מאוד אוהב להשתמש בנימה הזאת על הנרי. לרוב זה מוציא אותו מדעתו. לא הפעם. "אני שוקל." הוא השעין את ראשו על כף ידו, מרפקו עטוי שרוול לבן מחויט, שעון כנגד השולחן. הנרי התעקש להשאר על מדים גם בעבודה משרדית. הוא לא חיכה עד שאשאל. "בוא." הוא קם, הרים את צרור המפתחות העמוס שלו מהשולחן המבולגן והדביק מקפה, והתחיל לצעוד לחניון. או, משהו מעניין.



אימה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאל הרי שומרון
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"א חשון ה´תשס"ח  
פתיחה טובה, קצרה ומשאירה אותי מלאת סקרנות.
מחכה בקוצר רוח להמשך(שאותו אני אקרא עוד הרבההה זמן לצערי..)
אני הקטנה,
רעות(,")
כ"ב חשון ה´תשס"ח  
מעניין...כתיבה מצוינת אבל טיפה לא זורמת...בהצלחה
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד