בנושא
בכרם
חדשות
 
דוד דער משיגענער / איש מילים
בביכורים מאז ח´ תשרי ה´תשס"ח

הימים היו ימים של סוף אלול, עת חום הקיץ מפנה מקומו לרוחות הסתיו וצינה עוברת ברחובות העיירה, חודרת לליבם של האנשים, מכווצת אותם אל תוך בתיהם, אל תוך עצמם ומטילה את צילו של הרשע בקרנות הרחוב. היו אלו ימים בהם ברי המזל, שזכו ויש להם משפחה משלהם, מתחממים לעת ערב בחיק המשפחה ואילו אלו שלא שפר עליהם גורלם ואין מי שיחלוק איתם מיטה או ארוחה חמה, חשים בצינת הבדידות יותר מאי פעם ולפתע נראים להם צלליו של הרחוב הריק לעת ערב, קרים ומאיימים יותר מאי פעם, מרוקנים מכל שארית של חום אנושי. אך אלו כאלו, לא יכלו שלא לחוש באותו הערב איך הצינה אוחזת בלבבם, עת זעקה חדה פילחה את חשכת הלילה, מעוררת סערה ברחובות בלצקי, נושאת בעקבותיה גל אדיר של לחישות נזעמות, עוברות מבית לבית, מדלת אל דלת, מחלון אל חלון. "הוא תקף אותה" "את מי?" "את רוחלה,  בתו של אפרים פישל הנדבן." "דוד דער משיגענער תקף אותה?""דוד דער משיגענער תקף אותה. סתם כך, באמצע הרחוב" לפתע נזכרו אנשים בכל רחבי העיירה, איך במו פיהם הזהירו את הבעל חסד לבל יקרב אליו את המשיגנער. "רעה עוד תצמח ממנו", כך אמרו לו לא פעם והפצירו בו כי ישלח את המשיגענער חזרה כלעומת שבא, אך הוא, הצדיק, סרב לשמוע ואימץ אליו את המשיגנער כאילו היה בנו. 

אגדות רבות התרוצצו בעיר על מקורו של דוד דער משיגענער. היו שאמרו כי בן עשירים הוא והוריו תורמים בעין יפה למוסדותיו של הבעל חסד על מנת שידאג לחינוכו של בנם. אחרים אמרו כי מן האשפתות אסף אותו הצדיק וכי אלמלא הוא מי יודע מה היה עולה בגורלו של המסכן. את האמת איש לא ידע, והרב סכר את פיו ולא אמר בעניין ולו מילה.
 אך בדבר אחד הסכימה העיירה כולה, הוא דבר שגעונו של בן טיפוחיו של הרב. בתוקף היה דורש המשיגענער מדי שנה, כי יתנו לו לעבור לפני התיבה בימים הנוראים ומשהסבירו לו כי אינו יכול להיות בעל תפילה מאחר ואין לו אשה וילדים, היה גובר כעסו ובזעם היה מטיח בסובבים אותו, כי צעירים ממנו נישאו זה מכבר ורק הוא נשאר בודד, שרוי בלא אשה וכאילו אין די לו בצער זה, הרי שהם מונעים ממנו גם את הזכות לעבור לפני התיבה. בכל פעם שהיו תושבי העיירה מתבשרים על אירושיו של אחד הבחורים עם בחירת ליבו, היה דוד דער משיגענער פורץ בשטף קללות כלפי בורא עולם וכלפי יהודי העיירה שמונעים ממנו את בנותיהם. משליך היה חפצים לכל עבר תוך שהוא מנאץ ומתייפח ולא פעם היה משליך עצמו לפתע אל הרצפה, רועד בכל אברי גופו וריר נוזל מפיו עד שהיו כל תושבי העיירה בורחים מן המקום בפחד ורק הצדיק היה יושב לידו מלטף ראשו בחמלה וממתין עמו עד יעבור זעם.  

אף פעם לא ראו יהודיה של בלצקי בעין יפה את נוכחותו של המשיגענער בעיירתם, אך עברו הם על כך לסדר היום מתוך כבוד לרבם. היו בין ילדי העיירה שהיו רצים אחריו ברחוב ומכנים אותו בכינויי גנאי וגם בין ליצני השטיבעל היו מי שנהנו לעורר את רוגזו בשאלות על דבר הכלה שתימצא לו, אך רוב יהודי העיירה פטרו אותו במשיכת כתף באומרם לעצמם כי כמו כל עיירה, כך גם עיירתם יש לה את השוטה שלה.
 אך כל זה היה עתה נחלת העבר. עתה משתקף המשיגענער נערה תמימה, לא יכלו עוד יהודיה של בלצקי לעמוד על הדם ובכל פינה יכולת לראות יהודים זועמים מתגודדים בקבוצות על אף הקור החודר את עצמותיהם ומטכסים עצה בקול זועם. באותו הזמן ישב הבעל חסד בביתו, נותן מבט עצוב בבן חסותו וממלמל, "מה עשית דוד? מה עשית?" "לא נגעתי בה רבי, אני נשבע לך, לא נגעתי בה." "אם כך מדוע צרחה?" "איני יודע רבי, באמת שאיני יודע. ראיתי אותה יוצאת אל הרחוב בדרך אל ביתה ויופיה זהר ועלה והאיר את ליבי, כאילו משמים אומרים לי "הרי כלתך". הלכתי אחריה עד אל ביתה, בכדי שאדע מי הם הוריה ואוכל לבקש ממך שתדבר על ליבם שיתנו לי את ידה. ממרחק עקבתי אחריה רבי, לא נתנני לבי לקרב אליה ולא הרהבתי עוז לדבר עמה מטוב ועד רע. לפתע, סובבה את ראשה לאחור והבחינה בי הולך אחריה. בבת אחת החלה צורחת בכל כוחה וברחה מן המקום בטרם יכולתי לעצור בעדה, כאילו ראתה את הסיטרא אחרא בכבודו ובעצמו רודף אחריה." "נוח דוד, נוח." נאנח הרב בעייפות. "שים ראשך ושן מעט" וכאילו לעצמו הוסיף ומלמל, "איני יודע מה עוד אעשה עמך." 

 ערב ראש השנה הגיע והרוחות הרעות סירבו לנוח מזעפן. תפלת המנחה של ערב החג עברה בלא כל קדושה והציבור היה עסוק בתקיפתה של רוחלה יותר משנתן דעתו לתוקף יום הדין הקרב ובא. דוד דער משיגענער היה מצונף בקרן זוית, מנסה להחביא עצמו מזעם ההמון מאחורי גוו של הצדיק והקהל שתחילה היה רק מלחש בזעם, היה מגביר את קולו מרגע לרגע וסוגר על המשיגענער יותר ויותר.
רב יעקב דער חזן ניסה לרמוז לרב כי הגיע זמן ערבית וכי כדאי אולי שיפתח בתפילה, אך הצדיק נראה היה כאילו הוא שקוע בתוך עצמו. מתנדנד היה בעיניים עצומות ומלמל תפילה, מנסה להתעלם מקול ההמון. השמים הלכו וקדרו ורוח החלה מנשבת בעוז ומרעידה את קירות בית הכנסת, דופקת בחלונותיו. ההמון המשולהב הלך וקרב אל המשיגענער, שוכח את כבודו של הצדיק ואילו הבעל חסד מגביר היה מרגע לרגע את קול תפילתו, מנסה לעלות בקולו על קול ההמון הזועם, על קול הרוח המכה בקירות השטיבעל ועל עוצמת הקטרוג העולה בשמים על קהילתו.  דוד דער משיגענער היה רועד בפינתו, מתייפח, דמעות נוזלות על לחייו והוא מנסה לכווץ עצמו, מקווה להיעלם בבת אחת אל תוך עצמו. יעקב דער חזן חישב בינו לבין עצמו אם להמשיך לחכות לאות מן הצדיק או שמא עליו להתעלם ממנו, להרעים בקולו ולפתוח בתפילת ערבית. לפתע נפתחו דלתות השטיבעל ואפרים פישל נכנס פנימה כרוח סערה. אחריו צועדים כל בני ביתו וביניהם, זוהרת ביופיה, רוחלה בתו. הקהל כולו השתתק באחת, פותח לו שביל גישה אל הרב. בצעד בוטח של גביר צעד אפרים פישל קדימה, עובר בין שורות המתפללים ורוחלה בתו צועדת אחריו. כשהגיע אל הרב עצר הבעל חסד את תפילתו וזז מעט הצידה, מגלה את המשיגענער לעיני הקהל. אפרים פישל פסע הצידה בלא אומר, משאיר את בתו עומדת בבגדיה הלבנים אל מול המשיגענער המכווץ בפינתו."סלח לי דוד" אמרה ברוך והקהל עצר את נשימתו. "סלח לי על שנבהלתי כך באותו הערב. היה עלי לדעת שלא תפגע בי לרעה. סלח לי דוד, אנא ממך, סלח לי על שככה ביישתי אותך". מלמול של פליאה עבר בקהל ודוד נשא עיניים מבולבלות אל המלאך הלבן שעמד מולו."שיר דוד" קרא לפתע הרב. "שיר את התפילה של ראש השנה". בקול מהוסס פתח דוד בניגון של ראש השנה ויעקב דער חזן בקול חנוק מדמעות החרה החזיק אחריו. לאט לאט החל הקהל מצטרף לשירה וכשקרא דוד בקול צלול ובנעימה קדושה "ברכו את ה' המבורך" ענה הקהל כולו כאיש אחד "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" ורק יעקב דער חזן שם את ליבו כי פסקה הרוח מלדפוק על חלונות השטיבעל והעננים זעו לאיטם הצידה פותחים שער רחב לכוכבים שהאירו ממעל.


ראש השנה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיש מילים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ח´ תשרי ה´תשס"ח  
וסיפור עם טעם של פעם.
נפלא!
ח´ תשרי ה´תשס"ח  
באמת קל להיות אדם טוב לאנשים הרגילים והנחמדים, אך חומר סליחה למשיגנער זה כבר קשה.
ח´ תשרי ה´תשס"ח  
כתיבה זורמת ומהנה.
קראתי בשקיקה.
גמר חתימה טובה
רחל
ט´ תשרי ה´תשס"ח  
ותודה רבה למגיבים
ט´ תשרי ה´תשס"ח  
הסיפור הזה מדהים ביופיו. חשוב לקרוא אותו לפני יום כיפור. אמירה כל כך כואבת, אמיתית ונכונה. כתיבה מצויינת.

תודה.
כ"ז תשרי ה´תשס"ח  
לרגע דימיתי להיות שם בעירה, בין כותלי בית הכנסת המרעידים.
יש לך יכולת תיאור נהדרת!
ג´ אייר ה´תשס"ח  
ונותרו רק מספר הערות קטנוניות:
- כותרת יותר מתוחכמת היתה מוסיפה.
- לא ברור לי שההתעקשות על ה"דער" מוסיפה, למשל ב"יעקב דער חזן", זה יכול היה להיות ר' יעקב החזן. לא?
יופי.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד