|
|
 |
מכה על חזה, לאמור -
לא פתח לי,
לא אור.
הרי אני חטא,
הרי אני עוול,
אינני טהור.
הריני טמא יחידי
וסביבי כל המשתחווים
והכורעים
ואיך אעלה אליי שחק
בכסות בגדיי הצואים?
ואין המליץ לבואי מחכה
ולא ילווני מלאך מבכה
עודני מכה.
על חזה, לאמור -
לא פתח לי,
לא אור.
הן גבי הריק ממשא
יעיד כאילם בלי מילים
הריני רחוק!
אלהים אדירים וגדולים!
הריני אשם לפניך
ואני זעקה למחילה
אך נפשי ערלה
ונטמאתי,
איך אבוא אל המלך
ואני לא נקראתי?
©
כל הזכויות ליצירה שמורות לשבן
|
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
| |
| |
י"א תשרי ה´תשס"ח  | | וואו, רק בקריאה שניה אני מבינה כמה שזה כתוב מעולה. המילים מוכרות, אבל החריזה ורצף המילים טובים ביותר.
(אבל נקראת, זה ברור לך, לא? אם לא היינו נקראים בכל יום לא היינו מתעוררים בבוקר). |  | י"א תשרי ה´תשס"ח | | | | י"א תשרי ה´תשס"ח | | מדהים!
מדהים!
יכולת הביטוי שלך לרחשי הלב
מופלאת בעיני, לא פתח לי לא אור,
אתה גאון,והתחושה לצערי מוכרת מאד,לפני כמה שנים אחרי ראש השנה חשתי משהו דומה וגם כתבתי על זה אבל מול השיר הזה אני פתאום באמת מבין מה הרגשתי.
תודה. | | כ"ז ניסן ה´תש"ע | | אולם חסרה לי הזרחת אור התשובה בסוף
ראית האור בקצה המנהרה השמחה על הרגשת החוסר וכו'.
מלבד זה השיר מעולה. | | |
rss
שלח לחבר
הדפס יצירה
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי