|
 |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
 |
ויהי לעת ערב, עת שב אדם מעיסוקיו
פושט את חוליו ואוזר חלציו עומד לפני קונו ושופך לו שיחו כאדם השפל, כעני בהתעטפו ופורט לו חטאיו ומגלה לו מכמניו "כעפר לפניך, ואל עפר אני שב" וכוחות גופו הולכים ואוזלים אך מנגד כוחות נפשו מתגברים ועם הזמן שעובר רק מוטב לו יותר והוא סולח להוא ומוחל לאחר ונפשו משתלמת ורוחו חדשה וניצן בו נולד, והוא בריאה חדשה ואין לו יותר כבר לאן למהר, ובא השמש וטהר... ©
כל הזכויות ליצירה שמורות לע_ה.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
rss
שלח לחבר
הדפס יצירה
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי